לאור סירובו של אב לבדיקת רקמות, התיר בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (9.2) לאם להוכיח את אבהותו שלא באמצעות בדיקה גנטית, וזאת מכוח עיקרון טובת הקטינים.
האם הכירה את האב לפני כ-11 שנה, ולמרות שלא נישאו, במהלך מגוריהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים, כיום בני 9.5, 6 ו-3.5. לפני כשלוש שנים הגישה האם תביעת אבהות כנגד האב, בה עתרה למתן פסק דין המצהיר כי הוא אבי שלושת ילדיה, ולפני שנתיים השניים נפרדו.
באת כוח היועמ"ש (בתביעות אבהות, נציג היועמ"ש הוא צד לתביעה, ד.ל.) עמדה על ביצוע בדיקת רקמות, ובית המשפט הוציא צו לביצוע הבדיקה. נקבעו שלושה מועדים, כשבכל פעם הופיעו רק האם ושלושת הילדים, בעוד האב לא התייצב, ואף התחמק מצווי הבאה. באופן חריג, ניתנה החלטה המורה כי שני אחי הנתבע יבצעו את בדיקת הרקמות, אך גם האחים לא הגיעו לבדיקה.
האם, באמצעות בא כוחה עו"ד חמי דונר, טענה כי מאחר שהאב מסרב לבצע את בדיקת הרקמות למרות הניסיונות הרבים שנעשו, יש מקום להתיר לה להוכיח את אבהותו על הילדים בראיות. מנגד, ב"כ היועמ"ש המשיכה להתעקש על ביצוע בדיקת רקמות, והתנגדה להוכחת אבהות בדרך אחרת.
השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קיבלה את תביעת האם, וקבעה שעמדה בנטל הנדרש והוכיחה שהאב הנטען הינו אביהם של שלושת הקטינים. "דרך המלך להוכחת הורות גנטית, בעלת הסיכוי לקבלת תוצאה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, הינה באמצעות בדיקת גנטית", כתבה השופטת. "עם זאת, יש מקרים בהם ניתן להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית, אלא על בסיס ראיות בדבר נסיבות הורתו של הקטין. הטעם העומד בבסיס מתן האפשרות להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית הינה, בין היתר, בשל ההכרה בזכותו של הקטין לדעת מי הוא אביו".
בית המשפט התבסס על מידת ההוכחה הנדרשת בתביעת אבהות, לפיה על האם להוכיח במידה של למעלה מ-50 אחוזים שהאב הנטען הוא אבי הילדים, וכן על חוק מידע גנטי המקנה אפשרות להוכיח אבהות אף ללא ביצוע בדיקה גנטית, מעצם הסירוב להיבדק.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
