בית המשפט לנוער ברחובות פסק לאחרונה כי השארתה באופן קבוע של ילדה בת 4.5 בבית דודתה ובעלה, המשמשים משפחה אומנה זמנית, עולה בקנה אחד עם טובתה. זאת על אף שלבעל יש רישום מגונה בגין מעשה מגונה, ולמרות החוק האוסר על בעלי רישום פלילי בעבירות מין לשמש הורה אומנה.
"לא נעלמה מעיני העובדה כי לאב האומנה עבר פלילי עשיר, בעבירות רלוונטיות, אשר יש ליתן להן משקל בבחינת שיקולי אישור האומנה", כתב השופט ניר זנו. "ואולם במקרה שלפני, מצאתי כי ראוי היה להפעיל שיקול דעת באשר למשקלו של הרישום הפלילי, וזאת לנוכח העובדה שמדובר ברישום ישן, בגין עבירות שביצע אב האומנה עת היה כבן 18 שנים".
בנוסף, נעשתה לאב האומנה בדיקת מסוכנות על ידי פסיכיאטר. חוות הדעת התיישבה עם התרשמות גורמי הוועדה לתכנון ולטיפול בקטינה, וקבעה כי הוא אינו מהווה סכנה מינית לאף אחד, כולל לקטינה, וכי ניתן לאפשר לו להמשיך בתפקיד אב אומנה ללא סיכון.
כבר בגיל שישה חודשים הוכרזה הילדה כ"קטינה נזקקת", והוצאה ממשמורת הוריה הביולוגיים, המשיבים, בשל חוסר מסוגלותם לגדלה. מאז הוארכו מעת לעת צווי הנזקקות בעניינה, בהסכמת הצדדים והאפוטרופא לדין. החל מאפריל 2016 מצויה כאמור הקטינה במשמורת דודתה ובעלה במסגרת אומנה זמנית.
המשפחה הופנתה לבחינת התאמתה לשמש כמשפחת אומנה קבועה לקטינה. בנובמבר 2017 התקבל עדכון, לפיו המשפחה נפסלה לשמש משפחת אומנה עקב רישום פלילי של אב האומנה, ולפי סעיף 24 (ב) לחוק האומנה, כאמור לא ינתן רישיון אומנה קבוע למי שבעברו הרשעה בעבירת מין.
כאן המקום לציין כי לא היתה מחלוקת מצד כל גורמי הטיפול, לרבות עו"ס לחוק הנוער והאפוטרופא לדין, כי שהותה של הקטינה בבית דודתה מיטיבה עמה, וכי היא מטופלת היטב ובמסירות ומקבלת את כל צרכיה החומריים והרגשיים בבית אם האומנה.
מקרה זה הניח לפתחו של בית המשפט דילמה מורכבת ביותר. מחד, קטינה שלראשונה בחייה הקצרים מצאה בית ומשפחה הדואגת לכל צרכיה, וזאת לאחר שהספיקה כבר לשהות בשני בתים קודמים (בית הוריה ובית סבתה), ומאידך הוראות חוק האומנה, שנכנסו לתוקפו בדצמבר 2016 ומבקש להסדיר את ענייניהם של קטינים ששוהים שלא בבית הוריהם, וקובע אמות מידה לבחינת בקשה למתן רישיון אומנה קבוע. סיטואציה מורכבת במיוחד, לאור העובדה שמדובר בחוק חדש שטרם פורש בפסיקה.
המשיבים (הורי הקטינה) ביקשו כי הילדה תישאר אצל אם האומנה. "הילדה מאושרת, עושים עבודת קודש", טענו. ב-31 בדצמבר האחרון השופט עצמו ביקר בבית משפחת האומנה, והתרשם מילדה שמחה ועירנית, בריאה, מלאת ביטחון במקומה בבית וביחסה עם הורי האומנה, שכל צרכיה הפיזיים מסופקים והיא עטופה בחום ואהבה, כולל קשר חם עם בתם הביולוגית בת השנתיים של בני הזוג.
השופט זנו נדרש בין היתר לשאלה בדבר תחולה רטרואקטיבית של חוק האומנה, שכן הילדה שוהה בבית דודתה מאפריל 2016, טרם כניסתו לתוקף, אולם הבהיר כי הנסיבות במקרה זה מייתרות את הצורך בתשובה. הוא קבע כי בהתאם לעקרון העל של טובת הילד, לבית המשפט שיקול דעת לבחון הליכי רישוי האומנה, והחליט שאין לפרש את סעיף 24 (ב) לחוק האומנה פירוש צר ודווקני, אלא כזה המתחשב במכלול נסיבות העניין, בטובתו וברווחתו של הקטין.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
