המושב הראשון של הכנס "אלימות במשפחה – האם מערכת המשפט בתחום דיני המשפחה נותנת מענה ראוי?", שנערך בשבוע שעבר ב"מרכז רקמן" באוניברסיטת בר אילן, עסק בקשר בין אלימות בין בני זוג לבין הילדים. את המושב הנחתה מיה איידן, כתבת חברה ורווחה בערוץ עשר.
רוב משתתפי המושב הסכימו שאלימות בעל כלפי אשתו משפיעה על משמורת הילדים. "כשיש ראשית ראיה לאלימות מצד בן הזוג כלפי בת הזוג, יש לכך השלכה מיידית לא רק על משמורת משותפת, כאילו זו ברירת המחדל, אלא על משמורת בכלל", אמר הרב אליהו היישריק, אב בית הדין הרבני הגדול בירושלים.
השופט מנחם הכהן, סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים ושופט משפחה בדימוס, מחדד: "המשפחה היא יחידה אחת. אלימות בעל כלפי אשתו, גם אם זו בחדרי חדרים, מעידה על הפרעת אישיות, ולא ניתן לתת לאדם כזה הסדרי ראיה ללא פיקוח, וודאי שלא להיות משמורן".
אבנר הכהן, פסיכולוג קליני בכיר ומרצה באוניברסיטה העברית, אף מחמיר: "גם אם אדם אלים כלפי השכנים ולא 'רק' כלפי אשתו, שיראה את ילדיו בפיקוח". ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הסכימה. "אב שמכה את בת זוגו אינו יכול להיות אבא טוב. לדעתי, צריכה להיות חזקה שמי שהורשע באלימות אינו יכול לראות את ילדיו ללא פיקוח".
השופטת אגמון-גונן העלתה את הבעיה המוכרת כי בתיקים המובאים בפני שופט מעצרים בעניין אלימות בין בני זוג, אין אפשרות לראות תסקירים בנושא הילדים, שכן סוגיית הילדים מתבררת בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. השופטת קראה לכך ששופטי מעצרים יקבלו את הרקורד בתחום המשפחה ולהפך, שופטי משפחה/ דיינים יקבלו את הרקורד הפלילי.
לעומת זאת, פרופ' דן שניט הדגים איך בפועל מפרידים בתי המשפט בין אלימות בין בני זוג לבין קשר ההורה עם הילדים. כך למשל, במקרה בו בעל היה אלים כלפי אשתו, האישה נאלצה למצוא מחסה במקלט לנשים מוכות, ובן הזוג פגש בקטין בן השנה במרכז קשר. בהמשך ביקשה האישה לעבור עם הילד מצפון הארץ למרכזה, ובית המשפט דן בשאלה אם לתת לאישה הזדמנות לעבור, כשההשלכה היא ניתוק הילד מאביו. לאור תסקיר ממנו עלה שלאב קשר מיטיב עם הילד, נפסק שטובת הקטין להישאר במקום המגורים הנוכחי.
פרופ' שניט הדגיש, כי המושג "אלימות" אינו רק בפן הפיזי, ואווירת טרור, השפלה ואלימות מילולית, מזיקים לילדים לא פחות מאלימות פיזית. בעניין זה, ציין, ניכור הורי מהווה סימפטום חמור של התעללות, שתוצאתה מהווה פגיעה בילד ברמה הגבוהה ביותר. הרב היישריק הסכים עם דבריו של פרופ' שניט, והוסיף כי אף התעלמות בן זוג מבת זוגו הוכרה על ידי בית הדין כאלימות המהווה עילה לגירושין.
אלימות כלכלית: הרחבת גבולות הכאב והפיצוי
המושב השני, בהנחייתה של ד"ר הדר דנציג-רוזנברג, עסק בהרחבה באלימות שאינה פיזית. פרופ' יפעת ביטון דיברה על הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג ובני משפחה, שעדיין נידונה במשרד המשפטים. לפי ההצעה, ההגדרה לאלימות כלכלית תכלול התנהגות של אדם כלפי בן זוגו המונעת או מקשה מימוש התנהלות כלכלית עצמאית, איסור יציאתו לעבודה או פתיחת חשבון בנק.
לכך יתווספו גם שלילת אפשרות לקבל החלטה בנוגע לכספים שבן הזוג השתכר, או כאשר בן זוג מנע שימוש בנכסים שבהם קיימת לו זכות, או הקשה עליו להשתמש בהם. בנוסף, מבקשת ההצעה לקבוע כי נקיטת אלימות כלכלית תהווה עוולה אזרחית, שניתן יהיה לתבוע בגינה נזיקין.
הרב שלמה שפירא, דיין בית הדין הרבני הגדול, אמר שבניגוד לאלימות פיזית, שמופנית לרוב מהגבר כלפי האישה, הרי שאלימות נפשית מתרחשת בין שני המינים. אחרון הדוברים, השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון, נשאל האם אלימות יכולה להילקח בחשבון לעניין סעיף 8 בחוק יחסי ממון, המאפשר לבית המשפט שיקול דעת באשר לחלוקת הרכוש באופן לא שוויוני, וענה בשלילה. "אלימות נפשית או כלכלית אינה ניתנת להפללה", הסביר.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
