סתיו הררי ודין שושני הצעירים קיפחו את חייהם באכזריות במעלית הדירה בה התגוררו ברחוב נדב בשכונת התקווה. סופת הגשמים העזה ביותר בתל אביב בעשרות השנים האחרונות הציפה את חניון הבניין החדש בו התגוררו והפכה את המעלית למלכודת מוות שזעזעה מדינה שלמה.
מרבית אמצעי התקשורת שניסו להבין בימים האחרונים כיצד התרחש האסון התמקדו במחדל של מוקד שירותי כבאות והצלה במחוז דן, שלא השכילו להגיב בזמן לקריאות החירום מהבניין ברחוב נדב 2. היבט אחר היה ההזנחה של עיריית תל אביב בכל הקשור לתשתיות בשכונות דרום תל אביב אשר סובלות ממפגעים קשים מדי חורף כמעט. השנה האסון היה כבד מנשוא.
אתר "פוסטה" מחפש תשובות בכיוון אחר, בתיק ההנדסי של הבניין כפי שהוא שמור במשרד מהנדס העיר תל אביב יפו, וכך גם הגענו אל האדריכל אשר תכנן את הבניין החדש, מאיר שלסקי מרמת גן.
בשיחה עם "פוסטה", 48 שעות לאחר האסון, אומר האדריכל שלסקי כי הוא ממש ממתין לחוקרים שידפקו על הדלת של משרדיו. "המשטרה עדיין לא פנתה אלי אבל אין לי ספק שזה יגיע", הגם שהוא מדגיש כי הוא אינו מרגיש אחראי לתוצאה העגומה.
"הבנייה של הבניין ברחוב נדב נעשתה כשורה, אין שום בעיה חוקית שם ואני מרגיש שידי נקיות. כל מה שעשינו היה לפי הספר, דאגנו להכל עד לסנטימטר האחרון. אילו היתה בעיה מסוימת העירייה היתה עולה עלינו, אנשי המקצוע של העיריה כל הזמן מחפשים עבירות בנייה. אם מהעיריה לא צלצלו עדיין זה בגלל שהם יודעים שאין להם קייס, אבל לך תדע, הדברים בארץ הזאת לא עובדים פשוט ועוד יגיעו אלי, אני יודע שאני צריך לקחת עורכי דין".
משה כהן עראקי
עיון בתיק ההנדסי הוביל למידע על שורשיו המפותלים של המגרש עליו הוקם הבניין החדש. התיעוד הראשון נרשם על שם משה כהן עראקי. לאחר שסיים את חלקו במלחמת השחרור הוא התיישב בשטח הבניין על חורבות בית אשר שכן על אם דרך מיפו לכיוון לוד. ב-11 ליולי 1949 כתב משה כהן עראקי מכתב אל הוועדה לבניין ערים של עיריית תל אביב. "הנדון: הבית שנהרס על ידי הערבים בשכונת התקווה.
"אני החתום מטה, משה כהן עראקי, חייל משוחרר ובעל הבית שעל הכביש הראשי, פונה אל הוועדה בכל לשון של בקשה, להרשות לי להקים בחזית המגרש בניין של שני חדרים, ובית מלאכה, כדי שאוכל למצוא לי מחסה יחד עם משפחתי המונה שלוש נפשות. בקשתי מופנית אליכם כי הבניין הראשון לא בא בחשבון לתיקון לאחר התלאות והאסונות שקרוני בזמן האחרון והנני מפרט חלק קטן מהם:
"בינואר 1945 נכוותה אשתי ובתי, וגם אני נכוויתי וסבלתי קשה, בדרך נס נשארתי בחיים. בדצמבר 1947 בהתנפלות הערבים על השכונה, שרפו ושדדו את ביתי ואת בית המלאכה שלי, נשארתי בעירום וחסר כל. כעת לאחר שהשתחררתי מהצבא אני נמצא עם משפחתי כמעט ברחוב, וגם אין לי מקום שבו אוכל להתפרנס. בעזרתכם, על ידי אישור בקשתי זו בהקדם האפשרי בעזרת הממשלה והעירייה, שמבטיחים לתת לי את התמיכה הראויה האפשרית, תצילו אותי ואת משפחתי מחרפת רעב ומחוסר גג. הנני מלא תקווה שתשובתכם החיובית תתקבל במהרה".
התיעוד הבא הוא משנת 1954, אז נשלח צו להפסקת עבודה והזמנה למשפט בגין קומה נוספת שנבנתה ללא רישיון. משנות החמישים ועד היום הנכס החליף כמה ידיים (השמות שמורים במערכת "פוסטה"). בשנת 1955 קיבלו בעלי המגרש אישור להקמה בצמוד לבית המגורים הדו קומתי גם בית עסק, בית חרושת לקרח שפעל שם עד שנות השבעים. לאורך השנים נעשו בבניין שימושים חורגים לרוב, בשנת 1974 הוגשה בקשה להקים על השטח גם מוסך, אולם הבקשה לא אושרה.
בשנת 2015 החליטו בעלי הנכס העכשוויים, משפחת גד (ג'דיד לשעבר), להקים על כל שטח המגרש, הבית ובתי המלאכה הצמודים, בניין חדיש ומודרני בן שלוש קומות עם 10 דירות מגורים, שש חנויות וחניון תת קרקעי ארור.
השבת השחורה
האדריכל שלסקי אומר כי לפני קבלת אישור האכלוס (טופס 4) בשנת 2018, העירייה ביקשה תיקונים של ליקויים מינוריים בלבד. לדבריו, משרד מהנדס העיר לא התייחס במסמך התיקונים לבעיות בנושא בורות הניקוז והסתפק בהערות על "זוטות כמו תוספת מקומות חניה", שהיום נשמעים אקוטיים לנוכח הטרגדיה האחרונה.
בהקשר זה הוא ביקש להבהיר, כי "בכניסה לחניון נבנה על פי התקן בור חלחול – מתקן שאמור לקלוט ולנקז מים – אך המתקן הזה בנוי לסערה ביום חורף רגיל", ולא לסערה בסדר גודל של "השבת השחורה". לדבריו, "בסופה האחרונה בור החלחול נאלץ לקלוט מים מכל הרחוב. התנקזו לבניין כמויות עצומות של מי גשמים, שום מערכת אינה יכולה לקלוט כמות מים כזו, גם אם היינו עושים 100 בורות חלחול בתוך הבניין, המים עדיין היו עולים על גדותיהם".
בשיחה עם "פוסטה" שלסקי התחייב על כך שהבניין נבנה בהתאם לכל התקנים הנהוגים וקיבל את האישורים מכל הגורמים הרלוונטיים. "אבל התקנים הקיימים אינם מתאימים למצבי קיצון דוגמת זה שחווה הבניין בסערה האחרונה, כל פרויקט בנוי למצב סביר אבל אין דבר שעומד בתקנים בלתי סבירים, וגם היום אנחנו לא מוכנים לתרחיש קיצון".
מחדל החשמל והמעלית
מעבר לסוגיית ההצפה, שלסקי מסביר כי הגורם הראשון לאסון היה קריסת מערכת החשמל, לדבריו זה מה שגרם לעצירת המעלית והצפתה במים אשר חדרו לקומת החניון עקב הכשל במתקן החלחול. "המעלית הקיימת עמדה בתקן הנדרש אלא שהתקן הנוכחי אינו מחייב להתקין מנגנון המאפשר חילוץ מעלית והנעתה בשעת חירום או הפסקת חשמל. מנגנון כזה קיים בשוק, אולם הרשויות אינן מחייבות את התקנתו ולכן הוא לא הותקן במעלית של הבניין הזה".
גורם מקצועי בכיר במשרד העבודה אישר בשיחה עם "פוסטה" כי התקן למעליות אכן אינו מחייב התקנת מעלית מתקדמת עם אלמנטים המונעים כניסת מים, או מנגנון המאפשר חילוץ והנעה לקומה עליונה יותר גם בהיעדר חשמל. "מנגנונים חלופיים שיכולים להניע את המעלית במצב חירום אינם בתקן הקיים", הסביר הגורם הבכיר.
בתגובה לפניית "פוסטה", הבעלים של הבניין, אלפרד ג'דיד, סירב להשים על שאלות אבל הקפיד לומר שהמעלית, מוקד האסון, פעלה בהתאם לתקן.
מחברת מעליות שינדלר נמסר בתגובה: "חברת שינדלר המומה מהמקרה הטראגי שאירע בשבת בתל אביב ואנו משתתפים בצער המשפחות. נכון למועד זה, האירוע עדיין מטופל על ידי הרשויות וטרם ניתן ללמוד לעומק על נסיבות המקרה. חברתנו תשתף פעולה עם הרשויות".
המחדל השנתי בדרום תל אביב
בינתיים, דיירי הבניין חזרו לבתיהם אבל החשמל עדיין לא חזר לבניין מוכה ההלם. דיירים בבניין וגם בבניינים הסמוכים שחצרותיהם ודירותיהם הוצפו כבר נערכים למאבק ברשויות האחראיות. עו"ד דוד מנע מייצג כמה עשרות משפחות ברחוב נדב וברחובות הסמוכים, לטענתו המחדל המרכזי הוא של עיריית תל אביב, למרות השטפונות החוזרים בכל שנה ושנה לא הותקנו בשכונות הדרום מערכות ניקוז נפרדות למי ביוב ומערכות נפרדות למי גשמים, זאת בניגוד למערכות הניקוז הנפרדות לביוב ולגשמים הפועלות בצפון העיר. לפי דיירים המעורים במערכת העירונית, לפני כל חורף העירייה מנקה את הקולטנים של המערכות בכבישים, אולם בחורף הזה העירייה לא ניקתה מספיק וכך הצטברו בקולטנים מי גשמים שנכנסו לבתים.
לדברי מנע, ארבעה שמאים מטעמו בודקים את הנזקים שנגרמו לבתים בעקבות הסופה, ולאחר גיבוש הדו"ח הסופי תוגש תביעה נגד כל הגורמים הרלוונטים. עו"ד מנע: "עיריית תל אביב מעדיפה להשקיע בפיצוי לתושבים על פני השקעה בתשתיות, כי את הפיצוי משלמות חברות הביטוח ולא העירייה".
תגובת עיריית תל-אביב-יפו: "שתי הטענות שגויות מיסודן. ראשית ובניגוד לנטען, הקולטנים ברחוב נדב נוקו בתחילת החורף והם מסומנים בצבע אדום כאינדיקציה לכך. שנית, הניקוז בדרום לא נופל מזה של צפון העיר, בעשור האחרון השקיעה העירייה קרוב למיליארד ו-200 מיליון שקל בעבודות תשתית בדרום העיר. לראיה, גם במרכז וגם בצפון העיר היו הצפות, מאחר והבעיה במקרה זה היתה אירוע גשם יוצא דופן שהמטיר על העיר 80 מ"מ בשעתיים".
למרות בטחונו של האדריכל שלסקי כי במשרדו הכל תוכנן כשורה הוא מביע חשש מהצפוי לו בקרוב מול גופי החקירה ונערך להתגונן גם בבית המשפט. "מי שייצגו את משפחות הזוג הצעיר יכולים 'לחפור' ואז עורכי דין ממולחים ימצאו דברים מתחת לאדמה. ימצאו שאולי היתה רשלנות במקום מסוים – אם רוצים לתפוס מישהו תופרים לו תיק. שום דבר לא הרמטי, במיוחד בבניין שיש בו כל כך הרבה מרכיבים וכל כך הרבה מהנדסים, תמיד אפשר למצוא משהו.. אם חופרים מתחת לאדמה אז מוצאים".
זאת לא הפעם הראשונה שיש נגד שלסקי טענות על עבודות קודמות,לכן הוא מפחד מחפירות
מדינת עולם שלישי