בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בשבוע שעבר (2.10) כי אב שהתחייב למשמורת משותפת ולא קיים את זמני השהות ישלם מזונות מוגדלים. בית המשפט חזר על הפסיקה הרווחת, כי אי קיום זמני שהות בין אב לילדיו מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות של ביהמ"ש, על דרך של הגדלת המזונות.
בני הזוג נישאו ב-1997, ויש להם שתי בנות (כיום 19 ו-20) ושני בנים (18 ו-14). לפני ארבע שנים התגרשו, ובהתאם לתסקיר, נקבע כי הילדים יהיו במשמורת משותפת, ילונו אצל האב בימים שני ושלישי, ואצל האם בימים רביעי וחמישי. עוד נקבע, כי אם הצדדים יגורו בסמיכות, הילדים ישהו עם האב יום נוסף בכל סוף שבוע בו אינו נפגש עם הילדים.
סוכם גם שהאב ישלם את דמי המזונות כך שיישא בהלוואת המשכנתא שנלקחה עבור ביתם המשותף, ועמדה על 1,200 שקלים בחודש. עוד הוסכם, שהצדדים יישאו באופן שווה בהוצאות עבור הפנימייה של אחד הבנים, ויישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוכיות.
בנובמבר 2016 הגישה האישה תביעה להגדלת מזונות. חודש וחצי לאחר מכן ניתן פסק דין בתיק המשמורת על ידי השופט נמרוד פלקס, שניהל את התיק, המעניק לאם את המשמורת על הילדים, מבלי לקבוע דבר לגבי הקשר עם האב. בספטמבר 2017 האב הגיש תביעה לביטול דמי המזונות, והתביעות ההדדיות נדונו מחדש בפני השופט פליקס גורודצקי.
האם טענה כי האב אינו עומד בתשלומי המשכנתא כפי שהתחייב. בנוסף טענה כי אינו מקיים את זמני השהות עם הילדים ולא מצוי עמם בקשר טלפוני, כך שהלכה למעשה, הילדים נמצאים במשמורתה והוצאות הילדים מונחות על כתפיה בלבד, מה שמהווה עילה להגדלת מזונות. עוד טענה, כי בעוד היא משתכרת כפקידה ומעבודות ניקיון 6000 שקלים בחודש, הרי שהוא עובד כאינסטלטור וכשיפוצניק, ומרוויח בין 13,000 ל-15,000 שקלים בחודש.
מנגד האב טען כי אי קיום זמני שהות אינו שינוי נסיבות מהותי, וכי הסיבה לכך היא הסתה מצד האם. נושא המשכנתא, טען, הוסדר מאז פתחה האישה הליכים בהוצל"פ, ומאז הוא נושא בתשלומים באופן סדיר. עוד טען כי שתיים מהבנות בגירות, וכי הבנים שוהים בפנימייה ומבקרים בבית האם אחת לשלושה שבועות.
לטענתו, האם משתכרת בין 15,000 ל-20,000 שקלים בחודש, כסף שחור, וכי הוא אינו עובד מזה כחצי שנה. בתביעתו לביטול המזונות (שהתבררה כאמור עם תביעת האם להגדלת המזונות) טען כי יש לבטל את המזונות לאור סירוב הילדים להיות עמו בקשר.
השופט גורודצקי קיבל את גרסת האם שהילדים אינם סרבני קשר, ואף ציין כי האב לא עתר לחידוש הקשר בינו לבין ילדיו, וחזר על הפסיקה כי התחשבות ביהמ"ש בשינוי נסיבות כמו שינוי בחלוקת זמני השהות אינה פסולה, ואף ראויה, וכי אב כשאינו עושה מאמצים לחידוש קשר עם ילדיו, אין מקום לשלול מהילדים מזונות. לאור האמור, תביעת האב לביטול מזונות בשל סרבנות קשר נדחתה.
לעומת זאת, ביהמ"ש קיבל חלקית את תביעת האם להגדלת מזונות, שכן מדובר בילדים מעל גיל 15, ועל פי הדין שני ההורים חייבים במזונותיהם מדין צדקה. למרות זאת, נקבע כי מאחר שלא מתקיים קשר בין הילדים לאב, יהיה זה חוסר צדק לחייב את האם לשאת בסך כלשהו במזונות, שכן ממילא נטל הגידול נופל על כתפיה. נפסק כי האב ישלם עבור אחת הבנות 1,400 שקלים עד שתסיים כיתה י"ב, ו-700 שקלים עבור כל אחד מהבנים, כל עוד הם לומדים בפנימייה. עוד חויב האב ב-5,000 שקלים הוצאות משפט.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
