שלדים מתגלים בשדה, אזור דמדומים אפל שנשים נעלמו בו מאז תחילת שנות ה-70, וקהילה מפוחדת בטקסס החוששת שמדובר ברוצח סדרתי. בהמשך מתגלות גופות נוספות, והתקשורת מגלה עניין בהיעלמות של ילדה בת 12. לחוקרים יש פרופיל של הרוצח וגם כמה חשודים. חלקי הפאזל מתחברים כשאישה שנחטפה קופצת מרכב נוסע, וראיות חדשות מתיק ישן מצביעות על חשוד אפשרי. זוהי תמצית הסיפור של "זירת הפשע: שדות ההרג של טקסס" (Texas Killing: The Crime Scene): סדרת דוקו-פשע בת שלושה פרקים, חזקה, מצמיתה, מעורר חלחלה, אשכרה אגרוף בבטן, שעלתה בסוף נובמבר בנטליפקס.
במוקד הסדרה: דמותו של טים מילר, סוג של אביר מודרני, ששרידי גופת בתו לורה מילר נמצאו ב-1986 והכניסו אותו למסלול חיים חדש לנצח. הוא נחוש לא לתת למקרה של בתו להישאר קר לנצח, אבל הוא גם לא רוצה שאף משפחה אחרת תחיה בכאב הנורא שנפל עליו. הוא נכנס לתפקיד בכל הכוח והופך לאלוף ולבעל ברית של משפחות אחרות עם אהובים נעדרים. הוא כל כך מחויב לעזור לכל בן משפחה שעבר את זה בכל דרך שהוא יכול, ומתברר שהוא די טוב בזה.
לפי ה-FBI, בתו של מילר נעלמה ב-1984, אחרי שעזבה את בית משפחתה בליג סיטי כדי להשתמש בטלפון ציבורי בחנות מקומית, כדי להתקשר לחבר שלה, מאחר והטלפון של משפחתה לא היה מחובר. היא מעולם לא חזרה הביתה, והמשטרה הניחה שהיא ברחה. גופתה התגלתה 17 חודשים לאחר מכן, לא הרחק מהמקום שבו התגלתה גם גופתה של אישה אחרת, היידי פיי, ברמנית מקומית, שנראתה לאחרונה ב-1983 ושרידי גופתה נמצאו ב-1984. גופה שלישית התגלתה והתברר שזו אודרי לי קוק מממפיס מטנסי, שנראתה בפעם האחרונה בדצמבר 1985. קוק, שלפי ההערכות הייתה בסביבות גיל 30 בזמן מותה, עבדה כמכונאית וגרה באזור יוסטון. ואז, ב-1991, נמצאה גופה רביעית. זו הייתה דונה גונסולין פרוהום, שהייתה בת 34 במותה. ייקח יותר משני עשורים לזהות גם את קוק וגם את פרוהום.
כל הנשים נרצחו על ידי רוצח סדרתי, או רוצחים מרובים בחלל שומם ואבוד, שנודע כ"שדות ההרג" או "שדות ההרג של טקסס". ה-FBI גייס לחקירה הסבוכה משאבים משמעותיים ובלשים סופר מנוסים ומיומנים, אלא שמקרי הרצח נותרו בלתי מפוענחים עד עצם היום הזה. לפי ה-FBI, אין עדים ידועים לאף אחת מהרציחות ואף אדם פשוט לא מחבר את כל הארבעה.
האמת היא שיש כמה דברים שתורמים לכך שהאזור הזה הוא סוג של חממה – לא רק לרצח – אלא גם לאנשים שיכולים לברוח מרצח. מדובר במקרים ישנים שסובלים מהעדר טכנולוגיה ובדיקות DNA. תוסיפו לזה את הנוף ומזג האוויר הקטלני במחוז גלווסטון ובדרום טקסס, שם יש ריבוי של הוריקנים שגורמים להצפות ושיטפונות, ששוטפים גם את הראיות. כלומר, לא רק ראיות יכולות להיעלם. גם הרוצחים יודעים שהראיות ייעלמו, כי להיפטר מגופות במים, או ממקומות שעלולים להציף, היא דרך מצוינת לכסות עקבות.
אבל יש גורמים אחרים שמצטרפים לקושי בפיענוח הרציחות. בשנות ה-80 הייתה תנופה אדירה בקידוחי הנפט ביוסטון, שהובילה לעלייה של פיתוחים חדשים ותושבים חדשים שחיפשו הזדמנויות כלכליות חדשות. כך נוצרה תנופה כלכלית חסרת תקדים, שהתנגשה חזיתית עם קהילות כפריות ופרימיטיביות שלא עמדו במרוץ הכלכלי. יחד עם זה, נוספו גם הרבה טריטוריות חדשות, תחומי השיפוט הופרדו, מחלקות המשטרה לא סונכרנו זו עם זו, והדבר האחרון המשותף לפשעים האלה, הוא שיש כביש מהיר שעובר מיוסטון לגלווסטון, המספק דרך לאנשים להיכנס ולצאת במהירות ובקלות. אנשים יכלו להיכנס לשטח הזה, לזרוק גופה ואז לחזור לכביש המהיר, כדי לא להיראות יותר לעולם.
"זירת הפשע: שדות ההרג של טקסס", מתמקד באיתור הרוצחים של ארבע נשים, למרות שמאז 1971 עד 1999 נמצאו 30 גופות באותו רדיוס. רוב הקורבנות היו נערות ונשים צעירות בגילאי 12 עד 25, והן מהוות הצצה ראשונה על העתיד לבוא ודפוס שלא זוהה בזמן אמת. הרבה מהשוטרים אמרו למשפחות: "אוי, היא פשוט ברחה", או: "היא עומדת לחזור". ההורים צדקו בדאגה, המקרים האלה לא נפתרו, והם מהווים ענן אפל שתלוי מעל הקהילה הזו, שאפשרה לכמה מהפשעים האחרים להתרחש בעקבותיהם.
לפי ה-FBI, לא ניתן לשלול ריבוי רוצחים. בנוסף, סביר להניח שיש להם שורשים באזור. בשנת 2000, מילר הקים והפך למנכ"ל Texas EquuSearch – עמותה לחיפוש נעדרים. ב-22 השנים שחלפו מאז, הקבוצה סייעה ליותר מ-2,000 מקרים, וסייעה בשיקום 428 נעדרים בחיים ושרידיהם של 326 קורבנות מתים. לפי אתר האינטרנט של העמותה, נדמה ששניים מהרוצחים מהאזור שמעו על "שדות ההרג".
ה-FBI עדיין מחפש טיפים חדשים. מומחי ההתנהגות שלה יצרו גם פרופיל של רוצח אפשרי. האזור גם התפתח משמעותית מאז שנות ה-80 וה-90. לפי ה-FBI, לאזור יש כעת כביש סלול והוא נמצא מעבר לרחוב מפיתוח דיור. כנסייה מקומית היא גם הבעלים של הקרקע ועבדה עם חברי הקהילה כדי ליצור אנדרטה. בנוסף, מילר זכה השנה ביותר מ-24 מיליון דולר בתביעת מוות שלא כדין על חטיפת ורצח בתו.
למרות שאף חשוד לא הואשם במותה של לורה מילר, אביה תבע את קלייד הדריק, רוצח מורשע והאדם שלדעתו אחראי לרצח בתו. בעתירה המקורית נטען כי הדריק "חטף והרג" את לורה מילר. הדריק גם הורשע על פי רישומי בית המשפט במספר פשעים אחרים במהלך השנים, כולל הריגה של אלן ריי ביסון ב-1984. לאחר שהדריק לא התייצב למשפט האזרחי, השפט נתן פסק דין ברירת מחדל לטובת מילר בגין נזקים ועלויות אחרות. התובע המחוזי של מחוז גלווסטון, ג'ק רודי, שהעמיד לדין את הדריק בהריגה ב-2014, אמר שהחקירה על מותה של לורה נותרה פתוחה ופעילה.
כוח המשימה של ה-FBI שהוקם, נקט צעדים חיוביים באזור, כדי לוודא שדפוס מסוג זה לא יחזור על עצמו. האם זה אומר ששום פשע לעולם לא יבוצע שוב? בהחלט לא. אבל באמצעות עבודתם השקדנית והעקשנית של טים מילר ו-EquuSearch, יש תחושה הרבה יותר חזקה של הקהילה כיצד לגרום למשטרה להגיב במהירות, כמו גם לאמץ תאוריה חדשה על פיה הרציחות קשורות להרג פולחני.
