נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט דוד רוזן, ממליץ לנקוט צעדים נגד פרקליטה ממחוז ירושלים שניהלה תיק עבירות מין בקטינה. הפרקליטה הסתירה מההגנה ומבית המשפט כי פנתה לחוקרת הילדים שגבתה את עדות נפגעת העבירה, על מנת שתשנה את חוות דעתה הראשונית בקשר להערכת מהימנותה של הקטינה.
בחוות דעת ראשונה על הקטינה כתבה חוקרת הילדים כי היא "מתקשה להעריך את מהימנות דבריה", אך בחוות דעת מאוחרת יותר קבעה כי להערכתה הילדה אכן חוותה סיטואציה מינית עם הנאשם. הסנגור עו"ד אריאל עטרי ניסה לברר בחקירתה הנגדית של חוקרת הילדים מה ומי גרמו לה לכתוב הערכה שנייה, ושונה. חוקרת הילדים הודתה כי בין שתי חוות הדעת שוחח איתה גורם בפרקליטות שביקש שתבהיר את הדברים, אך היא לא נקבה בשמו של אותו גורם.
שופט המחוזי בירושלים משה דרורי, שישב בתיק, הורה לתובעת לחשוף את זהות אותו גורם אלמוני בפרקליטות, כדי לזמנו לעדות בבית המשפט, ודרש ממנה להגיש את המסמכים שתיעדו בזמן אמת את פנייתו של אותו פרקליט עלום לחוקרת הילדים בבקשה שתשוב ותבחן את חוות דעתה. אחרי כשלושה חודשים השיבה התובעת לבית המשפט כי התשובה אינה ידועה, ו"החומר המבוקש אינו קיים, וגם לא היה קיים".
בשלב הסיכומים בתיק, שנתיים מאוחר יותר, שב ודרש השופט דרורי מהתובעת להציג תשובות בעניין. אז, על פי הודעתה לבית המשפט, גילתה התובעת לפתע מסמך שנכתב על ידה ומתעד את שיחתה עם חוקרת הילדים. התובעת טענה כי לא זכרה שהיא זו שפנתה לחוקרת הילדים וביקשה חוות דעת נוספת, ולדבריה תיעוד הפנייה הושמט מחומר החקירה בטעות.
השופט דרורי זיכה את הנאשם, לאחר שהגיע למסקנה כי הקשר בין התובעת לחוקרת הילדים הוא שהוביל לשינוי חוות דעתה של החוקרת, לנוחות הפרקליטות. נוכח התנהלותה של התובעת ביקש השופט להעביר את פסק הדין לנציב הביקורת על הפרקליטות רוזן. דוברו של רוזן מסר כי על פי החלטה שיפוטית של השופט דרורי, נקבע בהסכמת הצדדים שאין לפרסם את שמה של התובעת. את תגובת עו"ד עטרי לכך לא ניתן היה לקבל היום.
רוזן מתאר את התנהגות התובעת במילים קשות, ומציין בנוסף לעובדות שהתגלו בבית המשפט, כי שתי תכתובות דוא"ל נוספות שכתבה לחוקרת בנושא חוות הדעת לא נחשפו עד לאחר סיום ההליכים בתיק, והתגלו רק בעקבות התערבותו בבירור התנהלות הפרקליטה. בבירור שביקשה התובעת לעשות עם החוקרת אין פסול, אומר רוזן, אך הוא מבקר במלים חריפות את התנהלותה בהמשך, שנעשתה במגמה להסתיר את הדברים מההגנה ומבית המשפט.
הפרקליטות טענה בהתייחסותה לפניית רוזן כי התובעת פעלה בתום לב וה"תקלות שנפלו בעבודתה הינן טכניות" והיא באמת לא זכרה את פניותיה אל חוקרת הילדים, ולא איתרה את החומר כאשר התבקשה. אולם רוזן לא קנה את הטיעון. "התובעת לא וידאה שתיעוד השיחה יועמד לעיון ההגנה לאורך מספר שנים בהם התנהל התיק", כתב, "כאשר מוחוור שמדובר בחומר חקירה מהותי וחשוב. הצהרת התובעת בפני בית המשפט כי החומר המבוקש אינו קיים התבררה כחסרת יסוד, הצהרה שהתברר שאין בה ולא כלום…".
עוד קובע הנציב כי התובעת נמנעה מלגלות לבית המשפט שהיא זו ששוחחה עם חוקרת הילדים והביאה לכתיבת חוות דעתה השנייה, והותירה בפני בית המשפט עמימות לגבי זהותו של אותו גורם בפרקליטות. "ניתן לתמוה ולהעלות מיני השערות מדוע נהגה כפי שנהגה התובעת", כתב רוזן, "אך מוחוור כי תשובותיה הליטו עובדה שצריכה הייתה להיות גלויה ונתונה לבית המשפט. לא ניתן בשום פנים לומר כי מדובר בתקלה טכנית. מדובר בהתנהלות של התובעת, שמנעה מההגנה עיון בחומר חקירה. התנהלות שתרמה, בסופו של הליך, לזיכויו של הנאשם.
"אילולא חוקרת הילדים היתה מציינת בחקירתה הנגדית כי התבצעה אליה פנייה על ידי גורם בפרקליטות…פנייה זו היה נותרת סמויה לחלוטין מעיני הסנגור ומעיני בית המשפט, וחמור מכך – יכול והנאשם היה מורשע בביצוע עבירות לא לו", סיכם רוזן. בהתאם לסמכותו, המליץ הנציב בפני פרקליט המדינה שי ניצן לנקוט הליכים מנהליים נגד התובעת, נוכח הפגמים בהתנהלותה, שיכולים לעלות עד כדי דין משמעתי.
