בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה עשרה ערעורי מס שהגישו קובי דיין וחברת עד-על אחזקות בבעלותו על שומות שהוציא להם פקיד שומה גוש דן, בגין אי דיווח על הכנסות מארגון השתלות כליה לישראלים בחו"ל בשנים2001-2007. השופט יונה אטדגי קבע שלשום כי דיין והחברה ישלמו את המס שנדרש מהם, בצירוף ריבית והצמדה, בסכום העומד כיום על עשרות מיליוני שקלים.
דיין נשפט לפני שלוש שנים ל-65 חודשי מאסר לאחר שהורשע בהעלמת הכנסות של יותר מ-100 מיליון שקל מארגון השתלות בחו"ל ותיווך בין תורמי איברים חיים לבין מושתלים, במשך כמעט עשור. מדובר בהשתלות שבוצעו בשנים שלפני חיקוק חוק איסור סחר באיברים (2008), האוסר מתן תשלום לתורמים, ולכן עסק כתב האישום בעבירות מס בלבד (לידיעה המלאה).
ההשתלות שארגן דיין בוצעו במדינות כמו תורכיה, דרום אפריקה, גיאורגיה והפיליפינים. למעט הניתוחים בחו"ל, כל הפעולות הנדרשות האחרות, החל מאיתור וגיוס תורמים, הפניית המטופלים לבדיקות רפואיות, התיאומים הנדרשים לסידורי הטיסה והניתוח, בוצעו כולם בארץ. במהלך כל השנים טען דיין כי הוא פועל רק כנציג בישראל של חברות זרות, העוסקות בעיקר הפעילות של ארגון הניתוחים, והכנסותיו הן עמלות ייצוג בלבד.
בהכרעת הדין המרשיעה שניתנה בתיק הפלילי, דחתה השופטת לימור מרגולין–יחידי את גרסתו של דיין, שדיווח רק על סכום מזערי מהכנסות הפעילות כהכנסות החברה בבעלותו. השופטת קבעה כי החברות הזרות הן חברות קש, "גופים משפטיים וירטואליים ללא בדל ראיה לפעילות עסקית. המארג הראייתי מוכיח את שליטתו של דיין בפעילות כולה, לרבות בחברות הזרות, ומארג החברות שהוצג הוא חלק ממתווה התקשרות בדוי, לצורך ביצוע הפעילות מחוץ למערכת הנהלת החשבונות של הנאשם, ומבלי שהכספים עוברים דרך המערכת הבנקאית ומתועדים. מדובר בהצגת מצג כוזב שקרי ובדוי, שהוקם כדי להתחמק ממס".
מאחר שמדובר בשנים שלפני חקיקת איסור סחר באיברים, כמעט מחצית מהחולים הזקוקים להשתלה בהם טיפל, הופנו לחברה שלו על ידי משרד הביטחון, ששילם עבור הניתוחים. דיין הנפיק למשרד הביטחון חשבוניות בגין מלוא סכום העסקה, אך בדיווחים הכספיים דיווחה החברה כהכנסות רק על עמלות תיווך בסכומים נמוכים, כשהיתרה דווחה כהוצאה, בטענה שהיא הועברה לחברות הזרות. ביחס למטופלים אחרים, שהגיעו באופן פרטי, דיין לא הנפיק כל חשבונית, בטענה כי מלוא הסכומים הועברו באופנים שונים לחברות זרות, והחברה הסתפקה בדיווח על עמלות בלבד.
בשומה שקבע מס הכנסה לדיין לאחר הגשת כתב האישום נגדו, נקבעה לו הכנסה חייבת במס של 66 מיליון שקל לשנים 2001-2006, על פי חישוב התשלומים המלאים ששילמו לו לקוחותיו.
לאחר שההרשעה הפלילית התקבלה כראיה בתיק המס, ביקש דיין, באמצעות עו"ד ארז בהגלי, לייחס את הכנסות העסק לחברה, בטענה כי הוא בעלים של 60 אחוז מהמניות בלבד. דיין תקף את חישוב ההוצאות שערכה המדינה לחישוב הרווח שהופק, וביקש להכיר כהוצאה מוכרת בתשלומים ששילם לתורמי הכליות (ואשר בעת הגשת ערעור המס, לפני ההרשעה בתיק הפלילי, הכחיש את קיומם).
השופט אטדגי קבע כי הכנסות החברה לאחר קיזוזי מס ייחשבו כהכנסותיו של דיין, "שכן הוכח כי הרישום של אחזקותיו במניות לא היה אמיתי, ובפועל הוא היה בעל המניות היחיד". כן נקבע כי התשלומים שלא נרשמו בספרי החברה נותרו כולם בידי דיין.
בית המשפט קבע כי מההכנסה החייבת במס ינוכו ההוצאות לפי החישוב הבא: התשלום הממוצע ששולם לתורמים נקבע על כ-22 אלף דולר. התשלום לבתי החולים עבור כל מטופל-15 אלף דולר. התשלום למנתחים–37 אלף דולר. בסופו של דבר נקבע כי הרווח של דיין לכל השתלה עמד על כ-55 אלף דולר, כשמספר המטופלים הפרטיים בלבד, ללא מטופלי משרד הביטחון, היה קרוב למאה. לפי התיק הפלילי בו הורשע, שילם משרד הביטחון לדיין יותר מ-40 מיליון שקל בשנים 2001-2007, ואילו הכנסתו מלקוחות פרטיים (לפני הוצאות) היתה קרובה ל-70 מיליון שקל.
בית המשפט הטיל הוצאות משפט של 100 אלף שקל על דיין. התיק נוהל על ידי עוה"ד קרן יזדי–סופר, ניר וילנר ועדי חן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
