ארגון הפשע של האחים אבו לטיף מכפר ראמה הוא מהדומיננטיים ביותר באזור הצפון, ונכלל במפת הארגונים הבולטים והמשפיעים במפת הפשיעה הארצית של משטרת ישראל.
במבוא לכתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום בחדרה בסיום חקירה של יאחב"ל, באמצעות יחידת התביעות של להב 433, מבקשת המשטרה להמחיש מדוע נחשב הארגון לבעל מוניטין יוצא דופן שאנשיו מטילים אימה ועושים שימוש בכוח על מנת להניע אנשים מהתחום האפור לעשות כדברם, או לחילופין להימנע מלעשות דברים אחרים.
בכתב האישום, שהוגש ב-15 ספטמבר נגד אחד מבני המשפחה, חאלד אבו לטיף, בתיק סחיטה באיומים של רוקח ממג'דל כרום, נטען כי הוא משמש כנציג הארגון המשפחתי לביצוע סחיטת דמי חסות באמצעות אירועי אלימות וירי ככל שנדרש.
כתב האישום מתייחס לאירוע סחיטה באיומים על רקע כספי בלבד, אבל במשטרה חושדים כי על רקע הפרשה הזו בוצע ב-8 ליולי אירוע הרצח של סאטי גרזוזי (56), בעל צ'יינג' ממעלות-תרשיחא אשר נורה למוות בתוך רכבו כאשר היה בכפר ראמה. לפי המשטרה, גרזוזי היה מעורב בעקיפין בתיק הסחיטה של הרוקח, ובהקשר זה נעצר סמוך לרצח נידאל אבו לטיף מראמה, אך הוא שוחרר בלי שהובא כלל לבית המשפט.
חקירת הרצח עדיין מתנהלת אבל ללא תוצאות ראייתיות מהותיות עד כה.
חובות של בית המרקחת
לרוקח, קורבן הסחיטה, היה עסק משותף וקשר עסקי עם שניים:
האחד, ויליאם ליוס ממעילא, בן 61, נאשם מספר 2 בכתב האישום.
השני, שאקר עבד, שהיה מעורב באספקת תרופות וציוד רפואי לרוקח, ובמשך הזמן נוצר בינהם חוב בגובה 220 אלף שקלים, שנטען כי הוסדר ביניהם.
הנאשם ליוס, נטען בכתב האישום, טען כי החוב של הרוקח כלפיו לא נפרע במלואו והחליט להפעיל את חאלד אבו לטיף במטרה לגרום לרוקח לשלם את מלוא החובות לשני הספקים.
ב-19 אפריל, ובמועד נוסף שאינו ידוע במדויק, נטען, הנאשמים קשרו לסחוט באיומים את הרוקח תוך שימוש במוניטין השלילי של משפחת אבו לטיף. לשם מימוש האיום פנה הנאשם ליוס לאיש הכספים המנוח גרזוזי, כדי שיקשר אותו למשפחת אבו לטיף לצורך גביית החוב. גרזוזי אכן עשה זאת והטיפול בהוצאה לפועל הועבר לנאשם השלישי בתיק – מוחמד מנאע (בן 32 מכרמיאל).
המשטרה יירטה הודעה קולית ששלח הנאשם מנאע לנאשם חאלד אבו לטיף בה הוא נשמע אומר לו: "…יום שבת, האיש רוצה לשבת, אתה תראה החבר שלנו שם, רק באיזה שעה הוא יכול ביום שבת, כדי שאגיד להם שעה שנשב כולנו".
בהמשך לכך ענה לו אבו לטיף בהודעה קולית משלו בה אמר לו: "יום שבת טוב, עכשיו אדבר עם האיש".
מועד הסחיטה נקבע ל-23 באפריל, ובשעה 15:48 אותו היום שלח אבו לטיף הודעה לגרזוזי בה אמר לו, "בשמונה וחצי יהיו בראמה, בסדר". כתב האישום מתאר עוד התכתבויות בין המעורבים, תיאומים ומיקומים, לקראת המפגש בשעות הערב.
סמוך ל-20:30 הגיעו למקום המפגש בראמה הרוקח בליווי קרוב משפחתו שנהג ברכב, כאשר מנאע הכווין אותם בשיחת טלפון. האזור היה חשוך וריק מאדם למעט שבעת האנשים שנטלו חלק במפגש:
הרוקח והנהג שאיתו.
שאקר עבד
שלושת הנאשמים – אבו לטיף, ליוס ומנאע.
אדם נוסף שזהותו אינו ידועה, שהגיע עם חאלד וישב לצידו במפגש.
לפי כתב האישום, המפגש נוהל ונשלט על ידי אבו לטיף שהזדהה בפני הרוקח כמי ששייך למשפחת אבו לטיף, והצהיר שמטרת ההתכנסות הינה חוב בגובה 800 אלף שקלים של הרוקח לנאשם ליוס. אבו לטיף, נטען, פירט כי החוב מורכב מ-220 אלף שקלים לשאקר ועוד 580 אלף לליוס.
כתב האישום מתאר את הרב שיח שהתפתח.
הרוקח תהה בתגובה, "מה זה המספר הזה? מאיפה הוא נוצר?".
ליוס השיב לו, "זה לא המקום לדון על הדברים האלה אם בכלל".
הרוקח עמד על כך שהחוב בינו לבין שאקר הוסדר, והוא בכלל כופר בחוב אליו ליוס טוען.
ליוס התעקש, שקיים חוב אשר נגרם כתוצאה מהשותפות העסקית ביניהם.
בשלב הזה, נטען, אבו לטיף התערב והטיח ברוקח: "הטענות שלך לא מוצדקות.. ולא מעניינות.. חוב זה חוב".
הפגישה הסתיימה בסיכום לפי אבו לטיף יבדוק את החוב לעומק ויכריע לאחר החג שעמד בפתח.
עכשיו כתב האישום מתאר כיצד הדברים הסלימו מכאן ואילך.
ב-11 ליוני הונח מטען חבלה בחצר ביתו של הרוקח בתוך חפץ אדום.
יומיים לאחר מכן המטען התפוצץ ב-02:09 וכתוצאה מכך חבר של בנו של הרוקח נפצע בידו.
ב-24 ליוני הושלך רימון רסס לביתו של הרוקח.
ב-5 ליולי כאשר הושלך לעבר בית הרוקח מטען חבלה שהתפוצץ, המשטרה כבר היתה בתמונה, שוטרים שקלטו את המעורבים קראו להם לעצור ובמרדף שהתפתח בוצע ירי ממנו נהרג אחד החשודים והשני נפצע.
על אירועי הסחיטה כתב האישום מייחס לנאשמים כל אחד לפי חלקו עבירות של סחיטה באיומים, סיוע לסחיטה וקשירת קשר לביצוע פשע.
אירועי האלימות ופיצוצי המטענים אינם נכללים בכתב האישום.
הרוקח מדבר
הראיות שאספה המשטרה נגד שלושת הנאשמים הן:
הודעות מפורטות של הרוקח בהן הוא גולל את כל נסיבות הסחיטה.
תיעוד של מפגשים מוקלטים בין הרוקח לבין ליוס ומעורבים נוספים, בהם נשמע ליוס מתוודה על כך שנטל חלק בהזמנת הסחיטה.
דו"ח מדובב ממנו עולה כי אחד המעורבים הטוען לחוב, מאשר את קיומו של המפגש בראמה.
תמונות של מצלמות דרך המלמדות על הגעת הרכבים של המעורבים למפגש בראמה.
האזנות סתר ואיכונים סלולרים של הנאשמים והמעורבים המחזקים את גרסת הרוקח.
עדות שותף עסקי של הרוקח לפיה ליוס שלח אנשים לגביית חוב של 900 אלף שקלים.
מה באשר לגרסאות הנאשמים?
הנאשם אבו לטיף שמר על שתיקה גורפת בחקירתו.
הנאשם מנאע שמר על זכות השתיקה.
הנאשם ליוס, שמיוצג ע"י עו"ד מיכאל כרמל, הכחיש את המפגש בחקירתו הראשונה, אבל כאשר הטיחו בו ראיות והקלטות הוא בחר לשמור על זכות השתיקה. בדו"ח תשאול נטען כי ליוס אישר לחוקרים שהוא פנה לגרזוזי המנוח, לצורך הכנסת משפחת אבו לטיף לגביית החוב.
אישום נוסף נגד הנאשם ליוס בלבד, מתייחס לאירוע אלימות שהתרחש בחדר החקירות בלהב 433.
בשבע לספטמבר, נטען, בזמן עימות בין החשוד ליוס לבין הרוקח בנוכחות שני שוטרים, ליוס קם לפתע מכיסאו ונגח בראשו של הרוקח. שני השוטרים הצליחו להפריד בינהם אבל פתחו תיק נוסף לחשוד ליוס, שנאשם כעת גם בעבירות של תקיפה סתם ושיבוש מהלכי חקירה.
את שני הנאשמים הנוספים מייצג עו"ד באסל פלאח שאמר בתגובה: "כתב האישום מהווה תקדים חמור ופגיעה חמורה בזכויות הפרט של החשודים. יחידת לה"ב, רק כדי להצדיק את האישום וכדי לזכות בכותרות – שהצליחה להגיש אישום נגד אחד מבני משפחת אבו לטיף, הגישה כתב אישום שלא בסמכותה, ללא ראיות, ללא חיזוקים לעדות עד תביעה, ובהתבסס על עדותו של העד שאין לו גרגיר של אמינות. האישום עצמו מעיד על החורים ובעיות שבראיות. מאמינים שבימים הקרובים הנאשמים ישוחררו וכתב האישום יבוטל".
