שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, החליטה לזכות את משה טטרו, חבר ועד עובדי בנק דיסקונט, מעבירת שוחד, אבל הרשיעה אותו בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד.
הפרקליטות טענה בכתב האישום נגד טטרו, כי הוא דרש מסוכן הביטוח הוותיק של עובדי הבנק לכסות חוב אישי שלו (של טטרו) לחברת "מנורה" כתנאי לכך שתימשך עם הסוכן התקשרות הוועד.
טטרו, שיוצג במשפט על ידי עו"ד עמיר ג'ורג'י היה בעברו בעצמו סוכן ביטוח ונותר לו חוב של כ-200 אלף שקל מול חברת "מנורה", שפתחה בהליכים משפטיים נגדו. בחודש מרץ 2016 הוא נבחר כחבר ועד העובדים הארצי של בנק דיסקונט, ולממונה על קשרי הלקוחות בוועד ולראש ועדת הביטוח. לפי כתב האישום, הוא ניצל את מעמדו בבנק והשפעתו ודרש מבעלי סוכנות "מרוז" המבטחת את עובדי דיסקונט, לשאת בתשלום החוב האישי שלו למנורה. נטען כי הוא הפעיל לחץ על סוכנות הביטוח כי אם לא תישא בתשלום החוב, תוחלף על ידי סוכנות אחרת עמה יתקשר הוועד.
הפרקליטות ציינה כי סוכנות מרוז נותנת שירות לעובדי דיסקונט במשך כ-20 שנה וההתקשרות מהווה חלק משמעותי מהכנסותיה. טטרו הואשם בעבירה של התניית שוחד, ובמרמה והפרת אמונים כעובד ציבור.
השופטת אגמון גונן ציינה כי "הכרעת הדין מעלה את שאלת המותר ובעיקר את האסור, במישור הפלילי, לחברי ועד עובדים. חברות בנציגות עובדים, בוועד עובדים, מביאה עמה כוח רב ולצדו אחריות רבה. אחריות לפעול לטובת העובדים ולטובתם בלבד. כדי להבטיח זאת יש לקבוע איסור מפורש וברור: אסור לחברי ועד עובדים לקבל טובות הנאה או לערוך עסקה פרטית עם ספקי מוצרים ושירותים הנבחרים באמצעות הועד עבור העובדים (או אלו המשתתפים במכרזים לצורך כך)".
טטרו טען כי סוכן הביטוח העליל עליו במטרה להפלילו ולהסירו מדרכו. הוא הכחיש כי התנה את המשך העסקת סוכנות מרוז בסגירת חובותיו. לטענתו, המתלונן הציע לסייע לו בעניין החוב והשניים הגיעו לסיכום לפיו המתלונן ירכוש את תיק הביטוח של הנאשם בחברת מנורה, על החוב שבו. השופטת ציינה כי אינה נותנת אמון בעדותו של טטרו וגם לא בעדותו של המתלונן "שנשמעה כדקלום או חזרה על משפטי מפתח עליהם חזר החל מעדותו הראשונה במשטרה, אך כאשר עומת עם ראיות או סתירות, לא ידע להשיב. בנוסף, המתלונן ערך, לטענתו, חקירה פרטית במשך שבעה חודשים ולא פנה למשטרה.
השופטת ציינה גם מחדלי חקירה של המשטרה, העיקרי ביניהם היעדר תיעוד חזותי של חקירות טטרו, על אף שמדובר בעבירת שוחד המחייבת על פי חוק תיעוד חזותי של החקירות. זאת ועוד, היא ציינה כי החוקרים קיבלו את עדות המתלונן כלשונה ולא עימתו אותו עם הסתירות, מה גם שלא הרחיבו את החקירה למחשבו או לטלפון הסלולארי שלו. "שני חוקרים, העוברים על הוראות החוק במודע וללא כל הסבר, הוא עניין חמור הדורש בדיקה מעמיקה", ציינה השופטת.
לבסוף, כאמור, השופטת ציינה: "היחסים הקרובים בין הנאשם למתלונן, העובדה שהמתלונן לא פנה למשטרה במהלך שבעה חודשים, כשבמקביל ניהל מו"מ עם חברת מנורה, כשבמהלך התקופה חודשו פוליסות לעובדי הבנק באמצעות הנאשם, מעוררות ספק בשאלה האם מדובר בהתניית שוחד או ביוזמה של המתלונן. לאור האמור אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירה זו".
ואולם, השופטת הרשיעה כאמור את טטרו בעבירת הפרת אמונים בתאגיד. היא ציינה בין היתר כי אמנם "במקרה זה הנאשם לא הורשע בעבירת שוחד, מחוסר ראיות, "ואולם, עצם ההימצאות בניגוד עניינים כה חריף מחייבת הרשעה בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד. במקרה זה הפגיעה בתאגיד כפולה ומשולשת. כיוון שהנאשם כרת עם המתלונן, באמצעות סוכנות מרוז, הסכם לפיו סוכנות מרוז תשלם את חובו האישי לחברת מנורה, שדבר אין לכך עם ענייני ביטוח העובדים בבנק, כי אז יש בכך כדי להביא לפגיעה באמון שרוחשים עובדי הבנק לטוהר השיקולים ולכנות המניעים המדריכים את פעולות נציגיהם. ערעור האמון שרוחשים עובדי הבנק לחברי הוועד פוגע במעמדו של הוועד בעיני עובדי הבנק, ומתוך כך נפגע גם הבנק עצמו".
הסנגור עו"ד ג'ורג'י מסר בתגובה: "אנו שמחים על הזיכוי מעבירת השוחד. חשבנו שהזיכוי יהיה מוחלט ומלא. נלמד את הכרעת הדין בעניין הפרת האמונים ונשקול הגשת ערעור. מרשי מאמין בחפותו המלאה וכפי שהסתבר במהלך המשפט, פעל רק לטובת עובדי הבנק".
