שלייקס

אמיל זדורוב. צילום אנצ'ו גוש, באדיבות העיתון "סופהשבוע"

אחת לכמה שנים תופס את תשומת לב הציבור תיק רצח מזעזע ומורכב. כזה היה רצח הילדה רוז פיזם; כך גם במקרה של החטיפה והרצח הנורא של דנה בנט. יש באותם תיקים את כל הדרוש כדי להרכיב סיפור מרתק ומותח, עד כי הציבור שותה בשקיקה כל רסיס מידע ומחווה דעתו בהתאם למה שמתפרסם בתקשורת.

בתיק רצח התלמידה תאיר ראדה על ידי רומן זדורוב – תיק שהשבוע חודשו הדיונים בו – נשברו כל השיאים: למן הרגע הראשון, האביסו את הציבור, בראיות שמוכיחות כאילו זדורוב אינו הרוצח. גורמים שונים שבו ושתלו בקרב ההמון את שתיל ה"חף מפשע" שהלך וצמח עד למימדים של יער עבות. זה ההסבר לכך שהציבור הרחב, הניזון מהתקשורת, הופתע מהרשעתו, הצפויה למדי, של הנאשם בביצוע הרצח.

לאחרונה, ב-17 במרץ השנה,  שוב רעשה הארץ: "תפנית דרמטית במשפט זדורוב", "בית המשפט העליון פותח מחדש את תיק זדורוב" ועוד כהנה כותרות עיטרו את אתרי האינטרנט ואת מהדורות החדשות.

ושוב ההמון מקבל את מבוקשו; פעם נוספת הציפיות עולות על כל דמיון, המתח גואה, התקשורת בונה סיפור טוב – מוכרת עיתונים, מעלה את הרייטינג, סופרת בהנאה גמורה עוד ועוד הקלקות באתרי האינטרנט – ואילו רומן זדורוב , הרוצח המורשע, ימשיך להימצא במקום שבו הוא נתון כבר למעלה משש שנים וחצי.

ראש הרכב השופטים, כב' השופט יצחק כהן, ציין בהכרעת הדין: "ראוי לה לתקשורת שתמלא תפקידה ללא מורא, בעוז ובהחלטיות, אך גם תוך שמירה על הרסן והאמת".

הוסיף על כך השופט חיים גלפז ז"ל: "…כך גם נעשה שימוש על ידי גורמים שונים באמצעי התקשורת באופן שלעיתים חרג מן המותר, תוך גרימת נזק לציבור, בדרך של פרסום דברים שלא שיקפו את המצב. גם על כך יש להצטער אף שלא היה בהם כדי להשפיע על מלאכתנו".  

מתחייב. עו"ד תומר שורץ

לי אין ספק – ההכרעה לא תשתנה ורומן זדורוב ישאר כלוא כמי שהורשע ברצח תאיר ראדה. ראוי לה לתקשורת לעשות חשבון נפש וללמד את שהתרחש בתיק זדורוב בחוגי התקשורת באקדמיה. חמורה מכל בעיני היא העובדה שגם לאחר ההרשעה הברורה והמנומקת היטב, התנהלות העיתונות היתה  לכל הפחות  תמוהה, רדודה ובלתי מאוזנת – משל "הפסידה" בסיפור שבו ניסתה להכניע את  הציבור ואת בית המשפט. 

לשיא של חוצפה הגיעו הדברים כאשר לאחר מתן הכרעת בית המשפט המחוזי בנצרת, המחזיקה 456 עמודים ואשר ניתנה על ידי שלושה שופטים מנוסים ומוכשרים (יצחק כהן, חיים גלפז ז"ל ואסתר הלמן),  עדיין שודר  מעל גלי האתר סקר: "האם אתה חושב שרומן זדורוב אשם או לא ? ".

תשאלו מן הסתם: מה טעם מצא, איפוא, בית המשפט העליון להשיב את התיק אל בית המשפט המחוזי בנצרת? החלטת העליון מחודש מרץ שנה זו, לאפשר שמיעה של טענות באשר לראיות נוספות הנוגעות לעקבות הנעליים, לכלי הרצח ולחבלות בראש המנוחה – על אף  חריגותה – נראית לי נבונה. היא נועדה להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט.

קשה להשתחרר מהתחושה, כי נוכח האווירה הציבורית שנבנתה בתיק זה, סבר אולי בית המשפט העליון שנכון יהיה  להוסיף להרשעה גם מה שמכונה בפרקליטות – 'שלייקס' (בשפת החבר'ה 'הרשעה עם פלומבה'). עוד חיזוק אחרון ומכריע. לאחר הסבב הקרוב במחוזי בנצרת,  אפשר כי דעת הקהל תהא אחרת.  אמנם המומחים המובאים לעדות הינם עדים מטעם ההגנה, אלא שמי שעוסק במשפט הפלילי יודע  כי כל מומחה שכזה צפוי לחקירה נגדית צולבת על ידי הפרקליטות וזו אף תוכל להביא עדים מטעמה (במסגרת הליך הנקרא עדות הזמה). צוות התביעה בתיק זה יכול להפוך את המהלך הנוכחי שהחל כ"תפנית דרמטית" למסמר נוסף בארון הרשעתו של זדורוב ברצח.