למפקדי המחוזות במשטרת ישראל אין סמכות להוציא צווים המורים לספקיות אינטרנט לחסום את הגישה של הגולשים לאתרי הימורים בינלאומיים. כך קבעו שופטי בית משפט העליון, אשר גרויניס ועוזי פוגלמן, במסגרת דיון בערעור של המשטרה על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.
הוועדה המתמדת להכוונה ולתיאום הפעילות במאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת, שהוקמה על ידי הממשלה בשנת 2006, קבעה את ההימורים באינטרנט כיעד מרכזי לאכיפה. במסגרת הזו, על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, הוחלט לפעול להגבלת גישה של גולשים ישראלים לאתרי הימורים באינטרנט, בדיוק כפי שהמשטרה סוגרת מועדונים בהם נערכים הימורים בלתי חוקיים.
משטרת תל אביב שלחה מכתבי התראה אל ספקי הגישה ובהם רשימת אתרי הימורים ברחבי העולם, וכתובות IP של האתרים "האסורים". ספקיות האינטרנט סירבו להישמע להתראות ובחודש אוגוסט 2010 הוצאו גם צווים מינהליים בעניין זה לכל ספקיות האינטרנט.
איגוד האינטרנט הישראלי התנגד לצווים בעתירה שהגיש לבית משפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. באמצעות עורכי הדין חיים רביה, דן-אור חוף ויוסי מרקוביץ', טען האיגוד כי הגבלת הגישה לאתרי הימורים באינטרנט פוגעת בחופש הביטוי של אזרחי ישראל, וכי זכות הגישה למידע זמין היא בעלת מעמד חוקתי, שניתן לפגוע בה רק במקרים נדירים ביותר. פרקליטי האיגוד טענו, כי "ספקי הגישה לאינטרנט אינם זרוע ביצועית של המשטרה אלא צינור מידע של הגולשים אשר אוחזים בתפקיד חשוב למימוש זכות הגישה למידע".
שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, מיכל רובינשטיין, ציינה בהחלטתה כי האינטרנט אכן מנוצל לרעה במקרים רבים (הפרת זכויות יוצרים, לשון הרע, עידוד פרונוגרפיה, אלימות, שימוש בסמים ועוד), אבל קיבלה את טענות האיגוד ופסקה כי הצווים הוצאו בחוסר סמכות וכי דינם להתבטל.
המדינה הגישה ערעור על ההחלטה. באמצעות עורכי הדין, יובל רויטמן ואורלי אהרוני, חזרה המדינה על הטיעון שהחוק מקנה למשטרה סמכות להורות על מניעת גלישה לאתרי הימורים בדיוק כפי שהוא מקנה לה סמכות להורות על סגירת מקומות בהם מתנהלים הימורים לא חוקיים – "מקום הימורים הוא גם מקום וירטואלי", נטען. לפי המדינה, העתירה של איגוד האינטרנט מבקשת לאפשר פעילות בלתי-חוקית, שכן אתרי האינטרנט שנגדם הוצאו הצווים אינם משמשים אפיק לחופש הביטוי אלא אפיק לביצוע הימורים אסורים בלבד. "חסימת גישה לאתרי הימורים מקובלת בכל העולם, והיא נחוצה על מנת למנוע פשיעה".
כאמור, גם בית משפט העליון דחה את עמדת המדינה. "אתר אינטרנט איננו בגדר 'מקום' אלא אוסף של מידע ויישומים המותקנים על גבי מחשב המתקשר עם מחשבים אחרים ברשת האינטרנט", נקבע בפסק הדין החשוב. "מעצם העובדה שהחוק העניק למשטרה סמכות לסגור מקומות פיזיים, אין ניתן ללמוד כי כוונת המחוקק הייתה להרחיב את הסמכות באופן שתינתן למשטרה סמכות צנזוריאלית. ההשלכות של חסימת גישה לאתר אינטרנט שונות מבחינת הפגיעה בחופש הביטוי וחופש העיסוק. אין להשתמש בפרשנות לוליינית על מנת ליתן למשטרה סמכויות לפגוע בזכויות האזרח.
"המדיניות המשפטית הראויה היא להמתין להסדרה מפורשת בחקיקה ראשית בסוגיות שעניינן הצרתו של חופש הביטוי באינטרנט, ולאחר דיון ציבורי מעמיק. המחוקק דן בהצעות לתיקוני חקיקה כאלה, אך יוזמות החקיקה נבלמו, מה שמלמד כי המחוקק ביקש לא ליתן למשטרה סמכות לחסום גישה לאתרי הימורים".
בהקשר זה טענה המדינה, כי המתנה להסדרת הסוגיה בחקיקה פירושה המשך תופעת ההימורים באינטרנט, על כל השלכותיה ונזקיה, כאשר המשטרה תיאלץ להתמודד עם זה "כשידיה קשורות מאחורי גבה". נשיא בית המשפט העליון אמר בהקשר זה: "למחוקק הפתרונים", והשית על המשטרה תשלום של 25 אלף שקל לאיגד האינטרנט לכיסוי הוצאות המשפט.
אגב, השופט נעם סולברג בדעת מיעוט קבע, כי מן הראוי היה למחוק על הסף את העתירה של איגוד האינטרנט, בנימוק ש"הפגיעה הנטענת בחופש הביטוי איננה כצעקתה".
נכון להיום, ספקיות האינטרנט רשאיות לאפשר גלישה לכל אתרי ההימורים בעולם, אבל מה שעדיין מונע מישראלים את היכולת להמר באתרים אלה הם אמצעי התשלום – חיוב וזכייה. על חברות כרטיסי האשראי חל איסור לסלוק כספים עבור אתרי הימורים – חוקיים או בלתי חוקיים.
