 |
| צילום מתוך הסרט. לחצו על התמונה וכנסו לסרט, מומלץ |
הכתבה עוסקת בארבעה חברי קבוצה תמיכה אשר נפגשים במרכז לשיקום -RedStar National Rehabilitation Hospitalׁ – שבצפון מערב וושינגטון. במרכז השיקומי טוענים כי במשטרה ובמערכת הבריאות אין רישומים סטטיסטיים מדוייקים של מספר נפגעי הירי באופן ספציפי, אבל ד"ר סוזן גרו, הרופאה שמנהלת את תוכנית השיקום המיוחדת מעריכה אותם ב-200 איש, רובם המכריע ממוצא אפרו-אמריקאי, כאשר לפחות 100 מהם השתתפו בשלב זה או אחר בתוכנית של המרכז השיקומי.
"אנחנו אולי לא יודעים כמה נפצעו בעבר מתקריות ירי בין כנופיות", אומר מנחה הקבוצה, פסיכולוג בשם סמואל גורדון, "אבל אנחנו כל הזמן נתקלים בנפגעים חדשים שסיימו את האשפוז בבתי חולים ומגיעים לקבל תמיכה במרכז השיקום".
הארבעה משתפים על הקשיים הבסיסיים שלהם לאכול, להתלבש, לנוע בחופשיות, לקרוא ולכתוב, לשחק כדורסל ולהנות ממוזיקת ראפ, וכמובן על התחלואים השונים שנגרמים להם כתוצאה מהנכות הקשה אשר גם מקצרת את חייהם. בעוד שבמרכזי שיקום מהסוג הזה מטפלים בדרך כלל בנכים מבוגרים כתוצאה מתאונות דרכים ותאונות עבודה, כאן מדובר בנכים צעירים שהם נטולי כישורים נורמטיביים כלשהם – הם לא למדו, לא עבדו, מרביתם מכנופיות רחוב שעסקו בסחר בסמים מילדות ובעצמם היו מכורים לסמים. כאשר הם עוזבים את בית החולים הם חוזרים על כיסאות גלגלים לשכונות שבהן אנשים חלשים לא נחשבים, בטח לא כאשר הם נכים חסרי יכולת לעבוד או "לתפקד" בכנופיות הפשע, מה שגורם להם להיות נטל נוסף על מערכות הבריאות והרווחה המקרטעות ממילא של ארצות הברית. במרכז השיקומי מעריכים את העלות הממוצעת של כל אחד מהנכים הללו בחצי מיליון דולר לשארית חייו.
אלפונסו מור, בן 26, שכדור חדר דרך הגרון שלו לפני שלושה חודשים מדבר בצרידות ומתקשה לספר את הסיפור שלו. כאשר הוא לוחש כי היה בדרכו לקנות פיצה בזמן שנורה, שלושת חבריו בחדר נעים באי נוחות, הם יודעים לאן בדיוק הוא עשה את דרכו.
בשלב מאוחר יותר מתוודה אלפונסו על כך שהוא נורה על רקע עסקי הסמים בהם היה מעורב. הוא מספר על המכללה בטקסס שבה הוא למד על מלגה של ספורטאי מצטיין, כשחקן פוטבול בליגת המכללות, והצטער על כך שנתן לעצמו לנשור מהלימודים בשנה הראשונה. כאשר חזר לוושינגטון עבד על רכב של אחת מכנופיות הסמים, ונורה כאשר היה בדרך לפיצריה מקומית. הוא נזכר ביורים שהסתערו על הרכב, וכיצד הצליח להגיע עד לתחנת הדלק הקרובה שם הוא התמוטט. שוטרים אשר שמעו את היריות והגיעו למקום לא הצליחו לתפוש את היורים. אלפונסו, שאחיו נרצח מירי כמה שנים קודם לכן, אומר עכשיו שאם היה ניתן לו להחזיר את הגלגל הוא היה הולך לבית ספר ומשחק כדורגל כל חייו.
קורי דייוויס, שמכונה "אוני", קיצור של אוניברסל, היה בן 20 בסך הכל כאשר נפגע בראשו מרי של קבוצת סוחרי סמים מתחרה, "אני נפגעתי מירי בשנת 1999 קצת לפני המלחמה הגדולה של Y2K", הוא מספר על הפציעה שריתקה אותו לכסא גלגלים עד סוף ימיו. שמונה שנים אחרי הפציעה הקשה שהה דייוויס במכון טיפולי מדכא ביותר עם 10 נכים מבוגרים מאוד ועם צוות סיעודי ש"דאג רק להביא לנו מזון ותרופות, והודיע לנו על חודש שעבר ועל עוד שנה שחלפה". לפני חמש שנים הוא עשה מעשה כאשר עבר עם סבו וסבתו לדירה בבניין דירות מפוקפק, שבה התגוררה בעבר אימו אשר מתה ממנה מופרזת של סמים. לדבריו, שם הוא יותר עצמאי ומוקף בפחות דיכאון, יש לו טלוויזיה ומשחקי מחשב בחדר, ומטפל סיעודי מטעם המדינה מבקר אותו מדי יום ודואג להיגיינה ולמזון שלו.
איסמאיל ווטקינס, בן 32, חבר של דייוויס, נורה אף הוא ב-1999. הוא הכיר את דייוויס היטב מהתיכון, בין היתר כאשר דייוויס נסע ללא רשות על רכב גנוב "של" הקבוצה בתיכון אליה השתייך ווטקינס. קרב היריות שהתפתח אז בין שתי הקבוצות הסתיים ללא נפגעים. ווטקינס, שהיה סוחר סמים בן 18 בלבד, ואב לתינוק, נורה זמן מה לאחר מכן מטווח קרוב על ידי שודד שדרש ממנו לתת את מלאי הסמים שהוא החזיק. ווטקינס, שנפגע בראש ובצוואר, מרותק מאז לכסא גלגלים, וגם אשתו עזבה אותו.
שני היריבים נפגשו במרכז השיקום, הם הבינו מיד שהם כבר לא אותם נערים יריבים שהיו פעם, ברגע אחד הם הפכו לאחים לצרה אשר התעלמו ממשקעי העבר. "אתה תהיה בסדר", היה המשפט הראשון שאמר ווטקינס לדייוויס במפגש בינהם.
המבוגר שבין יושבי הקבוצה, אדם עם שיער מאפיר, מספר איך חבר שהלך איתו במשך 30 שנות סמים ופשע פשוט ירה בראשו יום אחד. לידו, צעיר בן 17 אשר מספר איך הוא רכב על אופניו יום אחד, מאזין לאייפוד שלו להנאתו, כאשר שני אנשים החלו לירות לעברו והוא נפגע.
חברי הקבוצה מדברים על הכל, כולל על החשש הגדול מכך שהם יהיו תלויים באשה אשר תטפל בהם והם גם יתאהבו בה, והגרוע מכל, ברור לכולם שהיא תעזוב אותם באיזשהו שלב.
לכל מי שמעוניין לראות את הוידאו או לקרוא את הכתבה (אנגלית ללא תרגום לעברית)
מצורף לינק
