ב-25 אוקטובר 2015 נרצחה סלמלק טסרה (בת 35) מנתניה על ידי אדלאו איילין, בעלה מנישואים שניים, ששיסף את גרונה בסכין גדולה. רצח האם בוצע לעיני בתה הגדולה של סלמלק בת ה-17 מנישואיה הקודמים, כאשר גם שני אחיה הקטנים בני שנה ושנתיים, מנישואיה השניים של האם עם הרוצח, היו בבית.
הבת הגדולה בת ה-17 אשר היתה עדה למסע הדקירות הרצחני התעמתה עם בן הזוג של אמה, אשר סילק את ידה, הראה לה סכין נוספת מתחת לחולצתו ואיים: "תעופי מפה". גם שכנה ניסתה להיחלץ לעזרה, לקחה כיסא והכתה את איילין בגבו, אך הוברחה על ידו, והוא המשיך במעשיו.
בית המשפט מחוזי מרכז גזר על איילין מאסר עולם, אולם הוא ערער באמצעות הסנגוריה הציבורית לבית משפט העליון, בטענה כי לאחר תיקון חוקי עבירות ההמתה, אין מקום להרשיע אותו ברצח בנסיבות מחמירות אלא ב"רצח מדרגה שנייה" אשר לפי החוק החדש אינו מחייב מאסר עולם.
רקע: הרפורמה בעבירות ההמתה שנכנסה לתוקף ב-2019 יצרה לראשונה שני מדרגים לעבירת רצח, ורק המדרג הגבוה יותר ("רצח בנסיבות מחמירות") מחייב מאסר עולם, בעוד שבמדרג השני ניתן לקבוע מאסר עולם אך אין חובה כזו.
החוק החדש הבחין לראשונה בין "רצח בכוונה מתוך תכנון מוקדם ושקילה" ממושכת, לבין החלטה להמית (כוונה) שהתגבשה באופן ספונטני מתוך הדם הרותח בשניות של ביצוע המעשה, אך לא בתוכנית מוקדמת.
במקרה הספציפי, הרשעת הנאשם וגזר הדין ניתנו על תפר הזמנים שבין המעבר מהחוק הישן לחוק החדש, והוא הורשע בעבירת הרצח (היחידה) הקודמת, הנושאת מאסר עולם. הסנגוריה הציבורית טענה בערעור כי ההבחנות לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה, מחייבות לתקן את הכרעת הדין, כך שהוא יורשע בעבירת "רצח בסיסית" (מדרגה שנייה, ללא תכנון), ולא ב"רצח בנסיבות מחמירות".
הפרקליטות טענה כי גם מבלי להכנס להבחנות בעניין ה"תכנון וכוונה", יש לראות באיילין כמי שהורשע ברצח בנסיבות מחמירות, שכן החוק החדש הכיר בשורת "נסיבות מחמירות" ולא רק בשל גיבוש החלטה מוקדמת. אחת הנסיבות המחמירות שנקבעה בחוק היא רצח ב"אכזריות מיוחדת".
בית המשפט העליון, בהרכב השופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויוסף אלרון, אימץ את עמדת המדינה, וקבע כי רצח בת-זוג המתבצע לעיני אחד מילדיה הוא רצח בנסיבות מחמירות, עבירה שהעונש בגינה אינו מותיר מקום לספק: מאסר עולם.
השופט אלרון "הסגיר" את הלך הרוח של בית המשפט בשני משפטים: "ברוב רשעותו, המערער הוציא להורג את רעייתו במעשה מזוויע. כעת, אנו נדרשים לקבוע האם מעשיו מגלמים "אכזריות מיוחדת".
השופט הנדל כתב כי "הנסיבות האיומות והמבעיתות של מעשה הרצח שביצע המערער, מאפשרות לקבוע ללא קושי מיוחד כי מתקיים בו היסוד של 'אכזריות מיוחדת'. כך בראש ובראשונה מאחר שהמעשה נעשה בנוכחותה של א', בתה של המנוחה, שהייתה עדת ראייה לאירוע, אשר התרחש בעודה קטינה, כאשר הייתה בת 17. כזכור, הממצאים העובדתיים של בית משפט קמא נקבעו בעיקרם על סמך עדותה של א', אשר ראתה כיצד המערער חותך את גרונה של אמה ואף ניסתה להפסיק את המעשה הנורא של המערער, אולם ללא הועיל".
