36 שעות אחרי התפרצות השערורייה המשפטית הגדולה ביותר הזכורה זה שנים, נראה האירוע באור מעט שונה ומקבל פרופורציות חדשות.
השופטת רונית פוזננסקי–כץ, התברר, עבדה ללא עוזר משפטי, ללא מזכירה, ללא שום איש צוות תומך. התכתבות הווטסאפ נולדה מתיאום לוגיסטי ישיר בסיסי עם צוותי החוקרים, שלפי כל הגיון צריך להתבצע על ידי צוות עוזרים.
עדיין, מדובר בהתכתבות שלהמשכה אין מקום ומותירה מראית עין, ואולי יותר מכך, של תיאומים אסורים ופגיעה בהוגנות ההליך המשפטי. אמנם בהליכי מעצר, כפי שהזכיר סנגורה של השופטת, עו"ד ציון אמיר, מתקיימות על פי שיטת העבודה שיחות במעמד צד אחד, בלשכתו של שופט, מול החוקרים, להצגת חומרים חסויים וחתימה על צווים. יש מקום לבדוק האם במקרה זה היתה הצדקה ספציפית לפגישה בלשכת השופטת, והאם הסבר על החומר החסוי לא יכול היה להינתן באולם הדיונים, אל מול פני ההגנה, בכתב.
ברור שהמשך ההסתמסות הכתובה, הצינית, שעסקה בתיאום ציפיות בין השופטת לבין חוקר רשות ניירות ערך לקראת הצטרפות חוקרי להב היתה אסורה – ומדובר בהרבה יותר מחוסר טעם. ואולם יש מקום לשאלה שהציג עו"ד אמיר בשידור בתוכנית "קלמן וליברמן" ב"כאן ב": האם להמשך ההתכתבות האווילית, ה"טיפשית" כפי שהודה סנגורה של השופטת, שלדבריו נגררה לכך על ידי תובע רשות ניירות ערך – צריך לייחס משמעות פלילית והשלכות חמורות של מעשה זדון – או שמא אולי שיטת העבודה כולה ומערכת בתי המשפט על סביבת העבודה המכשילה שהיא מספקת לזיהום ההליך המשפטי, צריכה לעמוד לדיון ומבחן.
הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפטית היא עובדה, נוכח המעשה הפסול והעבירה האתית בצידו. עם זאת, בעידן העיתונות הכתובה, יתכן שהעליהום חסר הגבולות, המיידי, שדרש בזמן אפס את פיטורי השופטת בטרם בדיקה, היה נחסך.
קרדיט לערוץ 10 על החשיפה, ואולם מאז הפרסום עלו טענות לגבי חוקיות הצילום של הודעות הווטסאפ בהיבט של האזנת סתר וחדירה לפרטיות, נושא שנבדק גם על ידי הייעוץ המשפטי של הערוץ טרם הפרסום, ונשלל.
בהיבט החקירה, לא נמצאה עד כה השלכה על הראיות בתיק העיקרי, כך שהרושם במערכת אכיפת החוק הוא שאין בפרשה כדי לפגוע בתיק בזק.
תשובות ראשונות על ממדי הטלטלה יינתנו בצהריים, בדוח של נציב התלונות על שופטים, השופט אליעזר ריבלין.
