אחרי יותר משנתיים של דיונים בוועדות התכנון, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, צילה צפת, קבעה כי תחנת לב תל אביב לא תקום בצומת הרחובות יהודה הלוי, כורש ולינקולן.
תחנת המשטרה ממוקמת כיום ברחוב דיזנגוף 221. לפי התכנון של המשטרה, היא היתה אמורה לעבור לבניין בצומת הרחובות יהודה הלוי, כורש ולינקולן, במקום בו פעלה בעבר מרכזיית בזק.
היזם שרכש את הקרקע מהמדינה הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה לשימוש חורג בקרקע לטובת תחנת משטרה. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה, אולם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה קיבלה ערר שהגישו תושבים וחברות מועצה, והפכה את ההחלטה. הוועדה המקומית הגישה ערעור לבית המשפט, אבל כאמור השופטת צפת קיבלה את עמדת הוועדה המחוזית.
כנגד הבקשה המקורית לשימוש חורג התקבלו התנגדויות רבות של תושבים. בין המתנגדים היו דוד ורמי לפין, שני אחים שברשותם נכס סמוך למבנה. לעזרתם נרתמו שלוש חברות מועצה: שלי דביר, ציפי ברנד–פרנק וגבי לסקי, שטענו לניגוד עניינים מצדו של חבר המועצה אלון סולר, שהצביע בישיבה על אף שהינו בן זוגה של אחת הארכיטקטיות בחברה שביקשה את ההיתר החורג.
עיקר טענת המתנגדים היתה שרשימת השימושים המאפשרת חריגה מהתב"ע (תוכנית בניין עיר) אינה כוללת תחנת משטרה, שמהווה מטרד לשכנים בשל פעילות יומיומית של 24 שעות, תנועה ערה של אנשים המבקשים את עזרת המשטרה, וצופרי ניידות. למרות זאת, הוועדה המקומית אישרה כאמור את השימוש החורג.
חברות המועצה הגישו ערר לוועדה המחוזית, שבאוגוסט 2016 קבעה כי אין לאשר את ההיתר, משני טעמים: ניגוד העניינים בהצבעה, והטענה כי על פי התב"ע לא ניתן לאשר שימוש של תחנת משטרה כחורג.
גם הוועדה המקומית לא ויתרה, וערערה לבית המשפט המחוזי בטענה שניגוד העניינים, גם אם היה, הינו שולי, מאחר שבחברה עובדים כ-40 ארכיטקטים, ורשימת השימושים להיתר חריג אינה בבחינת רשימה סגורה, בעיקר לאור הסעיף המתיר "שירותי מינהל וחירום עירוני וציבורי". חברות המועצה טענו מנגד כי מדובר בסוגיה תכנונית מובהקת: "פרשנות רחבה תייצר כאוס תכנוני, ותשפיע על מגרשים בעלי ייעוד ציבורי בכל רחבי העיר".
השופטת צפת סיכמה את ההתנהלות בתיק, והבהירה: "כל הצדדים הביעו את הרצון והצורך בהכרעת בית המשפט בשאלה העקרונית האם התוכנית מאפשרת חריגה מהיתר באופן שניתן יהא להעביר את תחנת 'לב תל אביב' לבניין בזק".
בהחלטתה התייחסה השופטת צפת גם לניגוד העניינים של המדינה, שבכובע אחד מייצגת את המשטרה – בעלת אינטרס מובהק להעביר את התחנה – ובכובע אחר מייצגת את ועדת הערר שאמורה לדון בעניין באופן בלתי מוטה ונטול אינטרסים. כמו כן ציינה השופטת, כי לאור הסחבת בנושא, היזם שאמור היה להקים את התחנה החליט לבטל את ההסכם עם המשטרה, ונתבע בתגובה על ידי המדינה שדרשה לקיים את ההסכם. אותו יזם אגב, הוא זה שרכש מהמשטרה את התחנה בדיזנגוף, ושב והשכיר לה אותו.
פרשנות ועדת הערר, כתבה השופטת, סבירה ותואמת את עמדתה. לא תימצא פרשנות שתאפשר לתחנת משטרה לפעול 24 שעות ביממה בקרבת בתי התושבים, בטח ובטח לנוכח תנועת כלי רכב. השופטת ביקרה גם את הטענה התמוהה של הוועדה המקומית: "מה החשיבות הלאומית באישור בקשת היזם להיתר לשימוש חורג לתחנת משטרה, עת לא קיימת אפשרות לשימוש כזה על פי התב"ע? אתמה… אומר בלשון המעטה – קיים טעם לפגם במתן היתר למשטרת ישראל האמונה על אכיפת החוק, להעתיק את משכנה למבנה בזק בניגוד ללשון החוק ותכלית התוכנית באמצעות כפיית פרשנות שתותאם לאינטרס זה".
לאחר שהבהירה כי העתירה נדחית, השופטת קבעה כי הוועדה המקומית תישא בהוצאות שכר הטרחה של שלוש חברות המועצה (15 אלף שקלים) ואותו סכום עבור שכר טרחת עורכי הדין של האחים.
את חברות המועצה ייצג עו"ד דוד שוב. את היזם והחברה ייצג עו"ד מיכה גורדון. את האחים לפין ייצג עו"ד בנימין לוין.
חברת המועצה לסקי, עורכת דין בעצמה: "אני שמחה על פסק הדין החד משמעי של בית המשפט, שלא נתן יד למה שנראה כעסקה לא כשרה וקבע באופן מפורש כי השימושים המותרים במבנה הם לטובת הקהילה המקומית. צר לי שעיריית תל אביב מצאה לנכון להגיש עתירה נגד חברות מועצה ששומרות על האינטרס הציבורי. אני מקווה שאותו אינטרס יוביל למציאת מקום ראוי לתחנת דיזנגוף, ומצד שני שמבנה בזק יהפוך למבנה ציבור עבור מעונות יום וצרכים אחרים של הקהילה".
מעיריית תל אביב נמסר: "מדובר בקרקע פרטית שנמכרה על ידי המדינה ומיועדת לשימושים ציבוריים שונים, כשהיזם הוא זה שהגיש בקשה עבור השמשת הבניין כתחנת משטרה. עתירת העירייה הוגשה כנגד החלטת ועדת הערר לאור החשיבות הציבורית בהפעלת תחנת משטרה כשירות נדרש לציבור, ולצורך הגברת הביטחון לתושבים. בכל מקרה, העירייה לומדת את החלטת בית המשפט".
מהמשטרה נמסר: "ההסכמים הקודמים נחתמו על ידי הדיור הממשלתי (משרד האוצר), חלקם מול רשות מקרקעי ישראל והיזם. בהתאם, גם דמי השכירות נקבעים על ידי הדיור הממשלתי במו"מ מול הבעלים ומשקפים את המחירים הנהוגים בעסקאות של המדינה באזורים אלו. בימים אלו משטרת ישראל בוחנת פריסה הולמת ומתאימה למשטרת לב תל אביב, בהובלת הדיור הממשלתי ובשיתוף הרשות המקומית. נציין כי משך הזמן הארוך יחסית לאיתור חלופה מתאימה, נובע נוכח מציאות של מחסור משמעותי בהיצע של נכסים מתאימים העומדים בדרישות ובמאפיינים הנדרשים, בהם: ייעוד מתאים, מיקום גאוגרפי, גודל, היבטים מבצעיים ועלויות".
