מבזקים+
לשון הרע | הפרת פרטיות | זכויות יוצרים | תכנון ובנייה
מידע מורחב
אורי קינן ושות' – משרד עו"ד ונוטריון
פלילי | צווארון לבן | כלכלי | מיסים והלבנת הון

תפס חרא

עו"ד מנחם רובינשטיין על הפאדיחה שהוא תפר לקרמשניט האחד והיחיד, בימים שהוא עוד היה מציק לאנשים על צינגל'ה או בוף של חשיש * ומה אומר קרמשניט על הסיפור?
הוא מספיק לשמוע את ניידת הבילוש מתרחקת מביתו ואז הוא דולה מהזולה את בוף החירום שהכין, מכין צינגלה עתירת עשן וריח, שואף בהנאה מרובה את תוכנה אילוסטרציה: @alexvolot מאתר freepik

סיפור המעשה אירע לפני מספר שנים לא מבוטל, שעה שהחזקת חשיש נחשבה כעבירה חמורה למדי. בלשי מחלק הסמים היו מתרוצצים ברחבי העיר הגדולה ועטים על כל בעל שאכטה במטרה לתפוש אותו מעשן על חם, עדיף עם אצבע חומה ראויה לשמה. הכל כדי לשגר את החשישניק לבית הגדול שבדרום העיר תל אביב לכמה לילות וימים, שיתאוורר או יתעפש שם, כרצונו.
באותה העת התגורר עמרם עם חיהל'ה העגלגלה שלו בשכונת שפירא.
היא בישלה אוכל אשכנזי משובח באחת מהמסעדות שבצפון העיר, והוא מצא את פרנסתו בנגינה לילית על בוזוקי במועדון אריאנה שביפו, סמוך לים התיכון.
בשעות הקטנות בהן חשכת הלילה מתחלפת באור חיוור, בתום לילה ארוך של נגינה, הוא היה שב לביתם המשותף וקודם שיתגהץ אל בין סדיני מיטתם המשותפת, היה מעלה מהיכן שהעלה בוף מכובד של חשיש טרי, מחמם ומפורר אותו, מערבבו במעט טבק ומגלגל לעצמו צינגלה כרסתנית שתשגר אותו לאחר עישונה לעולם של חלומות ורודים.

באותן שעות לא ברורות התרוצץ לו בלש צעיר ונמרץ שענה לכינוי קרמשניט בניידת אזרחית מוסווה במטרה לבער את נגע הסמים מגוש דן.
את הנגע הוא לא ביער אבל לצד תפישות מרשימות, הוא היה נוחת גם על כאלה המשתמשים להנאתם, עורך חיפושים בגופם ובביתם. אם היה בנמצא מן החומר הריחני ההוא היה עוצר את מחזיקו ושולח אותו להתאוורר, כלשונו, באבו כביר, בית המעצר המחוזי של אותם הימים.
כשלא נתגלגלה לידיו תפיסה אמיתית כלשהי היה מגיע למקומות הבטוחים, אחד מהם היה ביתו של עמרם, הנגן.
קרמשניט, כך כונה הוא על שם חיבתו ותאוותו לעוגה וינאית זו, ידע כי אצל זה שמנגן מוסיקה יוונית תמיד תימצא לה בשעות הקטנות חתיכת חומר, ותמיד ייעצר ויעביר את הלילה שלא על מיטתו ובלי נחירותיה המסתלסלות של חיהל'ה.

כתב הרשע
יום אחד, מתגלגל לו עמרם ללשכתו של עו"ד מ. הנטועה במרכז העיר הגדולה.
ראשית, הוא מעביר לידיו של מ. כתב רשע ובליעל שבו מאשימה אותו המדינה בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש ובשימוש בו, ובצמוד אליו הזמנה לדין. הרי לכם מתכון רע, שעלול לסגור את עמרם לרביצה לאה של מספר חודשים באחת ממכלאות שב"ס.

מ. מעיף מבט של קורא ומסקנתו המיידית היא, כי עוד תיק פלילי עתיד להיפתח במשרדו בהמשך.
עמרם נאנח אנחה עמוקה ומספר ל-מ. את עוללות קרמשניט, שהוא ועוד שני בלשים מסוגו טורדים אותו בשעות לפנות בוקר חיוורניות, אינם מניחים לו לסדר את גולגולתו ולשקוע כאמור בשנת ישרים.
"זה קורה לפחות פעמיים שלוש בחודש, והנייר הזה" מצביע הוא על כתב השטנה, " זוהי התוצאה. בהמשך אגיע לשופט הדן בענייני שאכטות בעיר הגדולה, וזה עלול להפריד אותי מחיהל'ה למספר חודשים לפחות, מה עושים?!", הוא שואל את העורפח מ. (עורפח, על שם הלבוש השחור לבן של עורכי הדין, ופח, על שם עורכי הדין שעושים פוזה אבל הם פח דק ושביר, מנחם רובינשטיין).

מ. מסמן לו בתנועת אצבעות מכווצת שיחריש, ומעלה מספר הרהורים מנבכי מוחו.
"שמע", הוא אומר לבסוף לעמרם, "יש לי רעיון שיוריד ממך את השמנמן". כל שעליך לעשות הוא דבר פשוט ומתחייב. את החירבון של לפנות בוקר שאתה מוריד באסלה ושולח אותו לדרכו בשפד"ן, אתה הפעם מוריד על פני פיסת עיתון ואינך מדיח אותה בשירותים.
"ומה אני עושה עם זה?", מקשה עמרם.
"ממתין לביקורו של קרמשניט וצמד הרעים המתלווים אליו".
"ואז?", ממשיך עמרם להקשות.
"מחכה שידפוק בכף ידו על דלת ביתך ויצעק "פתח משטרה', ואז, אל תמהר בפתיחת הדלת, חכה מספר דקות", קבע מ.
"ומה יקרה אז?", שאל הנגן.

"קרמשניט יהיה בטוח שאתה הולך להיפטר מהחומר", ענה האדבוקט, "ואיך מתפטרים מהחומר על מנת שלא להיתפס עימו? מדיחים אותו באסלה… אבל אל תמהר, כמו שאני מכיר את דרך עבודתו והתנהלותו, הוא בטוח שאם אתה מתעכב אתה הולך לאסלה", קבע העורפח בחיוך מלא עורמה.
"ומה יהיה בהמשך?" שואל עמרם, שעדיין לא ירד לסוף דעתו של הקרקרן.
"אז הוא יחוש לפתח הביוב החיצוני היוצא מאסלת דירתך וישלח ידו לתפוש את הסם, אבל במקום הסם, אתה משגר את מה שהטלת קודם לכן על פיסת העיתון, קאפיש?".

עמרם מתחיל לרדת לעומק דעתו של בא כוחו המלומד. "זאת אומרת במקום חשיש טוב הוא יתפוש חרא?!", הוא שואל בזהירות.
"בדיוק, כך יהיה" משיב לו העורפח.

עמרם נוהג בעצת בא כוחו, וממתין לבואו המיועד של קרמשניט. בעוד חיהל'ה כבר מסלסלת בנחירותיה, מחכה עמרם סאחי לחלוטין לבואו של הבלש.

עו"ד מנחם רובינשטיין

ואכן כי כן. סמוך לחמש לפנות בוקר הוא שומע את הנקישה על דלת ביתו, ואת קולו של עוכר השלווה אומר, "פתח פתח, זו משטרה".
הפעם, לפי העצה שקיבל מהאדבוקט, לא ממהר עמרם לפתוח את הדלת.
"פתח פתח", שב קרמשניט ומרעים בקולו, ועמרם ממתין.
כשקולו של בלש אחר צועק לו מעבר לדלת "פתח פתח", מבין עמרם כי קרמשניט בדרכו לפתח הביוב החיצוני של דירתו.

הוא מניח לו להתמקם. שומע כיצד מכסה הביוב מוסת ממקומו, ואז משגר את פיסת העיתון שהכין מבעוד מועד, ומוריד את מימי האסלה.
מעבר לקיר החיצוני משתררת דממה ולאחר מכן בוקעת לה סידרה של קללות עסיסיות, המעלות יותר מחיוך על שפתיו של עמרם. בעצם, ככל שהוא מהרהר בדבר החיוך הופך לצחוק. תחילה שקט ולאחר מכן פרוע, ובהמשך הצחוק יוצא משליטה והופך, לגעיה מתמשכת.

הוא מספיק לשמוע את ניידת הבילוש מתרחקת מביתו ואז הוא דולה מהזולה את בוף החירום שהכין, מכין צינגלה עתירת עשן וריח, שואף בהנאה מרובה את תוכנה, זאת קודם שדחק עצמו מתחת לשמיכה לצידה של חיהל'ה.

למחרת הוא מטלפן לעורפח, "זה היה בדיוק כמו שאמרת".
"זאת אומרת?" שאל הקרקרן.
"זאת אומרת שהפעם הוא תפס חרא ולא חשיש" השיב עמרם.

איור להמחשה: @macrovector מאתר freepik

כעבור יומיים, מזדמן האדבוקט לבית המשפט שבוויצמן, תל אביב, לנסות ולשלוף עציר ממעצרו. בפתח אולם המעצרים הוא פוגש בקרמשניט.
"נו מה?" הוא מפטיר לעברו.
קרמשניט מעלה סימן שאלה על פניו העגלגלות, מגלגל את כף ידו מצד לצד ומצרף שאלה: "מה נו?".
"תפסת חרא אצל עמרם שלשום!", מחייך לעברו העורפח, וקרמשניט מאדים מעוצמת הפאדיחה, הוא תוקע את פניו ברצפת ההיכל ושואל, "ואיך אתה יודע?".
"לא מסגיר מקורות" משיב לו העורפח.
"עשה לי פדיחה המניאק", מסכם קרמשניט את עוללות אותו הלילה.

מכאן ואילך נמנע קרמשניט מלבקר את עמרם בביתו, צריך לדעת, כי אם יש דבר שהוא שונא, זה לאכול פאדיחה.
עכשיו מקץ ים של זמן הוא גם יידע מי הגה את הרעיון.

תגובת אפריים ארליך, קרמשניט, לסיפור
אכן סיפור יפה ונחמד אך הקשר בין העובדות למציאות עדיין לא נולד.
אכן עמרם היה"לקוח" שלנו עקב עיסוקו בממכר אצבעות חשיש.
בוקר אחד הגענו לדירתו בקומת קרקע ברחוב מנשה בן ישראל כדי לבצע חיפוש
עמרם שקלט אותנו החל לרוץ בדירתו לחדר השרותים הוריד המים ונראה מהחלון דוחף ידו לאסלה,
מכיוון שלא פתח הדלת פרצתי הדלת וכתוצאה מכך הוא עף לתוך הכורסא, הדירה היתה אפופת עשן חשיש
רצנו לביוב הבית ושם בצינור נתקע הבאנג ששימש אותו אך שאר הסחורה נבלעה למקום שאליו מתנקז החרא.
עמרם נעצר נחקר ובסופו של דבר השופטת זיכתה אותו מחמת ספק.
זה הסיפור
לא חרא ולא נעליים.

 

אתר "פוסטה" עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

2 תגובות

  1. אבי הגב

    יותר מצחיק שכתבת: "היא בישלה אוכל אשכנזי משובח"… חחחחחחחח, אין חיה כזאת אוכל אשכנזי משובח -:) חחחחח

  2. גידעון הגב

    איפה שכוב בוף צריך לכתוב אצבע בוף זה למעשה פירור שסמים על קצה הסיגריה ונשפים עשן עולה

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן