הורים לילדה קטנה נפרדו לאחר שהאישה עזבה את הבית. היא אף הגישה לבית הדין הרבני בתל אביב תביעת גירושין וכתובה, וטענה כי הגורם העיקרי לגירושין היה העובדה שהאיש קשור לאמו בצורה חריגה, ולא מקיים את ציווי התורה – "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו".
האישה הוסיפה וטענה באמצעות עו"ד רויטל מגל, כי במשך חמש שנים הם התגוררו אצל אמו של הבעל, ואז עברו לגור בשכירות עקב התערבות אמו בחייהם.
וכך סיפרה האישה על חמותה: "היא היתה שואלת אותי: 'למה את לא אומרת לי לאן את הולכת?', 'למה את הולכת לישון צהריים?', 'למה את לא מבשלת לו ארוחת ערב?'. היינו הולכים לטיילת, היא היתה מתלווה אלינו, הוא הולך עם אימא שלו ואני מאחורה".
בנוסף סיפרה התובעת, כי באחת המריבות שהיו לה עם בעלה היא עזבה את הבית לנוח מעט אצל הוריה. לדבריה, בעלה הגיע לבית הוריה והניח בפתח הבית קרטונים ושקיות עם בגדים, וציוד לה ולילדה – כביכול אומר לה שאין לה להיכן לשוב.
זאת ועוד, התובעת סיפרה כי התברר לה בדיעבד שהשכירות לדירה אינה לתקופה של שנה כנהוג, אלא לחודש בלבד, ובעלה האריך אותו מידי חודש. כשעזבה לבית הוריה, בעלה פשוט הפסיק את חוזה השכירות וחזר להתגורר עם אמו. לטענתה ניסתה לדבר על ליבו, אולם הוא השיב לה בהודעת וואטסאפ שאינו רואה את עצמו מתגורר בבית ללא אמו.
הבעל מצדו טען באמצעות עו"ד דוריס גולשה נצר, כי התובעת אחראית לגירושין, מאחר שעזבה את הבית עם הילדה ללא סיבה מוצדקת. לטענתו, מאז שעברו לגור בשכירות אשתו נמנעה להגיע עמו לביקורים אצל אמו, דברי שהעכיר את האווירה. עוד טען כי הסיבה למריבות אינה המגורים לצד אמו, מאחר שגם כאשר התגוררו בשכירות הם רבו והתווכחו.
הדיינים – הרב צבי בן יעקב (אב בית הדין), הרב משה בצרי והרב בן ציון הכהן רבין – קיבלו את טענת האישה כי חיי הנישואין הסתיימו מחמת רצונו של הבעל להמשיך ולחיות בבית אמו ולהיות קשור אליה אף יותר מאשר לאשתו.
"בית הדין מוקיר במיוחד מי שמכבד את אביו ואת אמו, שזו זכות גדולה ועליה הבטחת התורה – 'למען יאריכון ימיך'. אך יחד עם זאת, עליו לקיים גם – 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו'", נכתב בפסק הדין.
בית הדין התרשם, כי הדבקות של האיש באמו היא חריגה ובאה בבירור על חשבון חיי הנישואין של בני הזוג. "על אף החשיבות של מצוות כיבוד אם, בוודאי שאין מקום להתגורר בבית אחד עם האמא, כאשר האישה אינה מסתדרת עם האמא".
הדיינים מתחו ביקורת על התנהלות הבעל, במסגרתה ברגע שהאישה עזבה את הבית לזמן קצר הוא "קפץ על המציאה" וסיים את שכירות הדירה על מנת שיוכל לחזור לבית אמו.
"במצב עניינים שכזה, ולאור העובדה שניתן להבין בהחלט אישה שאינה מוכנה לחיות עם חמותה בבית אחד, ושחמותה נמצאת ברקע החיים האישיים גם כשאינם בבית אחד, לא היה מנוס מגירושין", קבעו הדיינים ופסקו שהאישה זכאית לכתובתה.
סכום הכתובה אותו רשם החתן עמד על סך 52 אלף דולר, אלא שבמועד סידור הגט הסכימו הצדדים להתגרש לפני הדיון בתביעת הכתובה, וסוכם כי תקרת הכתובה תעמוד על סך 40 אלף שקל.
לפיכך חויב האיש לשלם את מלוא הסכום עליו הוסכם.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
