שלום חיים שרבטיוב (25), במקור תושב אזור ירושלים, התגורר לפני כשלוש שנים יחד עם בני זוג בדירה שכורה בראשון לציון.
מתישהו התגלע סכסוך בינו לבין הזוג השותף לדירה בקשר לתשלומים שונים הקשורים בכלכלת הבית, מה שהוביל לעזיבתו את הדירה.
בהמשך, הסכסוך הזה גלש לעימות אלים והגיע עד כדי כתב אישום שהוגש נגד שרבטיוב.
כתב האישום ייחס לנאשם עבירות התפרצות, איומים ופציעה של אדם אחר. נטען בו, כי לאחר שהנאשם עזב את הדירה, גם בני הזוג פינו אותה, וארזו בין היתר תיק ובו ציוד של הנאשם. מכתב האישום עולה כי בליל ה-15 בדצמבר 2020, בני הזוג שהו בדירה החדשה של בת הזוג בפתח תקווה, אבל לשם הגיעו הנאשם ושלושה אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה, כשהם מצוידים באלה טלסקופית, שוקר חשמלי וסכינים.
בכתב האישום נטען כי הנאשם או אחד מהאחרים הורידו את מפסק החשמל בבית, בעטו בדלת הכניסה עד שנפתחה, ונכנסו פנימה.
את הגבר, נטען, הם תקפו במכות אלה בכל חלקי גופו, ודקרו אותו בסכינים בחלקים שונים בגופו.
האישה ברחה לחדר השינה, והנאשם שרבטיוב רדף אחריה וצעק: "איפה התיק שלי?".
כשהשיבה שהיא אינה יודעת, הוא איים: "תיזהרי להזמין משטרה, אני אשרוף אותו יותר ממה שהוא מדמם עכשיו ואת תהפכי לגופה".
מיד לאחר מכן עזבה החבורה את המקום.
הקורבן נפצע ופונה לבית חולים כשהוא סובל מחמש פצעי דקירה ונזקק לטיפול.
התשתית הראייתית נגד הנאשם התבססה על עדויות שנגבו, דוחות פעולה משטרתיים, איכונים, צילומי אבטחה בהם נראים אנשים רצים מהזירה, וראיות נוספות.
הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען שהוא והקורבן חברים. הוא אישר שקיים סכסוך כספי על ענייני הדירה, אבל טען שהקורבן מעליל עליו על רקע הסכסוך הזה, והוסיף כי ביום בו אירעה התקיפה, הוא בכלל היה בג'לג'וליה.
לאחר שהחלה שמיעת ראיות בתיק, הצדדים הגיעו להסדר טיעון.
הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה למגורים לבצע עבירה בצוותא, ופציעה כשהעבריין מזוין בצוותא.
הצדדים לא הגיעו להסכמות לעניין העונש, אולם הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר. עם זאת, שירות המבחן לא המליץ על הליך טיפולי או שיקומי, אלא על ענישה הרתעתית – מאסר בפועל.
התובעת, עו"ד קרין שיטרית, הגישה כראיות לעונש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם ותצלומים מתיק החקירה. היא הפנתה לתקיפה האכזרית שביצע הנאשם ועתרה להטיל עליו 40 חודשי מאסר.
הסנגורית, עו"ד שני אלגרבלי, טענה בפתח הדברים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. לטענתה, מעורבים אחרים בביצוע העבירות לא הועמדו לדין.
הסנגורית טענה עוד, עקב מחדל חקירה של המשטרה לא ניתן לדעת מה חלקו היחסי של הנאשם בביצוע המעשים. בנוסף היא טענה כי התסקיר מגלם אמירות שכלל לא נמסרו על ידי הנאשם, ולמעשה הוא מביע חרטה עמוקה על המקרה.
לבסוף, הסנגורית עתרה למקם את עונשו של הנאשם ברף הבינוני-נמוך במתחם שנע בין תשעה ל-24 חודשי מאסר.
לפני מתן גזר הדין, הנאשם הביע חרטה על מעשיו, לקח אחריות ותיאר את ההליך הטיפולי שאותו עבר במסגרת המעצר.
השופט דרור קלייטמן מבית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מתחם העונש הראוי הוא 15-36 חודשי מאסר. השופט לקח בחשבון את עברו הפלילי של נאשם, הודאתו וחוות דעת של שירות המבחן בתסקיר. הוא ציין כי עתירת הסנגורית למיקומו ברף הבינוני-נמוך – ראויה.
בסופו של דבר, השופט גזר על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו.
כמו כן הוטלו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 שקל.
