![]() |
| יוזמה שיפוטית מקורית. שופט שמאי בקר |
בשעת אחר צהריים מוקדמת ב-19 בדצמבר 2012 החזיק לכאורה יוסף יחיא מקרית אונו 23.7 גרם חשיש במקום עבודתו – מחסני עיריית יהוד. בכתב אישום שהוגש נגדו נטען גם, כי הוא ברח מהשוטרים וניסה להכשילם. מאחר והשוטרים קיבלו מבית המשפט צו חיפוש גם לדירתו של יחיא, הם ניגשו אליה במטרה לחפש סמים. בדירה הם מצאו את ח"ב, בת 50 מקרית אונו, שהיא הנאשמת השנייה בכתב האישום, בו נטען כי החזיקה בחזייה שלה חשיש במשקל 60 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית.
בפתח המשפט, הסניגורית של ח"ב, עו"ד שירן ברגמן, טענה כי "אין להשיב לאשמה" בנימוק שלשוטרים לא היתה עילת מעצר נגד הנאשמת. השופט שמאי בקר מבית משפט השלום בתל אביב דחה את הטיעון הזה, אולם בהרף עין מצא במסמכי החיפוש טיעון אחר להגנת הנאשמת: השוטרים ערכו את החיפוש ללא שני עדים כמתחייב, קבע השופט, ולכן על בית המשפט לפסול את הראיה המרכזית – הסמים – ובהתאם לכך גם את הראיות ש"נולדו" בעקבות הראיה המרכזית, ובראשן הודאת הנאשמת בחקירתה במשטרה.
השופט בקר ציין כי עילת החיפוש היתה מוצדקת: "כאשר מגיע שוטר לדירה שעל פי מודיעין יש בה סמים, ובדירה פלוני או פלונית, והם מבקשים בכל מאודם לרוץ לשירותים, הרי שכל שוטר סביר – בהכירו את מערכת הביוב הבלתי הפיכה – חייב לדעת כי עליו לשאול את המתפנה שאלות ביחס לסמים שייקח עימו אל בית הכיסא. מדובר לדעתי בעניין פשוט, סביר, אף מתחייב, ושוטר שלא יעצור פלוני מללכת אל השירותים בדירה בה לכאורה יש סמים – מתרשל הוא".
אלא שלאחר שהצדיק את עצם החיפוש, בתיאורים הביקורתיים האופיינית לו הוסיף השופט בקר: "דווקא משום שאני סבור כי הצדק עם התביעה בעניין החיפוש על הנאשמת, הרי שעוד יותר בולט לעין הפגם בביצוע צו החיפוש עימו באו השוטרים אל הדירה… על פי הצו היה על השוטרים לבצע את החיפוש בפני שני עדים שאינם שוטרים…".
אחר כך הוסיף השופט (ההדגשה במקור) ביקורת ברורה על המשטרה:
"צו של שופט – מן הראוי לכבד.
"צו של שופט – קל וחומר שראוי כי המשטרה, מי אם לא היא? – מן הראוי לכבד.
"צו של שופט, אשר ניתן במעמד צד אחד, בידי המשטרה, כאשר לא נשמע הצד השני, מטבע הדברים, יש לגביו חשיבות כפולה ומכופלת, כי ימולא ויבוצע כדת וכדין, בבחינת קל וחומר בן בנו של קל וחומר.
"כך לא נעשה ביחס לצו החיפוש שהוציא מלפניו כב' השופט ד"ר שאול אבינור", הבהיר השופט בקר. "בית המשפט הורה על קיום חיפוש בדירה בנוחכות שני עדים, ודומה כי התנאי הנ"ל לא שיחק תפקיד בעיני השוטרים, בכל הכבוד. אני מרשה לעצמי לומר את הדברים, שכן השוטר המחפש, עוד בחקירתו הנגדית, נשאל: 'נניח שאני מסכים לזה (שהיה עד אחד), בית המשפט הורה לכם שניים. איפה עוד עד אחד?'
"תשובה: 'לא זוכר, זה לא משהו שהתייחסתי אליו'.
"לא משהו שהתייחס אליו? המדובר בתשובה שהיא בהחלט כנה מאוד, אולם בית המשפט לא יכול לחיות עמה בשלווה. מה זאת אומרת 'לא התייחסתי אליו'? האם צו בית המשפט אינו שווה התייחסות?".
השופט בקר הוסיף בהחלטתו, כי מאחר שח"ב הפכה לחשודה היא לא יכולה היתה לשמש עדה לחיפוש וציין, כי "חיפוש בביתו של הזולת, של האזרח, איננו עניין של מה בכך, שהרי מדובר בכניסה למבצרו ופרטיותו של אדם… ראוי שהמשטרה תקפיד – בוודאי לא תתעלם – על קיום צווים כגון דא, קלה כחמורה".
לאחר מכן התייחס השופט לטענת התביעה, לפיה יש לעשות שימוש בעדותה של הנאשמת לצורך הרשעתה. "לו אסכים לקבל את ההודעה כראיה אזי לא נמצאתי 'מרתיע' את המשטרה די הצורך… מתחייבת כאן פסיקה שתבהיר למשטרה כי בית המשפט מתכוון, באמת ובתמים, למה שהוא קובע, כאמור – קל וחומר כאשר מדובר בעניין של פגיעה בפרטיות… עניין הדורש תשומת לב מיוחדת וביצוע בחרדת קודש של ממש".
לאחר שפסל את הראיה המרכזית, הסמים, ואת עדותה של הנאשמת, השופט גם זיכה אותה מכל אשמה. שותפה לתיק מעיריית יהוד הורשע שזה כבר.
50516-05-13
|
דרוש מודל מניעתי לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין
הכלל של פסילת ראיות שהושגו שלא כדין מתפתח, תוך מוכנות לשלם מחיר חברתי. לעניות דעתי מדובר בתקדים משמעותי ביותר, הפעם בית המשפט סבור שהפגיעה בזכויות הנאשמת כל כך חמורה שהוא פסל את הראיה העיקרית ואת ההודאה שבאה בעקבותיה, וזאת עקב מחדל חקירתי קשה וחמור, שלא לומר זילזול בצו החיפוש השיפוטי וצפצוף על הוראות החוק! בהקשר זה אני מבקש לומר, אולי הגיע הזמן והמלחמה בפשעי הפושעים צריכה להידחות מפני המאבק במחדלי החקירה המשטרתית. שאלתי את עצמי אם על ידי השימוש השיפוטי אשר השופטים עושים בראיות – שהושגו שלא כדין, אין הם עושים עצמם שותפים לאחר המעשה למחדלי השוטרים. אלה מצפצפים על ביקורת הנמתחת עליהם מפי שופטים ואינם מקיימים הוראותיהם, ואין פוצה פה. העת בשלה לאימוץ דוקטרינה פסיקתית המאפשרת בנסיבות מתאימות פסילת ראיות שהושגו שלא כדין בשיטתנו המשפטית. המודל המתאים לשיטתנו המשפטית הינו "המודל המניעתי", לפיו פסילת הראיה תהווה סעד שתכליתו למנוע פגיעה עתידית בערך מוגן. המסלול לפסלות ראיות מבוסס על הדוקטרינה הפסיקתית שהותוותה בפרשת יששכרוב, מכוחה מסור לבית המשפט שיקול דעת לקבוע כי ראיה היא בלתי קבילה אם מתקיימים בה שניים: |









