פסק דין תקדימי סולל את הדרך לנוכחות עו"ד בחקירות ביטוח לאומי

עורכי דין יהיו נוכחים בחקירת מבוטחים? (צילום להמחשה מתוך "חוק וסדר")

בפסק דין תקדימי, בית הדין לעבודה קבע כי על ביטוח לאומי לשקול בחיוב בקשה לנוכחות עורך דין בחקירת מבוטח, ואין הוא רשאי לפסול על הסף ובאופן אוטומטי בקשה כזו. במקרה שביטוח לאומי ימשיך להתנגד לכך שנחקר ילווה על ידי עורך דינו, עליו להציג נימוקים מבוססים להתנגדותו תוך התייחסות לעניינו של הנחקר הספציפי.  

בית הדין האזורי בתל אביב דחה את עמדת הביטוח הלאומי, כי נוכחות עורכי דין בחקירת מבוטחים אינה מותרת על פי החוק ועשויה לפגוע בכל מקרה ביעילות החקירה.

ההחלטה ניתנה בקשר לתובעת, מנהלת סניף לשעבר בחברת תיירות מוכרת, אשר פוטרה מעבודתה לאחר 16 שנים ללא זכויות, תוך שמעסיקיה מייחסים לה ביצוע עבירות פליליות. העובדת, המכחישה את הנטען, הגישה תביעה לביטוח לאומי עקב פגיעה נפשית בעבודה והנזקים שנגרמו לה בעקבות ההאשמות והליך פיטוריה: לדבריה היא שרויה בדכאו ן עמוק, איבדה ממשקלה ומטופלת תרופתית. שמה של העובדת-התובעת נותר חסוי בהוראת בית המשפט.

על פי הידוע, ספק של החברה בו שימשה התובעת כמנהלת, ביצע עוקץ של כחצי מיליון שקל, והחברה טענה כלפיה כי עשתה איתו יד אחת, כביכול, וכי היא מעורבת במעשה המרמה. באוגוסט 2014 פוטרה העובדת, אך לדברי פרקליטתה, עו"ד ליליה-גל פישמן דורון, היא אפילו לא זומנה לחקירה במשטרה. מאז מתנהלים בין הצדדים הליכים אזרחיים.

לאחר שהגישה את תביעתה בגין פגיעה נפשית, זומנה התובעת לחקירת ביטוח לאומי באוגוסט 2015, והתייצבה בליווי עורכת דינה. חוקר ביטוח לאומי סירב לקיים את החקירה באופן זה, וכעבור חודש נשלח לתובעת מכתב המודיע על דחיית תביעתה, עקב סירובה להתייצב "לבדה" לבירור תביעתה.

בפנייה לבית הדין לעבודה, טענה התובעת כי התייצבה לחקירה ומסרה את כל המסמכים, כך שביטוח לאומי  אינו יכול לדחות את תביעתה על הסף עקב "אי שיתוף פעולה". התובעה טענה כי בנסיבות התיק, הראיות יכולות לשמש נגדה בהליך פלילי, מאחר שהמעסיק לטענתה מנסה "לתפור" לה תיק, ולכן חקירה ללא עו"ד תפגע בזכויותיה.

בישראל אין חוק האוסר על נוכחות עו"ד בחקירת ביטוח לאומי, טענה עו"ד פישמן, "ומה שלא אסור – מותר". לדברי, נוכחות עו"ד לא תפגע בחקירה אך תרתיע את החוקר מלעבור על החוק או לחרוג מסמכותו.

כשהסבירה כי נוכחותה נדרשת עקב טענת המעסיק לעבירות פליליות, טען חוקר ביטוח לאומי בפניה כי זו בדיוק הסיבה שנאסר עליה ללוות את התובעת בחקירתה. אך לדברי עו"ד פישמן, חוקר ביטוח לאומי אינו מוסמך כלל לחקור עבירות לפי חוק העונשין.

בכתב ההגנה טען המוסד לביטוח לאומי כי "התובעת לא הצביעה על מקור חוקי לדרישתה, וכי גם בחקירה משטרתית אין לחשוד זכות להיחקר כאשר בא כוחו לצידו, "בשל הפגיעה ביעילות החקירה".

השופטת עידית איצקוביץ

הרכב בית הדין האזורי לעבודה, בראשות השופטת עידית איצקוביץ, קבע כי הצדק עם התובעת. ראשית, ביטוח לאומי לא הזהיר כי ידחה את תביעתה אם תעמוד בסירובה להיחקר "לבד" והזדרז לדחות את התביעה ללא זכות שימוע. בכך, פעל באופן בלתי סביר.

לגופה של המחלוקת, בית הדין קבע כי "נוכחות עורכת דינה של התובעת אין משמעה התערבות בחקירה. אנו סבורים שכל לא עוד הוכח קונקרטית כי נוכחות עורכת הדי ן פוגעת בחקירתה – אין הצדקה לסרב לבקשתה א-פריורי" (מראש).

"שאלה מעניינת", כותבים הדיינים, "היא מה הדין במקרה שבו אי ן כלל ברור המקנה זכות מסוימת, אך מנגד לא קיים גם כלל האוסר על אותה התנהגות המבוקשת. ואכ ן, בענייננו אי ן הוראת חוק המקימה למבוטח זכות להיחקר בנוכחות עורך די נו, אך בה בעת אין כלל האוסר על כך, וגם הנתבע (ביטוח לאומי) לא היפנה למקור נורמטיבי לביסוס עמידתו העיקשת. הנתבע סירב בטענה שנוכחות עורכת הדין תמנע ממנו לרדת לחקר האמת. עם זאת, הנתבע לא העלה כל טענה פרטנית בנוגע לתובעת הספציפית ועורכת דינה הספציפית".

בהקשר זה, ביחס לטענה העקרונית הכללית והבלתי מבוססת של הביטוח הלאומי כנגד עורכי דין, מצטט בית הדין דברים שכתב שופט בית משפט העליון יורם דנציגר בהחלטה שעניינה מתן זכות ייצוג לסטודנט העולה לוועדת משמעת במוסד אקדמי. בבסיס ההתנגדות לנוכחות עורך הדין, כתב השופט דנציגר, "מצויה ההנחה כי הינו 'גורם מטריד' שיעשה כל שביכולתו כדי למשוך זמן, יערים קשיים פרוצדורליים ויטען כל טענה שנית כדי לסרבל את ההליך. כשלעצמי סבורני כי הנחה זו הינה מעט סטריאוטיפית", ציין השופט, "ואף אם אניח שיש בה גרעין של אמת, כך שייתכן שמעורבות עו"ד תאריך או תייקר את ההליך במידה מסוימת, המערערת אינה פטורה מהבאת ראיות להוכחת הטענה, ככל טענה עובדתית. בוודאי שלא ניתן להסתפק בהעלאת הטענה בעלמא".

בנוסף, מציינים דייני בית הדין לעבודה כי אף שהסוגיה לא נדונה קודם על שולחנם, היו מקרים בהם ביטוח לאומי נעתר לבקשת מבוטח ואישר חקירתו בנוכחות עו"ד, כך שהמדיניות בעניין לא אחידה. בהקשר להשוואה לחקירה משטרתית, קובע פסק הדין: "מעמד גביית ההודעה מהמבוטח, למרות השימוש במילה 'חקירה', ודאי אינו מעמד המקביל לחקירה פלילית".

עו"ד פישמן, פרקליטתה של התובעת, מציינת כי מדובר כאמור בפסיקה ראשונה מסוגה המתווה דרך, הגם שאינה מחייבת כהחלטת בית דין ארצי. לדבריה, "ביטוח לאומי אמר אני שווה למשטרה, ולכן חוקר שלי יחקור את המבוטח בתנאים של חקירה משטרתית. אנו באנו ואמרנו, ביטוח לאומי הוא לא משטרת ישראל, ואין לו את הכלים והסמכויות שיש למשטרה. חוקר ביטוח לאומי, בניגוד למשטרה, לא מחוייב לאסוף את כל העדויות והראיות, ובכללן אלו שלטובת הנחקר, או לבדוק את גרסתו. חוסר ההגינות מובנה במערכת. חקירות ביטוח לאומי מאוד מגמתיות, ומטרתן להוכיח בכל דרך שהמוסד אינו צריך לשלם למבוטח את הכסף. התובעים את ביטוח לאומי הם לעתים פגועי נפש או אנשים מוחלשים, וכשאנשים כאלו מגיעים לחקירות, ניתן בקלות לעשות עליהם מניפולציה, אשר אותה עורך הדין יכול למנוע".