ניו יורק ניו יורק

לחצו לכתבה שפירסמתי בעיתון "סופהשבוע" (24 ינואר)

בשנת 2011 השלמתי את תקופת האבטלה כפליט העיתונות המודפסת לאחר 16 שנים אינטנסיביות בקבוצת "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". באותו קיץ משכתי 50 אלף שקל אחרונים מקרן הפיצויים ויצאתי ל"מסע התאווררות נואש" בארצות הברית. נחתתי אצל חי ועקנין מלוס אנג'לס, שהשתחרר אז מחמש שנות מאסר עקב סיוע בהלבנת הון שהעניק לארגון הפשע של יצחק אברג'ל וגבי בן הרוש. ועקנין, מיליונר וסלב הוליוודי, אירח אותי בבתיו המפוארים ובמיטב המסעדות והמועדונים לפני שהתמסר לראיון אותו הצעתי ל"7 ימים", במהלכו גם ערך לי היכרות עם הרב יאשיהו פינטו.

המפגש עם הרב נערך במלון הסוויטות המפואר בוורלי הילס, בלב שכונת היוקרה המפורסמת בעולם. בלובי התחככו בפמליית הרב כוכבי ריאל מדריד, רונלדו, אוזיל, חדירה, המנטור זידאן והקואץ' השרמנטי מוריניו, שזה היה לו מחנה אימונים ראשון עם הגאלקטיקוס. הרב היה ספון בחדרו כל אותו ערב, עסוק בקבלת קהל, אני הייתי האחרון בתור ורק לקראת חצות הרב יצא אלי. מוקף באנשיו קרא בשמי, אחז בידי בחוזקה ושאל אותי, "איך עיתונאי בעל שיעור קומה כמוך רק פרילנסר ולא עובד קבוע בעיתון, למה רק פרילנסר, למה?", תהה בפליאה וציין שמות של בכירי העיתונות והמו"לים כמו אחרון הגולשים במדורי הבראנז'ה.

המבוכה היתה גדולה, הוא הרי פגע מיד בציפור נפשי, במשלח ידי וכל עולמי שהיו אז בסכנה גדולה. הרב חיזק את אחיזתו והציע שאתלווה אליו להליכת לילה במבוך השבילים הקסומים בגן המלון. צעדנו יחד, סיפרתי לו שאני בן למשפחה מרוקאית מסורתית עם שורשים בשבט אבו חצירא – אי שם בהרי האטלס נתיבות ואופקים, אבל משוכנז וחילוני גמור שבשנים האחרונות משתעשע עם שורשיי ומייחל לרב אשר יפרוס עלי את אותה שכינה יהודית מדוברת.

ההתעניינות שגילה ותחושת השייכות שנטע בתוכי נגעה בי, אבל לא בילבלה אותי, לחצתי בכל כוחי חזרה בידו ואמרתי לו: "כבוד הרב, אתה נתפש בעיניי כאיש נקי כפיים שלא דבק בו רבב, רק בקשה לי, אל תיתן לשונאי הרבנים לשים אותך ללעג, ואותנו". עכשיו אני הבכתי אותו, ואולי גם פגעתי בציפור הנפש שלו, שכן הוא פתח במונולוג מהוסס על יד ימינו, עבריין שחזר בתשובה בשם עופר ביטון שבגד בו עם פוליטיקאי איטלקי ויחצ"ן ניו יורקי, ושלושתם סוחטים אותו ומאיימים לפגוע במפעל חייו – ישיבת "שובה ישראל".

האינסטינקט העיתונאי הבזיק מיד, תוך כדי שיתוף במצוקות אישיות ניסיתי לדלות כמה שיותר פרטים, ביקשתי ממנו את הזכות לספר את הסיפור שלו לקוראיי בישראל. היה משהו כואב ומריר בדבריו כאשר סיפר פירורי מידע על הדיאלוג שלו עם ה"חברים הטובים שלנו באף.בי.איי", אבל גם מכיל: "אתה בן משפחה, תבוא לניו יורק ונספר לך הכל. יוסי, מנחם", קרא לנהגו ואחיו, "אמיר צדיק, משלנו, חדר במלון של בנצי, אני רוצה שיכיר אותנו".

אוגוסט 2011, חודש תמים שהיתי במלון "מטרו" של בן ציון סוקי ברחוב 41 בניו יורק, לב ליבה של מנהטן התיירותית. אחרי הלם גורדי השחקים והניאונים בטיימס סקוור לקחו אותי לבקר בישיבה שברחוב 58, האזנתי לשיעור או שניים, ראיתי את המעריצים ממלאים את האולם הגדול, ערכו לי סיור מודרך, הכניסו אותי למשרדים, סיפרו לי פרטים כמוסים, הראו לי מסמכים, וכאילו חזרו ושידרו – הרע מכל עוד לפנינו, הגם שלא התכוונו לפרשת אפריים ברכה ומנשה ארביב, להיפך. "מכיר את אפריים ברכה?", שאל אחד ממקורבי הרב בחיוך קורן, "אם אתה צריך ממנו משהו לעבודה שלך, רק תבקש, הוא אח, משפחה, יש לנו איתו קשרים טובים".
כעיתונאי שוקניסט חתרן וספקן התייחסתי לאמירה הזו כאל פולקלור בלבד, הנחתי אותה מאחור והתמקדתי במשולש היחסים המורכב: הרב פינטו, אף.בי.איי, מייקל גרים ושותפיו הישראלים.

ניצב מנשה ארביב	תנ"צ אפריים ברכה

מלקקים את הפצעים

המידע שקיבלתי על החקירה בארה"ב פתח תמונה רחבה יותר, שלמרבה הצער התברר כי היא כוללת את ברכה ואת ארביב. הסיפור על גיוס התרומות של חבר הקונגרס הרפובליקני, שפורסם לראשונה ב"סופהשבוע" בחודש אפריל אשתקד, צוטט סוף סוף בכל אמצעי התקשורת. עיתונאים רבים קראו השבוע את הכתבה ההיא שוב ושוב וחלקם אף התקשרו לשאול שאלות, בעיקר כדי להבין את טענת האליבי של הרב, שהוא התוודה על מתן כספים לברכה בעדויות שמסר לאף.בי.איי כבר בשנת 2011, שנה וחצי לפני שהקצין הפליל אותו.

זהו קו ההגנה: העברה שגרתית של כספים ומתנות ל-3500 נאמנים ומקורבים מכל שכבות האוכלוסייה על בסיס של נתינה ולא על בסיס שוחד או שלח לחמך, משמע הרב מודה בעובדות אבל אינו מודה באשמה. מנגד, ברכה אינו מודה בעובדות ולא באשמה, הגם שהוא מאשר את קרבתו הרבה אל הרב, יחסים משפחתיים ממש, מה שמותיר ללא תשובה את השאלה: איזה מין בנאדם הוא תנ"צ ברכה, שהפליל את הרב הנערץ עליו במקום להבהיר לו באמירה פשוטה, והוא יודע לומר זאת גם במרוקאית – "חשומה", בושה, לא מתאים כבוד הרב.

ארביב דווקא "יצא גבר" ולא הפליל בזמן אמת את הרב, שלטענתו פנה גם אליו בבקשה לקבל מידע על חקירת עמותת "חזון ישעיה". אלא שערב מינויו למפקד להב 433 בחר ארביב למסור עדות שחיזקה את גרסת ברכה, לפיה גם אותו ניסה הרב לשחד. העדות החדשה הקימה סעיף אישום חדש נגד הרב, ניסיון לשחד גם את ארביב, מה שהוציא מדעתם את הרב ואנשיו אשר החליטו לחשוף במח"ש שורה של טובות הנאה לכאורה שהם העבירו לארביב במסגרת קשריהם הקרובים.

ארביב מכחיש על הסף את רוב הדברים, אבל ההכחשה בעייתית לאור יחסיהם הקרובים ובעיקר לנוכח הפריטים שמצטברים בבדיקת מח"ש. ככל שהבדיקה מתמשכת דומה כי מצבו רק הולך ומחמיר. חלק מהטענות נגדו, שאסור לפרט, מקוממות ממש, מה שמסביר את אווירת הנכאים במשטרה, ואת הדילמה הגדולה של היועץ המשפטי לממשלה.

הטינה והמחאה נגד רבנים הגיעה לשיא שלילי נוסף בדעת הקהל החילונית השבוע, אם כי במעוזי הרב בערי הדרום, השפלה וירושלים מתגבש מאבק ציבורי למען הרב דווקא. במשטרה כבר מגבשים לכדי פקודות שגרה כל מיני נוהלים אנטי רבניים, הגם שלנוכח הפרשה מומלץ להם עכשיו לנער את נוהלי מינויי הבכירים, שהתברר כי הם מבוצעים ללא תחקיר מעמיק ופרוצים מבחינת הסיווג הבטחוני, צד מאוד בעייתי בתרבות ארגונית של מוסד משטרתי.

אחרי שטף ההדלפות והתדריכים העיתונאיים של אנשי פינטו, לצד מופע השבת המבוים של האזרח ארביב בפארק הירקון, החל מיום ראשון סיכמו כל הצדדים על דממה תקשורתית, ודומה כי עורכי המהדורות והכתבים משתפים איתם פעולה – עד שיתבהרו מסקנות הבדיקה של מח"ש. בינתיים, נציגי החוק והמוסר מלקקים את הפצעים, אוספים עוד ועוד חומרים מפלילים זה על זה ונערכים לסיבוב הבא.