 |
| יונה מצגר |
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה יועד הכהן דחה במהלך נדיר את הסדר הטיעון לרב הראשי לשעבר יונה מצגר וגזר עליו ארבע וחצי שנות מאסר, שנה יותר מהעונש המוסכם בהסדר הסגור שהוצג לבית המשפט.
כזכור, הרב הראשי לשעבר בן ה-62 הודה בקבלת שוחד של כחמישה מיליון שקל מטייקונים ותורמים יהודים ממדינות שונות, מהם כשלושה מיליון שקל שנטל לעצמו וביתר התחלק עם נהגו ועוזרו, חיים אייזנשטט, שגוייס כעד מדינה. מצגר הודה גם בקבלת דבר במרמה, עבירות מס ושיבוש הליכי משפט.
לפי העונש המוסכם במסגרת ההסדר, הרב מצגר אמור היה לרצות שלוש וחצי שנות מאסר ולשלם חמישה מיליון שקל – סכום הכולל חילוט, קנס וחוב מס.
בעת שיוצג מצגר בעבר על ידי עורכי הדין דוד ליבאי ואלעד רט, דחה הרב הסדר שלפיו אמור היה לרצות כ-4.5 שנות מאסר. בדיעבד זהו בדיוק העונש שהטיל עליו בית המשפט.
לפני כחודש הוצג הסדר הטיעון החדש, כאשר מצגר מיוצג על ידי עורכי הדין יהודה פריד וטל גבאי.
השופט הכהן כתב בגזר הדין כי "גם כאשר מדובר בהצגת עונש מוסכם 'סגור', על בית המשפט לקבוע הן את מתחם הענישה והן את העונש בתוך המתחם שהיה נקבע אלמלא ההסדר. לאחר מכן, עליו להשוות את העונש המוסכם לזה שצפוי היה להיות מוטל על הנאשם ללא הסדר, כדי לבחון מה מידת ההקלה שהנאשם זכה לה ולהכריע אם אותה הקלה עומדת במבחן האיזון. במקרה שלפנינו, עסקינן בשלוש פרשות של קבלת שוחד שהתרחשו בין השנים 2006-2013, פרשה אחת של קבלת דבר במרמה בשנת 2012, אישום הנוגע להעלמת הכנסות בגין כספי שוחד ועוד… באישומי השוחד נשזר כחוט השני הניצול השיטתי הציני והבוטה שניצל הנאשם את תפקידו הציבורי הממלכתי הרם, כדי לעשותו קרדום לחפור בו על מנת להעשיר את כיסו שלא כדין".
"מפאת מעמדו המיוחד של הנאשם", שעמד במשך עשור בראש מועצת הרבנות הראשית לישראל, בחר השופט הכהן לצטט פרק שלם מחיבור של שופט בית המשפט העליון ניל הנדל שעניינו עבירות שוחד בדין העברי.
 |
השופט הכהן מנה בהמשך את הנסיבות לחומרה ובראשןתכנון העבירות: "בכל המקרים אין מדובר בלקיחת שוחד אקראית ומזדמנת אלא, במרבית המקרים, בתכנון ובייזום מראש של לקיחת השוחד בשילוב עם גורמים נוספים ובשרשרת אירועים ארוכה מתמשכת ושיטתית לאורך שנים, שבה נטל הנאשם שלמונים בסכומים משמעותיים, תוך ניצול מעמדו כרב ראשי לישראל".
הנזק שנגרם מביצוע העבירות: לדברי השופט "נותני תרומות לעמותות לא התכוונו לתת את כספם לנאשם, אלא למטרות צדקה וחסד". מעבר לכך, כתב השופט, "כאשר מי שעומד בראש הפירמידה מורשע בקבלת שוחד, הדבר משליך על גריעת האמון במוסד הרבנות הראשית".
"הנאשם בורך בכל", כתב השופט. "מעמד ציבורי ותורני שבצידו משכורת נאה, משפחה רחבה וכן נכסים לא מעטים. אף על פי כן ומשלא ניתן לכך כל טעם אחר, אין הסבר למעשיו זולת תאוות ממון כפשוטה… דווקא רום מעמדו של הנאשם מהווה נימוק לחומרה", ציין השופט.
באשר לרמת הענישה, לדבריו, יש לזכור כי המחוקק החמיר את העונש המוטל על עובד ציבור לוקח שוחד משבע ל-10 שנות מאסר. "לטעמי טווח הענישה שהציגה המדינה, 2-5 שנות מאסר, אינו מתיישב לא עם עקרון ההלימה, לא עם מגמת ההחמרה של הענישה ולא עם נסיבות ביצוע העבירות", כתב השופט הכהן. "על אף לקיחת האחריות הפורמאלית המתבטאת בהודאה, הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו ונמנע מלנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת הטיעונים לעונש לומר את דברו בהתייחס לעבירות".
 |
בשקלול מכלול הנסיבות, ציין השופט: "אלמלא הסדר הטיעון, העונש שהיה ראוי לגזור לנאשם עומד על 7 שנות מאסר בפועל… לאחר שבחנתי את כל אלה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי לאשר את ההסדר שאליו הגיעו הצדדים, זאת בשל נסיבותיהן החמורות והמסלידות של העבירות בהן הורשע ושל מאפייניהן. הנאשם, תוך שימוש בתפקידו הציבורי הרם ובמעמד, בהשפעה ובקשרים שהקנה לו,קיים מעין 'מיזם עסקי'מסועף ושיטתי שהתמשך לאורך שנים, שמטרתו קבלת שלמונים בסכומים גבוהים מגורמים שונים ומגוונים. העונש המוסכם אינו משקף באופן ראוי את האינטרס הציבורי".
עוד ציין השופט: "מתחם הענישה שבתוכו נגזר העונש, מהווה קביעה נורמטיבית של בית המשפט בדבר האיזון הראוי בעיני החברה וככזה אינו תלוי בכח המיקוח של הצדדים או בהעדפותיהם האישיות או המוסדיות".
