 |
| המכנה המשותף. שי בכר, מוטי ששון, דרור אלפרון |
בשנים האחרונות התפתחה במשטרה "תורת לחימה", שבמסגרתה גבר הלחץ והחלו להינקט שיטות פעולה חדשות כדי "לשכנע" עדים בתיקים מרכזיים להפוך למתלוננים – לעתים אפילו במקרים בהם העדים עצמם טוענים כי הם לא נפגעו ישירות על ידי החשוד שבידי המשטרה, ואינם קורבנות עבירה שלו.
דוגמאות לא חסר.
עדה, לא מתלוננת
בשבוע שעבר נחקר, כזכור, ראש עיריית חולון, מוטי ששון, בחשד שהטריד מינית שתי עובדות עירייה – אחת מהן עובדת לשעבר – בה ביצע על פי החשד אף מעשה מגונה לפני מספר שנים. אלא שבעוד שבמקרה של העובדת לשעבר הוגשה על ידה תלונה כנגד ראש העיר, במקרה האחר בגינו נחקר ששון, העובדת סירבה להתלונן. בשבוע שעבר זומנה העובדת הוותיקה למשרדי יאח"ה למסירת עדות, לכאורה בעניינה של תלונת העובדת האחרת, אך לדבריה החוקרים הפעילו עליה לחץ כדי שתגיש אף היא תלונה נגד ראש העיר, אף שהבהירה להם שוב ושוב ש"אין דברים בגו". שעה קלה אחרי שסיימה למסור את עדותה, היא אף גילתה לתדהמתה, כי למרות הדברים הנחרצים שאמרה לחוקרים, היא מוצגת בתקשורת כ"מתלוננת שנייה, נוספת" נגד ראש העיר. לטענת פרקליטתה, עו"ד חוה קליין, מדובר בהדלפה שקרית שנעשתה כמניפולציה נוספת של המשטרה, בניסיון להשפיע על העדה ו"לשכנע" אותה להגיש תלונה שהיא אינה מעוניינת בה.
בעקבות השתלשלות הדברים פנתה עו"ד קליין למשטרה וביקשה להבהיר במכתב: "מרשתי היא עדה – לא מתלוננת. היא מעולם לא התלוננה על הטרדה מינית בהקשר לששון או בכלל, לא ביקשה ולא מבקשת להתלונן, ולפיכך אבקשכם שלא להופכה למתלוננת בעל כורחה".
"ביקשתי שירפו ממנה ויפסיקו להזין את התקשורת במידע כוזב", אומרת עו”ד קליין. "מרשתי נקלעה למצב בלתי אפשרי: מצד אחד מתפרסם בתקשורת כאילו היא מתלוננת שנייה, ומצד שני נאסר עליה לומר מילה ולספר לאיש על מה שהיה במשטרה. כתוצאה מכך, היא בתחושה קשה ולוחצת כאשר כל סביבתה במקום העבודה ובכל מקום עוסקת בכך, והמשטרה מוסיפה עוד שמן למדורה עם צו שהרחיק את ראש העיר ממנה, אף שהיא שבה והסבירה שהיא אינה נפגעת עבירה".
לטענת עו"ד קליין, הפרסום התקשורתי על "התלונה שלא היתה", בהמשך למעמד מסירת העדות, בו ניסו החוקרים כל דרך על מנת להפוך אותה למתלוננת, הם ביטוי להפעלת "אמצעים פסולים ומניפולטיביים בוטים" נגד העדה.
 |
 |
| עו"ד יאיר רגב | עו"ד חוה קליין |
גם ליאורה
"המשטרה חוצה את קו הגבול המוסרי, והיא נוקטת לשון של איומים במטרה להפחיד שלא כדין מתלוננים וקרבנות עבירה על מנת שימסרו מידע מפליל", אומר הסנגור הפלילי עו"ד יאיר רגב, לשעבר ראש מפלג חקירות ביאחב"ל, שייצג בשנה שעברה במקרה דומה את העיתונאית ליאורה גולדנברג-שטרן מ"מעריב", אשר פנתה אליו לאחר שהמשטרה דרשה ממנה למסור עדות מפלילה במסגרת חקירת איש התקשורת עמנואל רוזן שנחשד בהטרדות מיניות (ומאוחר יותר נסגר התיק נגדו).
"התקשרה אליי חוקרת בדרגת רב-פקד, הטרידה ואיימה כדי שאגיע למסור עדות", משחזרת גולדנברג-שטרן השבוע. "בהתחלה היא התקשרה לבת שלי וביקשה את מספר הטלפון שלי, ואמרה שאם לא אחזור אליה תוך כמה שעות זה יהיה חמור מאוד. אחר כך היא התקשרה אליי ודרשה שאגיע לחקירה, והזהירה שאם משהו מכך ייוודע בתקשורת, זה יהיה בגדר של שיבוש חקירה על ידי. אמרה שאם לא אגיע, יגיעו אליי. בגלל צורת הדברים, לא הגעתי למשטרה ופניתי לעו"ד רגב כדי להגיש תלונה למח"ש".
"המשטרה יוצאת מגדרה כדי לחלץ ולסחוט מידע בשיטות ברוטאליות", אומר עו"ד רגב. "שיטת האיומים היא שימוש לרעה בכוח המשרה, זו עבירה פלילית, ועל כך הגשנו תלונה. בעקבות התלונה, המשטרה 'ירדה' מליאורה. הבעיה היא שהחוק לא הקנה לעד זכויות להתגונן, ולעד אין זכות שתיקה כמו שיש לחשוד, כי המחוקק לא חשב שנגיע למצבים האלה".
במשטרה יאמרו שהם פועלים למען האינטרס הציבורי שבחשיפת עבירות.
"אני מבין שהמשטרה נחושה ומנסה לשכנע עדים, אבל השאלה היא היכן עובר הגבול בין המותר והנסבל לבין האסור? אתם מפעילים מדובבים נגד מתלוננים, מפעילים לחץ על אנשים שלכאורה אתם אמורים לתת להם הגנה ולשרת להם. לשכנע? כן. לעודד לשתף פעולה? כן. אבל הפחדות של עדים או נפגעי עבירה – לא מקובל. אתם מאיימים בפברוק ותפירת תיקים על 'שיבוש חקירה' כדי להוציא מידע? הדברים האלה, בסופו של דבר, הרי גם לא יחזיקו בבית משפט. הראיות לא יתקבלו. שופטים מעירים לא אחת ולא שתיים על שיטות חילוץ המידע".
קורבנות בלחץ
לפני כחודשיים סירבה שופטת להתלונן נגד קצין משטרה, אף שנודע למשטרה ממכריה כי סיפרה להם שנפגעה מינית, לכאורה, על ידי אותו קצין. אולי בשל מעמדה, גורמי האכיפה הניחו לה לנפשה, אבל לא כך קרה במקרים אחרים, למשל מעולם הפשע. ושם, מתברר, סוגיית הפעולה האגרסיבית לאיתור מתלוננים הופכת עוד יותר נפיצה, במיוחד במקרים שבהם החשודים המעורבים הם עבריינים וארגוני פשיעה.
ביום שישי, כזכור, קיפח את חייו שי בכר מרעננה, כשמטען חבלה התפוצץ ברכבו. בכר היה עד התביעה המרכזי במשפט שמתנהל נגד העבריין אבי רוחן בגין סחיטה באיומים עקב חוב כספי. מכריו של בכר הפנו אתמול בשיחה עם "פוסטה" אצבע מאשימה כלפי המשטרה, שסיבכה אותו בתלונה שלטענתם הוא כלל לא היה מעוניין להגיש: "סיבכו אותו בדברים שלא היו קשורים אליו, הכריחו אותו להעיד והפקירו את חייו", אמרו קרוביו. "הוא לא הלך למשטרה מרצון, אבל החוקרים לא הרפו ממנו ועשו אחריו מעקבים. בסופו של דבר הלחיצו אותו והוא נשבר".
דוגמה נוספת לתורת הלחימה של המשטרה ניתן למצוא בכתב האישום שהוגש לאחרונה נגד דרור אלפרון באשמת סחיטה באיומים. כתב האישום התבסס על האזנות סתר לנסחטים לכאורה – כלומר לקרבנות העבירה – והם הפכו למתלוננים נגד רצונם. יותר מכך, אחד מ"המתלוננים" הגיע לבית המשפט בשלבי המעצר של אלפרון, במטרה להבהיר את עמדתו בפני בית המשפט, אולם בלשים של המשטרה הרחיקו אותו מיד ממתחם בית המשפט בתל אביב.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מטבע הדברים אנו מנועים מלהתייחס לפרטי חקירה שמתנהלת, ועם זאת נציין כי לא ברור על מה מסתמכת הטענה המופרכת לפיה נמסר מטעמנו מידע על מתלוננת בעניין החקירה נגד ראש העיר. ככלל וללא קשר לחקירה זו, פניות הנשלחות ליחידה על ידי עדים מטופלות מול הפונה ולא באמצעות התקשורת. נבקש להבהיר כי משטרת ישראל מנהלת חקירות במקצועיות תוך הקפדה על זכויות עדים, נחקרים וחשודים וכי הגבלות החלות על חשודים נקבעות על פי שיקולי חקירה ובכפוף לסמכות המוקנית לנו בדין".
עוד נמסר מהמשטרה: "הנסיון לקשור בין המקרים המוצגים בפניה הוא חסר כל בסיס. ככלל וללא קשר למקרה ספציפי משטרת ישראל מנהלת חקירות במקצועיות תוך הקפדה יתרה על זכויות חשודים, נחקרים ועדים. למותר לציין כי ככל שמונחות בפני משטרת ישראל ראיות לביצוע עבירה פלילית היא פועלת כמצופה ממנה ובהתאם לכללים ולסמכות המוקנית לה בדין, לחשיפת העבריין והעמדתו לדין. במקביל, עורכת המשטרה הערכות מצב עיתיות בנוגע לעדים ופועלת כנדרש מהן".
