משטרת חיפה אשמה, השוטרים זכאים

"שרשרת כשלים בדרגים פיקודיים וזוטרים הביאה לתוצאה טראגית"

שרשרת כשלים בבית המעצר של תחנת חיפה הובילה להתאבדותו של עצור, קבע השופט אינאס סלאמה מבית משפט השלום בעיר, אבל החליט לזכות את שני השוטרים אשר היו אחראים על תא המעצר במשמרת בה הוא שם קץ לחייו בשנת 2012.

המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) הגישה נגד שני השוטרים, סמיר עיסאווי מחיפה ומיכאל כהן מעכו, כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות של העצור, מיכאל צ'וקלומין.

על פי כתב האישום, ב–8 ינואר 2012 נעצר המנוח במסגרת אירוע ניסיון התאבדות, ובמהלך מעצרו נתפסה על גופו סכין. לאחר שנחקר באזהרה בתחנת המשטרה הוא נלקח לבדיקה בבית חולים שם נקבע בתעודת השחרור כי הוא כשיר פיזית ונפשית לשהות במעצר, אך בתנאי השגחה.

בליל ה-9 לינואר הוחזר צ'וקלומין לתא המעצר החדיש של משטרת חיפה, ונקלט שם על ידי הכלאי האחראי, השוטר עיסאווי. בכתב האישום נטען, כי חרף העובדה שהכלאי האחראי עיסאווי היה מודע לצורך בהשגחה, הוא לא דאג לקבל מהפיקוד הנחיות ספציפיות באשר לתנאי הכליאה של העצור אשר חזר מבית חולים. עוד נטען, כי בניגוד להוראות הקבועות הוא לא הסיר את השרוך ממכנסיו של העצור טרם הכנסתו לתא.

לגבי השוטר כהן, שהחליף את עיסאווי במשמרת, נטען כי הוא לא ערך ביקורים בתא כל 15 דקות כנדרש בתאי השגחה, ולא צפה בצילומי מצלמות האבטחה בין השעות שמונה לתשע בבוקר. זמן קצר לאחר השעה תשע נמצא העצור מת בתאו לאחר שתלה את עצמו באמצעות שרוך עבה – ככל הנראה השרוך של מכנסיו.

שני הנאשמים, המיוצגים על ידי עו"ד אלי סבן ועו"ד רוני קליין, כפרו בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום, וטענו כי פעלו על פי נוהלים שהכירו, או לחילופין שהם לא ידעו חלק מההנחיות.

תא המעצר בו שם קץ לחייו מיכאל צ'וקלומין

הפיקוח

בתחנת המשטרה החדשה במזרח העיר התחתית של חיפה קיים מתחם מרווח יחסית של תאי כליאה. בכל משמרת מוצבים במתחם המעצר שני שוטרים, אחד בתפקיד כלאי והשני בתפקיד יומנאי, וכל השוטרים העובדים במתחם המעצרים כשירים למלא את שני התפקידים. בין תפקידיו של הכלאי, לקבל את העצורים, לערוך עליו חיפושים ובתא המעצר, למנוע הכנסת כבודה או עצמים פוגעניים ולדאוג לרווחתם, בטחונם ובטיחותם של העצורים.

על פי נוהלי המשטרה, כלוא שקיים לגביו חשש לביצוע מעשה אובדני, או כלוא שביצע ניסיון למעשה אובדני, יוגדר ככלוא טעון פיקוח. יילקחו ממנו פרטי ציוד היכולים לשמש אותו לפגיעה בעצמו, שרוכים, חגורה וכדומה, ויש לשאוף להכנסת עצור בריא לתאו. עצורי פיקוח יהיו מנוטרים על ידי מצלמות טלוויזיה במעגל סגור שמסכיהן ממוקמים בעמדת היומן, ובמקביל תבוצע ביקורת פיזית של כלאי כל חצי שעה לפחות. לפי הנחיות משטרת חיפה, כלאי יערוך ביקור פיזי בתאו של עצור בעל כוונות אובדניות כל 15 דקות.

שופט אינאס סלאמה

הזיכוי

בסיום משפט הוכחות החליט השופט סלאמה לזכות את שני הנאשמים, והסתפק בהטלת ביקורת על חקירת מח"ש אשר "לא עמדה בנטל המוטל עליה בדין הפלילי", אבל גם על נוהלי העבודה בתחנת משטרת חיפה.

כך למשל לגבי מחדל השרוך אשר יוחס לשוטר עיסאווי. השופט סלאמה קבע כי לא הוצגו ראיות המאפשרות לקבוע "חד משמעית ונטול ספקות כי המנוח השתמש בשרוך שהוצא ממכנסיו לצורך התאבדותו". בעצם, השופט מפנה בכך אצבע מאשימה לחוקרי מח"ש שלא טרחו להוכיח או להפריך את הקשר בין השרוך לבין המכנסיים, באמצעות בדיקה פורנזית פשוטה, "מה שמקשה על הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין הרשלנות הנטענת לבין מותו של העצור".

לעניין אי קבלת הנחיות מראש משרד הסיור (רמ"ס) בתחנה, סנ"צ בועז סמוכה, קבע השופט כי עיסאווי לא התקשר לעדכן את הרמ"ס, אלא הסתפק בשליחת סמס כפי שלדבריו הונחה לעשות בעת הגעת עצורים בשעות הלילה.

חרף העובדה שהרמ"ס סמוכה הכחיש כי הוא נתן הנחיה לעדכן אותו בסמסים, השופט קבע כי גם אם התנהגותו של עיסאווי לא היתה מושלמת, אין זו התנהגות שבכוחה לגבש את כל רכיבי עבירת גרימת מוות ברשלנות.

לגבי הטענה נגד השוטר כהן, שהוא לא צפה במסכי מצלמות האבטחה, קבע השופט כי מהנוהלים וההנחיות לא עולה באופן חד משמעי כי האחריות לצפייה במצלמות הינה של הכלאי. "היתה קיימת עמימות גדולה סביב סוגיית הגדרת התפקידים וחלוקת האחריות בין הכלאי לבין היומנאי".

באשר לביקורים בתאו של העצור המפוקח מיכאל צ'וקלומין המנוח, כהן טען במשפט כי איש לא הנחה אותו שמדובר בעצור טעון פיקוח ומכאן שהוא גם לא ידע על גובה תדירות הביקורים. גם במקרה הזה השופט סלאמה קבע שוב כי אף שהתנהלות השוטר לא היתה מושלמת, הוא אכן לא ידע כי מדובר בעצור טעון פיקוח, אלא בעצור בסטטוס של השגחה פסיכיאטרית בלבד. לפי השופט, בכרטיס החבוש של המנוח אכן נרשם בטעות בעת הקליטה שלו, "השגחה פסיכיאטרית" ולא "נסיון אובדני", מה שהוביל לשרשרת הכשלים והיווה בסיס לתפיסתו השגויה של כהן.

במקביל, השופט קבע כי לא ננקטו די פעולות מערכתיות להבטחת שלומו של המנוח. עניינו לא הובא בפני הרמ"ס, וכפועל יוצא לא ניתנו הנחיות מתחייבות ממצבו, ובכלל זה תיעוד מצבו במסמכים רשמיים, תדירות הפיקוח, האפשרות להעבירו אל בית מעצר מרחבי או מחוזי, וגם לא הוצמדו לתאו עצור או שוטר.

"אינני סבור כי התנהלותו של השוטר כהן מהווה גורם רשלני ראשוני", נימק השופט את הזיכוי. "לא ניתן להתעלם מיתר הכשלים שנמצאו על ידי הקצין הבודק, ובכלל זה המחסור בהטמעת נוהלי עבודה, בהדרכות והכשרות, היעדר תיעוד ופיקוח… במקום בו הממונים אינם ממלאים את תפקידם כראוי, אין זה הוגן לדרוש רק מהפקודים לתת את הדין.

עו"ד אלי סבן מסר בתגובה כי " מלכתחילה טענו שלא היה מקום להגיש את כתב האישום, הן בשל הראיות בחומר החקירה והן מאחר והיה ברור כי ישנם אחראים אחרים. בית המשפט הנכבד קיבל את עמדתנו לחלוטין ודחה את עמדת התביעה שהיתה צריכה להקשיב לטענותינו ולקבלן".

תחנה חדשה, אמצעים טכנולוגים משוכללים, כשלים ישנים (צילום: שלומי גבאי)

המערכת

בסיכומי ההגנה נטען כי החלטת מח"ש להגיש כתב אישום נגד הנאשמים בלבד, ולא נגד שאר שוטרי ומפקדי בית המעצר הינה שרירותית, בררנית ומפלה, מה שנפל על אוזניו הקשובות של השופט סלאמה אשר גם הוא מתח ביקורת על החלטת מח"ש לערוך אבחנה בין הנאשמים לבין יתר המעורבים. "שוכנעתי כי חומר הראיות מצביע על שרשרת כשלים שארעו בבית המעצר, החל בדרגים הפיקודיים וכלה בשוטרים הזוטרים, שהביאה לתוצאה הטראגית".

השופט התייחס גם לאחריותו של מפקד בית המעצר באותה עת, רס"ב עופר שימלר, שהודח בעקבות האירוע לאחר שכבר בבדיקה הראשונית נקבע כי יש לו תפקיד מרכזי במסכת הכשלים, אולם מח"ש נמנעה מהעמדתו לדין. במהלך המשפט הודו נציגי מח"ש כי גורמים מעורבים נוספים היו אמורים לשאת באחריות, ויתכן כי התרשלו בנקודות שונות במילוי תפקידם. בתגובה לזיכוי נמסר: "פסק הדין ניתן על סמך ניתוח משפטי של יישום עבירת הרשלנות ברף הראייתי הנדרש בהליך הפלילי. נוכח הזיכוי ברי שלא היה מקום לכאורה להעמיד אחרים גם כן לדין. נלמד את פסק הדין ונשקול את צעדינו".

במשפט העיד גם הקצין הבודק של האירוע אשר הסביר כי הוא מצא כשל תפקודי אך לא מעבר לכך, ולכן המליץ על דין משמעתי ולא פלילי נגד שאר המעורבים.

על כך אמר השופט סלאמה: "לא ייתכן לפטור את כל שרשרת הפיקוד על דרגיה הבכירים מאחריות, ולהעלות על המזבח דווקא את השוטרים הנמצאים בתחתית השרשרת בבחינת שעירים לעזאזל". בסיום פסק הדין ציין השופט כי אלמלא היה מגיע למסקנה של זיכוי הנאשמים היה מקום להורות על ביטול כתב האישום נגדם בעילה של – הגנה מן הצדק.

 חרף פניות חוזרות ונשנות למשטרת מחוז חוף לא התקבלה התייחסות לכתבה.