 |
| צילום ארכיון להמחשה |
כאשר טלי פירר מחיפה חזרה לביתה ב-4 בינואר 2015, היא החנתה את רכבה במקום מוסדר. כעבור מספר שעות היא נקלעה לתסריט עליו לבטח לא חלמה. באמצע הלילה התקשרו מהמשטרה לאביה, בעל הרכב, והודיעו לו כי רכבו נפגע מרכב אחר, שנמלט ממרדף משטרתי. הוא התקשר מיד לבתו, שבשנתיים וחצי שעברו מאז ניסתה להשיג פיצוי מהמשטרה, ללא הצלחה.
בשבוע שעבר (11.7) זה נגמר, כאשר בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קבע כי על המשטרה לפצות אותה ביותר מ-13 אלף שקל בגין הפגיעה במכוניתה. זאת, תוך ביקורת על התנהלות המשטרה שהתנערה מאחריות. "המשטרה טוענת שהיא לא אחראית לנזק שנגרם על ידי אותם חשודים שנמלטו ופגעו במנוסתם ברכב החונה. זוהי הסוגיה שבמוקד פסק דין זה", כתב השופט שלמה בנג'ו.
תחילת הפרשה בסיור שגרתי במהלכו הבחינו שני שוטרים שהיו בניידת ברכב שנסע בצורה מחשידה. הם החלו במרדף אחרי הרכב הנמלט, עד שנהג הרכב איבד שליטה והתנגש בניידת שחסמה את דרכו וכמו כן ברכבה של פירר.
אביה של פירר קיבל כאמור את שיחת הטלפון מהמשטרה, ומיהר להזעיק את בתו. היא ירדה, ואז התברר לה מהשוטרים כי רכב נמלט פגע במכוניתה, וכי עליה לבוא למחרת לתחנה בכדי למסור עדות. למחרת הגיעה והתלוננה, ואז גילתה להפתעתה כי המשטרה ממעטת למסור לה פרטים, ומסרבת להכיר בנזק שנגרם לה.
פירר, שניסתה להתפשר ללא צורך בבית המשפט, נאלצה להגיש תביעה. המשטרה טענה בכתב ההגנה כי לאור השתלשלות העניינים והצורך להגן על אזרחים, כולל פירר, לא קמה כל חבות מצידה לפצות את התובעת.
אבל בהחלטתו ציין השופט בנג'ו כי אדם זכאי לנזיקין כאשר הוכחה רשלנות מצד מבצע הנזק. יסודותיה של הרשלנות, כתב, הם שלושה: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה של המזיק והוכחת גרימת נזק. השופט הבהיר כי "על מנת לעמוד על סבירות התנהגותה של המשטרה באירוע, ולאור עמדתה של המדינה בתיק זה, הכופרת באחריותה מכל וכל, אין מנוס מניתוח האירוע לפרטי פרטיו".
 |
||
| השופט שלמה בנג'ו |
כאן תיאר השופט בנג'ו את התנהלות המרדף רחוב אחרי רחוב, פירק אחת לאחת את טענות המשטרה – כולל עדותו של אחד משני השוטרים ש"אינה מתקבלת על הדעת" – ופסק כי למשטרה לא היה מלכתחילה כל יסוד לחשד כלפי הרכב ונוסעיו, מה שלמעשה פתח את המרדף שהסתיים בנזק למכוניתה של פירר.
השופט אף קבע כי על המשטרה היה לקחת בחשבון אפשרות של סיכון אזרחים או רכוש במרדף שכזה, ולא עשתה כן. לא זו בלבד, אלא שהיא גם לא נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על פי התקנון במרדף כזה. עוד קבע השופט, כי המרדף כולו היה מיותר, וכי ההחלטה עליו היתה מוטעית.
לאחר שעבר על כל הראיות, החליט השופט כי על אף החשש מזהירות יתר והססנות של הדרג המבצע, "אין מנוס מהטלת אחריות על המשטרה, על מנת לתמרץ עובדי ציבור בכלל, ושוטרים בפרט, להפעיל את סמכויותיהם בזהירות…".
משכך, ולאחר שהחליט כי פירר הצליחה להוכיח גם את גובה הנזק (היא הגישה חשבוניות ומסמכים מסודרים) פסק לה השופט בנג'ו פיצויים בסך 13,186 שקלים, וכן 500 שקל הוצאות משפט.
