"ריטמן רוצה להוכיח שהכל נקמנות, אבל בינתיים ישתו לו את הדם"

נצ"מ בדימוס מנחם פרנק

"כשמרבים באמירות על כך שאין משטרה, שהם נלחמים אחד בשני ובמקום להתעסק בפשיעה ואף מעדיפים להתעסק עם הפקידות שלהם, מי נהנה מזה? העבריינים, הפושעים. הכי קל לחבוט ויכול להיות שלמשטרה גם מגיע, אבל אם לא ניזהר, אם לא נעשה את זה במידה, נקבל משטרה מיואשת. אני מציע לחשוב טוב טוב לפני שממשיכים לחבוט כך במשטרה, כי זה בומרנג".

כך אומר ל"פוסטה" נצ"מ בדימוס מנחם פרנק, המפקד לשעבר של ימ"ר תל אביב.

בתחילת שנות האלפיים פרנק היה מפקדו של רוני ריטמן, שהיה קצין התשאול בימ"ר. כעת, כאשר התלמיד שעלה על רבו מונה לניצב המפקד על יחידת העילית להב 433, ולמרבה הצער גם לניצב התורן החשוד בהטרדה מינית – של קצינה בדרגת רב פקד באירוע שהתרחש לפני חמש שנים – לפרנק יש צורך לדבר על זה.

פרנק, שאת מרבית שירותו במשטרה עשה ביחידה הסמויה – יחידת העיקוב של המודיעין הארצי – פרש לפני למעלה מ-10 שנים בנסיבות צורמות מתפקידו הבכיר בימ"ר, ועדיין הוא מוטרד. "אני מאוד לא אוהב את מה שקורה במשטרה. אלו לא אותם קצינים של פעם. המשטרה סובלת הרבה מאוד זמן, ואני אומר את זה בצער רב. לאחרונה, האינתיפאדה התחילה לשקם קצת את מעמדה, אבל הנה בא עכשיו המקרה עם רוני ריטמן, ושוב….

"בכל גוף בטחוני יש מפקדים וחיכוכים, אבל כשמתחילים להוציא את הגועל נפש החוצה, הגוף פשוט הולך ומתפוגג. זה עצוב מאוד, כי מי שיסבלו יהיו האזרחים. אני לא מכיר תרבות כזו של ניצבים ותת ניצבים שיורדים לרמה של ללכלך להשפיל ולהרוס אחד לשני. זה כואב מרגיז ומיותר, ולדאבוני זה רק הולך ונעשה רע יותר עם השנים. תן לי לחפור ולעשות חקירה בכל גוף שתבחר, ונמצא לכלוך גם שם. אבל אם זאת התרבות של המשטרה אז אוי ואבוי לנו, את תרבות הלכלוכים צריך לעקור מהשורש".

"למה לחכות חמש שנים?". ניצב רוני ריטמן

בחזרה ל-2003

בזיכרון ובפרספקטיבה של הרבה שנים אחורה, נצ"מ בדימוס פרנק שהיה מפקד ימ"ר תל אביב עד 2003 מאמין כי "בתקופתנו הגוף עבד ובמקום לריב אחד עם השני, רבנו והתמודדנו עם העבריינים ועם הפשיעה. היום אני לא יודע מה ואיך קורה".

אלא שהחזרה אל הכותרות של אז יוצרת רושם אחר לגמרי, ובאופן אירוני הרושם אינו שונה מזה של היום. פרנק נאלץ בזמנו לפרוש מהארגון לאחר שנפתחה נגדו חקירת מח"ש בחשד שהימ"ר בפיקודו נמנעה מפשיטות על בתי קזינו מאחר שקצין בכיר לשעבר ביחידה עבר לעבוד באבטחה עבור אחת הקבוצות אשר ניהלה מועדוני הימורים מובילים בתל אביב.

התיק הפלילי במח"ש אמנם נסגר, אך פרנק לא המתין לסגירה וזמן קצר לאחר פתיחת החקירה הוא פנה אל המפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, וביקש לסיים את תפקידו. בכתבות בעיתונות על שורשי אותה חקירה נכתב אז למשל, "היחידה הנחשבת לאחת מיחידות העלית של משטרת ישראל מפולגת באינטריגות פנימיות. גורמים רבים אף טוענים שאת המכתבים האנונימיים, שנשלחו למחלקה לחקירות שוטרים, ובהם טענות שפרנק וקצינים נוספים נהגו 'לוותר' על פשיטות בבתי קזינו, כתבו שוטרים ביחידה".

נצ"מ גדי אשד (צילום: באדיבות מעריב)

כשהתפוצצה הפרשה ההיא נטען בעיתונות, בין היתר בכתבה של עמרי אסנהיים במעריב, כי בסביבת פרנק סימנו שניים שעמדו לדעתם מאחורי הגשת התלונה למח"ש: שוקי בללי, שהיה ראש מחלק המוסר בימ"ר ולא קודם, והשני הוא מי שהיה אז ראש מפלג מודיעין בימ"ר, גדי אשד, כיום מפקד ימ"ר תל אביב.

פרנק אינו מעוניין לשוב ולדוש בספקולציות ובאירועים הישנים, אך בהתייחס לחקירות רבות נגד בכירים שהיו מאז, הוא אומר כי "ברוב המקרים זה תוצאה של חיסול חשבונות מצד זה מישהו שלא קידמת, ההוא שלא שלחת לקורס, לא נתת לו את התפקיד שהוא רוצה. הם מחפשים דרך מתוחכמת לעשות את מה שבליבם, כדי שזה לא יהיה גלוי. אחד הדברים השנואים עליי הוא שאתה לא רוצה לקדם מישהו, ואז הוא הופך לאויב שלך ומתחיל ללכלך ולהמציא סיפורים".

פרנק מקיש מהנסיון האישי שלו ואומר, "יצאתי משם כשהבנתי שלפעמים להתמודד עם המערכת זה קשה". את התובנה הזו הוא היה מציע, אם היה נשאל, גם לריטמן. "עבדנו בימ"ר יחד והוא היה בחור רציני, בחור ישר. הרבה שנים שאני לא עובד איתו, אבל עצם זה שהתקדם והגיע לאן שהגיע אומר שמישהו העריך את כישוריו. היום, כשאני קורא את העיתונים, אני מאוד מקווה שמה שאני קורא בעניינו הוא לא נכון".

"אני מאוד מקוה בשביל רוני (ריטמן) שהוא יקבל מהר את ההחלטה, כי אם זה יימשך ויימשך זה לא ילך טוב. לפעמים צריך לוותר על המלחמה כי להילחם בגוף גדול זו מלחמה אבודה", תורם פרנק את האבחנה שלו. "אני פרשתי בסוף כי קשה להתמודד. אני כמעט עברתי מה שהוא עובר… הוא צריך לשקול טוב את המצב שהוא נקלע אליו ולקבל החלטה הגיונית חכמה מהראש, לא מהלב. ריטמן רוצה להוכיח שהכל נקמנות, אבל בינתיים ישתו לו את הדם וילכלכו עליו. אם הוא ייצא מדבר א' ימצאו לו דבר ב', טוב לא ייצא מזה".

בנוגע לפרשה הנוכחית הוא אומר: "אין חולק שיחסים בין מפקד לפקודה הם אסורים, אבל אני תמיד שואל את השאלה – אם נניח הוא רק דיבר אליה לא יפה והטריד אותה, למה לחכות חמש שנים? אני לא מדבר על מקרים של אונס – באונס יש טראומה ומחקרים שאומרים שלוקח זמן למתלוננת. אבל במקרה שנניח וקצין חיבק אותה. אז חיכית חודש, חיכית שנה, מה פתאום אחרי חמש שנים? ואז הכותרת היא חיסול חשבונות, ואז האווירה היא עכורה, ואז קצין רוצה להרוג את הקצין האחר, ואז המשטרה לא מתפקדת ואז אין משטרה. כולם חוגגים ואף אחד לא חושב מה יהיה בסוף".

"אני לא רוצה להגיד את זה", הוא מוסיף, "אבל לפעמים אני שמח שאני לא שם. התחושה היא שבצה"ל זה לא היה קורה, ובמשטרה נראה שכבר אין מחסום, אין שליטה. כל יום יש כותרת אחרת: יום אחד ניצב פורש פתאום אחרי תשעה חודשים, יום אחר סמפכ"ל לא רוצה להמשיך. גם אתם העיתונאים צריכים להיזהר מכריתת הענף ומחבטות יתר במשטרה, כי מי שישלם את המחיר הוא האזרח, לא הניצב ולא התת הניצב. בעוד שנה, כשיגידו שאין  לנו אנשי מקצוע והמשטרה חלשה מאוד ולא יודעת לטפל בפשיעה החמורה, צריך להבין מאיפה זה הגיע. לכן צריך לכבות את השריפה מהר, ומסכן המפכ"ל החדש".