מנותקים?

שופטי בג"צ (ארכיון: נפרדים מהנשיאה דורית בייניש)

החלטת בג"צ לסגור את מתקן הכליאה למסתננים "חולות", ולבטל את החוק המתיר את החזקתם שם בפועל עד שנה (22.9.14), החזירה לכותרות את הוויכוח הציבורי בעניין ההגירה הלא חוקית לישראל.

בעוד גורמים המזוהים עם הימין בעיקר ממוקדים בהשלכות הקשות על בטחונם ואיכות חייהם של עשרות אלפי אזרחים ישראליים, בעיקר בשכונות החלשות של דרום תל אביב – גורמי השמאל המסורתי מעמידים בראש מעייניהם את דמותה של ישראל כמדינה הממלאת את חובתה לדאוג לפליט ולגר ולגלות כלפיהם חמלה.

כאמור, אחת הסוגיות הנפיצות בלב המחלוקת נוגעת לעול ולמחיר החברתי הכרוך בקליטתם של אותם עשרות אלפי "אורחים לא קרואים". כשמדברים על אוכלוסיה זו, שמרביתה אינה מורשית לעבוד, עולה מדי פעם השאלה ממנה קשה לחמוק חרף האי תקינות הפוליטית – כיצד הגידול הדרמטי במספר המסתננים בא לידי ביטוי בשיעורי הפשיעה שלהם, ובקרב כלל מהגרי העבודה, לפי רישומי משטרת ישראל.

המשטרה איננה ששה לפרסם נתונים מהסוג הזה, ובעבר דיווחה עליהם, אם בכלל, במשורה. השבוע, בתגובה לפניית "פוסטה" וגורמי תקשורת אחרים מסרה דוברת מחוז תל אביב: “איננו ממתגים אזור או אוכלוסיה ואיננו מעבירים נתונים על אוכלוסייה מובחנת".

הדוברת אינה מדייקת. מתברר כי את אותו מידע מבוקש מסרה המשטרה למרכז המחקר והמידע של הכנסת. על בסיס נתוני המשטרה הפיקה הכנסת בחודש אוגוסט דו"ח אשר נושא את השם: “פשיעה מדווחת של זרים ובהם מסתננים בישראל, 2009-2013”.

נתוני הפשיעה בדו"ח, שמפורסמים כאן לראשונה, מציגים גידול דרמטי במספר העבירות הפליליות שעברו לכאורה נתינים זרים, אבל גם נתונים על בלימת התופעה מאז החלה מדיניות הממשלה לעידוד עזיבה מרצון, הגברת האכיפה והפעלת מתקן "חולות". משום מה, הנתונים של הכנסת ונתונים עדכניים אף יותר של המשטרה על הפשיעה אינם מצויינים כלל בהחלטת הבג"צ מהשבוע לסגור את המתקן שבנגב, החלטה שהתמקדה רק בהיבטים החוקתיים של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"צ 7385-13).

צילום מתוך מבצע של משטרת תל אביב בתחנה המרכזית, יוני 2014

נתוני הסתננות

על פי הדו"ח, נכון לסוף שנת 2013, אוכלוסיית הזרים בישראל מנתה כרבע מיליון בני אדם – מהם רק 90 אלף שנכנסו בהיתר ועובדים תחתיו, כ-90 אלף נוספים שנכנסו למדינה באשרת תייר שתוקפה פג, ועוד 53 אלף מסתננים ומבקשי מקלט אשר "גנבו את הגבול" ונכנסו לישראל באופן לא חוקי, בדרך כלל מדרום הארץ. מעל ל-90 אחוז מהמסתננים האלו הם אריתראים וסודנים.

במהלך חמש השנים האחרונות גדלה קהילת המסתננים בישראל ביותר מפי שלושה, אף שכאמור הם נותרו מיעוט מכלל אוכלוסיית הזרים (כ-50 אלף מתוך 250 אלף). שנת השיא של ההסתננות היתה 2011, מעל 17 אלף חדרו אז דרך גבול מצרים.

בשנת 2013 החל להסתמן מפנה משמעותי כאשר הזרם הבלתי פוסק של מסתננים נבלם באחת בזכות הקמת גדר גבול משמעותית. כ-100 בלבד חדרו לישראל מדרום הארץ לעומת יותר מ-10,000 שנכנסו בדרך זו לישראל רק שנה קודם לכן. במקביל, גם תוכנית ה"עזיבה מרצון" שהגתה הממשלה החלה לתת את פירותיה בשנה זו, ומספר המסתננים שעזבו את ישראל גדל ל-2,600, פי שישה ממספר העוזבים שנה קודם לכן. בסוף שנת 2013 הוקם מתקן הכליאה "חולות" בדרום הארץ, שאליו נוקזו מאות מסתננים במבצעי מעצרים המוניים שבצעה המשטרה בעיקר באזור תל אביב. 

נתוני משטרת ישראל על פשיעת זרים

נתוני פשיעה

למגמות האלו, מסתבר, יש השפעה ברורה על היקף הפשיעה כפי שהיא מתועדת על ידי המשטרה. העלייה הדרמטית בזרם הבלתי מבוקר של מסתננים הביאה לכך שבין שנת 2009 ל-2013 הוכפל מספר העבירות הפליליות שביצעו זרים (לא כולל פלסטינים) מ-1,900 לכ-3,800.

למעשה, עד לשנת 2012 נרשמה מדי שנה עלייה עקבית ומשמעותית במספר העבירות שביצעו זרים, כאשר בשנת השיא בין 2011 ל-2012 נרשמה גם הקפיצה הגדולה ביותר בהיקפי הפשיעה בקרב אוכלוסייה זו.

לפי נתוני המשטרה השינוי במגמה החל רק ב-2013, השנה בה פסק זרם ההסתננות וגדל מספר העוזבים מרצון, עקב מדיניות ממשלתית אגרסיבית, ולראשונה נרשמה ירידה במספר עבירות הזרים (תרשים א').

נתון משמעותי נוסף הבולט במספרים של משטרת ישראל הוא חלקם הגבוה של המסתננים האריתראים והסודנים בעבריינות, יחסית לשאר אוכלוסיית הזרים בישראל. כך, בשנתיים האחרונות, כ-60 אחוז מכלל העבירות הפליליות שבגינן נעצרו זרים, בוצעו על ידי מסתננים סודנים ואריתראים – זאת אף שכאמור חלקם בתוך קהיליית הזרים עומד על כ-20 אחוז בלבד (50 אלף מתוך 250 אלף).

פירוש הדבר הוא שהיקף הפשיעה בקרב כ-50 אלף סודנים ואריתראים בשנתיים האחרונות היה גבוה בהרבה מהיקף הפשיעה בקרב יתר 200 אלף הזרים בישראל. ככל שאוכלוסיית המסתננים צמחה כך גם גדל חלקם בהיקף הפשיעה. בשנת 2009 למשל, חלקם בכלל עבירות הזרים בישראל עמד על פחות מ-30 אחוז.

למעשה, הזינוק במספר העבירות ובהיקף העבריינות בקרב הקהילה הזרה בישראל בחמש השנים האחרונות נבע כמעט כולו מהגידול במספרם של המסתננים (ולכן החלק הצבוע בכחול בעמודות שבטבלאות כמעט ולא השתנה). אפשר גם לשים לב לכך שחלקם היחסי של הסודנים בעבריינות עולה על חלקם של האריתראים, בהתחשב בכך שבישראל 36 אלף אריתראים ורק 13 אלף סודנים בסך הכל.

אוכלוסייה צעירה יותר, גברית יותר, חסרת זכויות עבודה

עבירות רכוש ומין

הנתונים כוללים כמובן רק פשיעה מדווחת. אגף תכנון ואסטרטגיה ואגף מודיעין וחקירות של המשטרה אשר ריכזו את הנתונים ציינו בדיווח לכנסת כי "אוכלוסיית הזרים הינה חברה סגורה, המאופיינת בפשיעה פנים מגזרית ובתרבות של אי דיווח". עם זאת, צריך לסייג ולומר מנגד, שגם הנתונים המדווחים הם חלקיים בלבד, שכן הם מבוססים על פתיחת תיקים, חקירות ומעצרים, ללא התייחסות לשלב כתבי האישום או ההרשעות, ובישראל אחוז מעצרי השווא הוא גדול למדי כידוע.

אחרי כל הקיזוזים והסייגים, חלקם הדומיננטי של המסתננים הסודנים והאריתראים בעבריינות בקרב קהילת הזרים, והגידול שהם "תרמו" בשנים האחרונות לסטטיסטיקה המשטרתית על פשיעה בכלל ופשיעת זרים בפרט – מדברים בעד עצמם. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת מנסה להתמודד עם התופעה ומונה שלושה הסברים מהותיים לתופעת העבריינות בקרב אכלוסיית המסתננים, שמאפייניה שונים מאלה של כלל הזרים: אוכלוסיה צעירה יותר, גברית יותר (רק 14 אחוז נשים) וחסרת זכויות לעבודה – שלושה הסברים המשפיעים באופן מסורתי על דפוסי פשיעה.

בפילוח לפי סוגי העבירות (תרשים ה'), נמצאו הבדלים נוספים בין המסתננים האריתראים והסודנים לבין שאר הזרים:

30 אחוז מהעבירות שמיוחסות למסתננים הן עבירות רכוש, זאת לעומת 17 אחוז עבירות רכוש שמיוחסות לזרים אחרים.

חמישה אחוז מהעבירות המיוחסות למסתננים הן עבירות מין לעומת שני אחוז עבירות מין שמיוחסות לזרים אחרים.

בעבירות מוסר אחרות כמו סחר בנשים ובסמים, שדרושה להן היכרות טובה יותר עם השטח, נרשם יתרון לזרים הוותיקים דווקא: מדובר ב-11 אחוז מתוך העבירות המיוחסות לזרים לעומת שישה אחוז בלבד מבין העבירות המיוחסות למסתננים.