מהפך

ועדת השחרורים. איור מאתר שב"ס

"חברי הוועדה הגיעו למסקנה שאכן חל שינוי דרסטי בחייו של האסיר… לאחר תקופת מאסר כה ניכרת, ובהתחשב בכך שיש לגביו תוכנית עבודה מסודרת ומשפחה תומכת, הוא ראוי לשחרור על תנאי ונראה לנו שאין מבחינתו סכנה לשלום הציבור".

כך קבעה בחודש יוני 2015 ועדת השחרורים ממקום מושבה שבכלא מעשיהו לגבי האסיר יוסף (יוסי) אהרון אשר ריצה עד אז 24 שנות מאסר.

לכאורה, החלטה שגרתית בנוגע לאסיר שריצה את רוב עונשו, בפועל מדובר בהחלטה נדירה, שכן ועדות השחרורים של השנים האחרונות מקשות מאוד על קיצור מאסריהם של אסירי עולם. בעבר, אסיר עולם היה נקצב ל-25 עד 30 שנה וממצה את העונש בחלוף 12 עד 15 שנה, בניכוי הפחתות של נשיא המדינה ושליש על התנהגות טובה. בשני העשורים האחרונים לשכת הנשיא קוצבת מאסר עולם על 40 שנה ומעלה, אם בכלל, אין כמעט הפחתות מטעם לשכת הנשיא ואילו בוועדות השחרורים כבר לא מדברים יותר במונחים של שליש מאסר.

למעשה, ההחלטה לנכות חלק ניכר מהשליש של האסיר אהרון נדירה עוד יותר מאחר שהמדינה, השולטת בוועדה באמצעות משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, נעתרה לבקשת הסניגורית שלו ואף תמכה בשחרור המותנה שלו. איך קרה שמי שהורשע ברצח ובניסיון רצח על רקע סכסוך בין עברייני סמים זכה לשחרור מוקדם מהכלא? כדי להבין את הרקע להחלטה, יש לחזור אל נסיבות ליל הרצח.

יוסי אהרון (צילום מפייסבוק)

יריות מהמושב האחורי

בליל ה-8 במאי 1991 נהג איתן קלימוביץ' במכונית שלו בשדרות משה דיין שבמערב ראשון לציון. לצידו ברכב ישב יוסף גטניו, עבריין סמים מקומי. חצי שעה לפני חצות נורו מספר יריות לעבר שני העבריינים המקומיים ברכב. המכונית המשיכה בנסיעה עד שעצרה לצידה של ניידת משטרה וקלימוביץ' זעק לעבר השוטרים שיזמינו אמבולנס כי הם נורו. עד שהאמבולנס הגיע, השוטרים ניסו לדובב את קלימוביץ' וגטניו כדי שיספרו מי ירה בהם, בעוד שקלימוביץ' היה על ערש דוואי ממש ולא היה ניתן לחלץ ממנו מילה, גטניו שהיה בהכרה מלאה סירב להשיב להם.

שני הפצועים הובהלו לבית החולים אסף הרופא בצריפין. קלימוביץ' נפטר מהר מאוד מפצעיו ואילו גטניו הוכנס לחדר ניתוח במצב אנוש. יומיים לאחר מכן, בעוד גטניו עדיין נאבק על חייו, הגיעו אליו חוקרי המשטרה בנסיון נוסף לדעת את זהות היורה. הפעם גטניו נענה לבקשות וסיפר להם לא רק על זהות היורה, אלא גם על הרקע שהביא ליריות הקטלניות. לדבריו, יוסי אהרון ניסה לרצוח אותו כנקמה על כך שהיכה את אחיו, אלי אהרון, מספר פעמים.

לשאלת החוקרים מדוע היכה את האח של היורה השיב גטניו, כי הוא לא נענה לדרישה שלו ממנו שלא למכור הרואין באזור שלו. גטניו הוסיף וסיפר כי הוא נפגש עם יוסף אהרון במכונית של קלימוביץ', כדי לנסוע יחד אל קונה מיועד של מכשיר וידאו שקלימוביץ' המנוח ביקש למכור. בזמן הנסיעה אהרון שישב במושב האחורי שלף אקדח וירה על גטניו תחילה, ואז הוא ציווה על קלימוביץ' לעצור את הרכב, אבל מאחר שהוא המשיך בנסיעה אהרון ירה גם בו.

עדותו של גטניו נרשמה בזכרון דברים, ומאוחר יותר נגבתה ממנו שוב, והוקלטה. בכל הפעמים חזר על דבריו לפיהם אהרון הוא הרוצח, אבל הוא סירב להעיד נגדו באופן רשמי. בבית המשפט הוא גם חזר בו מגרסתו וטען כי דווקא האח אלי אהרון היה היורה, אבל בית המשפט הפעיל את סעיף 10א' והעדיף את גרסתו הראשונה במשטרה.

בבית המשפט הכחיש אהרון את המיוחס לו, אולם לאחר משפט הוכחות בו ייצג אותו עו"ד דוד יפתח הוא הורשע בעבירות רצח וניסיון רצח, ונידון למאסר עולם ועוד 10 שנות מאסר בפועל. ערעור שהגיש – על ההרשעה ולחילופין על חומרת העונש – נדחה ב-21 ביולי 1996 על ידי הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון בראשות השופט אהרון ברק, שקבע כי אין להתערב בהכרעת הדין של בית משפט המחוזי.

קבוצה טיפולית בלא חרמון (צילום: אתר שב"ס)

שיקום ועוד שיקום

יוסף אהרון, היום בן 57, נולד בשכונת ג'סי כהן בחולון, שבשנות השבעים והשמונים היתה מוכת פשע וסמים קשים, עם תחנות הרואין בכל בניין מגורים כמעט. "כשהייתי ילד ראיתי רק פשע ועבריינים מול העיניים", סיפר אהרון לחברי ועדת השחרורים, "חוויתי בבית מכות ובבית הספר אלימות. זה מה שהכרתי, זה מה שלמדתי".

אהרון השתלב מגיל צעיר בעבריינות הרחוב בשכונה, התמכר לסמים קשים ונתקל ללא הפסקה במשטרה. למעשה, את הרצח ביצע בזמן שהיה בחופשה ממאסר.

כמו במאסרים קודמים, גם את מאסר העולם הוא החל ברגל שמאל. לפי שב"ס, כמו שהיה עבריין בחוץ, כך גם בפנים, הסתבך בעבירות משמעת וגם המידע המודיעיני בעניינו דיבר על עבריינות ועל סחר ושימוש בסמים קשים מאחורי הסורגים. על טיפול באותה תקופה לא היה מה לדבר, בעיקר מאחר ואהרון בהשפעת החומר הנרקוטי התכחש לעבירות שביצע והמשיך לטעון כי הוא חף מפשע.

מאסר העולם של אהרון נקצב ל-32 שנים על ידי נשיא המדינה, אבל עקב נסיבות העבירה והמשך התנהלותו העבריינית בכלא, אף אחד לא תכנן לתת לו את השליש והוא היה אמור להשתחרר רק בשנת 2023. 

נקודת המפנה חלה רק בשנת 2010. בחלוף 20 שנות מאסר הוא שובץ לכלא חרמון והחל לקחת חלק בקבוצות טיפוליות ובתוכניות תעסוקה. הניקיון מסמים לצד מאמציו וכנותו בטיפול הפרטני סייעו לו להתקבל גם לתוכנית יוקרתית של שב"ס לשיקום קבוצתי – שם למד אהרון להתגאות בהצלחה שלו, בין היתר בזכות הגאווה שלו בהצלחת ילדיו. אחת מהם היא אחראית צוות במשרד עורכי דין, והשני הוא מנהל קו בחברה מוכרת לשירותי תחבורה.

בדצמבר 2014 הופגש אהרון עם נציגת הרשות לשיקום האסיר, שמצאה אותו מתאים לבניית תוכנית שיקום אשר מבוססת על עבודה בחנות לחומרי בניין לאחר השחרור.

השופט נתן עמית	עו"ד שרית עוז

כברת דרך ארוכה

פעמיים הובא אהרון בפני ועדת השחרורים. בפעם הראשונה הוא נדחה ובפעם השנייה בחלוף שלוש שנים כמעט הוא התייצב בפני הוועדה עם עו"ד שרית עוז. הפעם טענו לטובתו נציגת המדינה עו"ד לבנת מלמד והסניגורית שלו. כולם הסכימו שאהרון עבר דרך ארוכה מאז אותה חופשה מהכלא, שבה הוא הסתבך ברצח של קלימוביץ'. 

עו"ד מלמד ביטאה זאת בצורה הטובה ביותר כשאמרה לחברי ועדת השחרורים: "האסיר עשה כברת דרך טיפולית ארוכה וחיובית", וציינה כי המדינה מסכימה לשחרורו ללא איזוק אלקטרוני. עו"ד עוז ציינה כי בדיקות השתן של אהרון בשנים האחרונות מוכיחות שהוא נגמל מהרואין וכל שאר הסמים, מה גם שבמהלך מאסרו הוא יצא כבר ל-180 חופשות ובאף אחת מהן לא הפר את הכללים שנקבעו לו. 

עו"ד עוז התייחסה גם לדרך הטיפולית היחודית שלו כמי שהפך למנחה אסירים בהליכי שיקום: "לפני כל ההליך הטיפולי, היו לאסיר הזה הרבה נורמות עברייניות מהן הוא נאלץ להיפטר ולהשירן בדרך… הוא התמודד באומץ מול המטופלים האחרים, ביטא רגשות והיה עבור המטופלים דמות אב, הוא עשה כברת דרך מאוד משמעותית".

אהרון, שלמד כאמור לבטא רגשות, הדגים זאת גם בפני הוועדה. "אני מתרגש", הוא פתח ואמר, "היום אני יודע שטעיתי כל החיים. חשבתי כילד שאם מתנהגים איתי בכוח אני מתנהג יותר בכוח ובאלימות. בטיפול שעברתי בחרמון עבדתי על זה הרבה, והצוות עבד יחד איתי. התגובות שלי כלפי האנשים, התוקפנות שלי, התזזיתיות שלי והמבטים שלי. היום אני מתנהג בצורה אחרת. אם מישהו מתנהג אליי בצורה לא מכובדת אני זז אחורה. אני מבין הכל אחרת היום".

אהרון גם התייחס בדבריו לרצח שהוא ביצע בשנת 1991: "לקחתי חיים של אדם, שזה מעשה שלא ייעשה. השארתי יתומה שגדלה לבד, שלא היה לה דמות אב שילווה אותה ויעצב אותה. השארתי ילדה שהיתה צריכה להתמודד עם החיים שהם לא קלים, שהם קשים.

"אני זוכר שבאחד הימים ראיתי תוכנית של 'כוכב נולד' ועלתה לשיר ילדה צעירה בת 18 אולי, שסיפרה את סיפור חייה, והילדה הזו היתה ילדה שאבא שלה נרצח… כאבא וכבעל אין כמוני שיכול להבין היום את הכאב הזה של הילדה והאלמנה. להבדיל אלף ואלפי הבדלות, אני חי, הילדים שלי מנהלים איתי שיחות ואשתי, אבל לאישה שם אין בעל ולילדה אין אבא, אז אני מביע על זה צער עמוק עמוק, מתוך הלב, מהנשמה, לא מהשפה אל החוץ. זה משהו שאני חי איתו – הולך לישון איתו וקם איתו".

ב-21 יוני חתמה ועדת השחרורים בראשות השופט בדימוס נתן עמית, את ההחלטה במשפט הבא: "נראים לנו דברי האסיר, שהביע צער על העבירה שביצע וגם דבריו הנרגשים לגבי משפחת קורבן העבירה נראים לנו על פניהם כנים".

* הערה: במהלך הדיון המקדים להחלטת הוועדה הבהירה נציגת המדינה כי נעשה ניסיון לאתר את אלמנתו של קורבן הרצח, כדי להביא את עמדתה בפני הוועדה, כמתבקש וכמתחייב, אולם הניסיונות לא צלחו.