 |
| שיקול הדעת של השופט, והפסיקה. ג'ובראן |
שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, קיבל ערעור של תושב רמלה הנאשם בעבירות חמורות – ביניהן דריסת אב ובתו בעיצומה של קטטה – והורה לשחרר אותו למעצר בית באיזוק אלקטרוני.
תחילת הפרשה ב-23 בנובמבר 2016, בקטטה שהתרחשה ברמלה בין משפחת הנאשם, תייסיר אלנבארי, לבין משפחת אבו סלמי. לפי כתב אישום, אבי משפחת אבו סלמי הגיע אל זירת הקטטה והורה לבנו להתרחק מהמקום ולהיכנס לבית סמוך. בתגובה הנאשם אלנבארי קילל אותו והמשיך להתקוטט עם בנו. לפי כתב האישום, האב לא ויתר, הוא הפריד בין הנצים והוביל מהמקום את בנו וגם את בתו אל ביתם הנמצא לא הרחק משם.
פרקליטות מחוז מרכז טוענת כי בשלב זה נכנס אלנבארי לרכבו, האיץ ונסע במהירות לכיוון השלושה, הוא פגע באב ובתו בעוצמה רבה, בעוד שהבן הצליח לחמוק מהפגיעה. עוד נטען, כי לאחר מכן נמלט אלנבארי מהמקום כשהוא מותיר את אבו סלמי שרוע על הכביש ואת בתו חבוטה.
יחד עם כתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה להארכת מעצרו של אלנבארי עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות נגד אלנבארי, ביניהן עדויות שונות, לא רק של בני המשפחה שנפגעה, אלא גם של עדי ראייה נוספים. כמו כן נטען כי לאלנבארי עבר פלילי ותעבורתי, שכולל 37 הרשעות.
לאחר שאלנבארי הודה כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, הוא נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. שירות המבחן ציין כי מדובר באדם נורמטיבי יחסית, בחן שלוש חלופות מעצר ולבסוף המליץ לשחרר אותו למעצר בית אצל דודו ברהט. אבל השופטת נאווה בכור מבית משפט המחוזי מרכז לא אימצה את המלצת שירות המבחן, והאריכה את מעצרו של אלנבארי עד תום ההליכים, למרות שהוצג בפניה הסכם סולחה בין המשפחות. השופטת בכור הגדירה את אלנבארי כ"פצצה מתקתקת", לנוכח עברו התעבורתי המכביד והסכסוך עם המשפחה היריבה.
 |
| עורכי הדין משה מרוז ו-ווליד כבוב |
הסנגורים, עורכי הדין משה מרוז ו-ווליד כבוב, לא הסכימו עם ההגדרה, וגם לא עם ההחלטה של השופטת בכור. הם הגישו ערעור לבית המשפט העליון, בו טענו בין היתר, כי המחוזי לא נימק כראוי את החלטתו שלא לקבל את המלצת שירות המבחן. בנוסף הם טענו כי בית משפט המחוזי אפילו לא בחן את חלופת המעצר, והתעלם מהירתמות בני משפחת אלנבארי לפקח על הנאשם במידה וישוחרר. כמו כן הדגישו הסנגורים כי מכתב האישום נשמטו פרטים חשובים אודות הקטטה שפרצה בין הצדדים, והוסיפו כי מדובר בנאשם שהינו מפרנס יחיד. בנוסף ציינו את הסכם הסולחה ואת חשיבתו.
השופט ג'ובראן ציין בהחלטתו כי על אף שמדובר בעבירות חמורות, ניתן להפיג במידה סבירה את המסוכנות של אלנבארי, באמצעות שחרורו באיזוק אלקטרוני למעצר בית והרחקתו מאזור מגוריו. כמו כן ציין השופט את נושא הסולחה כבעל משמעות מירבית להחלטה שלךו לשחרר את הנאשם. "אמנם לא נעלמה מעיני קביעת בית המשפט המחוזי, כי הסכסוך בין המשפחות לא חלף מהעולם", כתב השופט ג'ובראן, "אולם בנסיבות העניין הכף נוטה לעבר העדפת אמצעי שפגיעתו פחותה בחירות העורר.
"יש ליתן את המשקל הראוי להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים, ולעובדה שהמתלונן הצהיר כי אינו חושש מהעורר. בפסיקה נקבע כי ככל שהסולחה תורמת להרגעת הרוחות ולשמירת השלום בין קורבן העבירה לבין הנאשם, ניתן להתחשב בה כבר בשלב המעצר".
השופט החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שייקבע את התנאים בהם ישהה אלנבארי לאחר שחרורו, ואת זהות המפקחים עליו.
