התאונה הקטלנית, התעלומה והזיכוי

זירת התאונה

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה החליט לקבל ערעור שהגיש נאשם בגרימת מוות ברשלנות וזיכה אותו מהעבירות המיוחסות לו.

בית המשפט לתעבורה בחדרה הרשיע את הנאשם בגרימת מוות ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה, ובמקביל זיכה אותו מעבירה של נהיגה ברכב לא תקין. הנאשם נשפט ל-10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון ל-12 שנים.

לפי כתב האישום נגד הנהג, אב ל-10 ילדים, ב-2 באוגוסט 2007  הוא נהג ביונדאי שלו בכביש 65 מכיוון עפולה לחדרה, כשלרכב היתה רתומה עגלה. בשלב מסוים, סמוך לכניסה למשטרת עירון, הוא סטה עם רכבו בפתאומיות לנתיב אחר, וחסם את דרכו של רכב מסוג סיטרואן. כתוצאה מאיבוד השליטה, העגלה התנתקה ופגעה ברכב נוסף. בעקבות התאונה נגרם מותו של אדם ונפצעו מספר אנשים נוספים.

בבית המשפט בחדרה, הנאשם לא העיד לגבי נסיבות התאונה, ונקבע כי הוא התרשל בנהיגתו ובעצם סטייתו הפר את חובתו לנקוט באמצעי זהירות טרם הסטייה. בית המשפט קבע, כי אין מדובר ברשלנות ברף נמוך, שכן היציאה לעקיפה בדרך, כאשר צמודה אליו עגלה נגררת, חייבה נקיטת זהירות ברמה גבוהה. שירות המבחן המליץ על מאסר בעבודות שירות, אך בית משפט השלום סבר אחרת וגזר עליו, כאמור, 10 חודשי מאסר בפועל.

בערעור שהגישו סנגוריו של הנאשם, עורכי הדין אילון אורון ורפאת אסדי, נטען כי ישנו ספק של ממש כי מרשם אחראי לתאונה. בין היתר נטען, כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של  נהג רכב הסיטר ואין, שסטה כאשר ניסה לעבור לנתיב שמאלי בפתאומיות ובצורה חדה ורשלנית. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם רכבו של המערער היה בנתיב השמאלי "הראשון" וסטה ממנו, או האם דווקא הרכב האחר הוא זה שסטה וגרם לתאונה הקטלנית.

הסנגורים טענו, כי הסימנים על הכביש מצביעים על סטיית רכב הסיטרואן מנתיב ימין לשמאל, אך סימנים אלו זכו להתעלמות מצד התביעה ובוחן המשטרה וכן מצד בית המשפט.

עו"ד רפאת אסדי	עו"ד אילון אורון

השופטים בבית המשפט המחוזי קיבלו את הערעור באופן שקבעו כי קיים ספק באשר לאחריותו של הנהג לתאונה. לדבריהם, הוא הציג באמצעות סנגוריו גרסה הגיונית וסבירה, המהווה תחליף לגרסת התביעה, שלדברי השופטים לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי "הראיות מצביעות על כך שיש לקבל את הגרסה הכתובה בכתב האישום בכל הנוגע לחלק הראשון של התאונה עד לרגע האימפקט". עוד ציינו השופטים, כי בית משפט השלום לא התייחס בהכרעת הדין למהימנות העדים וכי בהכרעת הדין נפלו טעויות מהותיות, כגון התעלמות מסתירות בעדויות או התעלמות מגורמים רלוונטיים להערכה של משקל העדויות.

אחד הדברים שעליהם הסתמך הזיכוי היה סתירות פנימיות בתוך המשטרה: חוות דעתו של בוחן התנועה עמדה בסתירה מוחלטת לזו של קצין המשטרה הממונה, אולם למרות זאת לא נערכה בדיקת משטרה בנוגע למחלוקת המהותית.

אחת השופטות בהרכב, תמר נאות פרי, ציינה כי "נסיבות התאונה לא הובהרו ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, ובחלקן נותנו עלומות".

עורכי הדין אורון ואסדי מסרו בתגובה: "בית משפט השלום האמין לעדים – שלפי עדותם הנאשם סטה מהנתיב הימני לשמאלי וחסם את דרכו של הרכב המעורב שנסע לאורך הנתיב השמאלי וכך נגרמה התאונה הקטלנית. אבל שכנענו את בית המשפט המחוזי שהשופט טעה בכך שהתעלם מסימני הדחיפה שנותרו על הכביש אשר נוצרו על ידי הרכב המעורב, סימנים שמצביעים על כך שהרכב המעורב (רכבו של המנוח) איבד שליטה ופגע ברכב הנאשם מאחור ולכן הנאשם זוכה. בטיעונים בישיבת הערעור הפרקליטות טענה שההגנה החליטה לא לאפשר לנאשם להעיד ולכן מדברי הפרקליטות, אנחנו לא יודעים כיצד אירעה התאונה כי הנאשם לא הסביר לנו איך אירעה התאונה. ברור שזו זכותו של הנאשם שלא להעיד וחובתה של הפרקליטות לדעת איך קרתה התאונה בטרם הגשת כתב האישום".