 |
ב-7 ביוני 2012 התגלע סכסוך בין שני עובדי מאפייה ברחוב ההגנה בתל אביב. מצד אחד עמד סעיד בלעאוי, תושב יפו ואחיו של בעל המאפייה, ומצד שני אשרף טוויל, ערבי ממזרח ירושלים. סביבות השעה חמש בבוקר, ביקש בלעאוי מטוויל לצאת אל מחוץ למאפייה. בין השניים החלו חילופי צעקות שעברו בהמשך למהלומות. בעקבות הקטטה יצא מנהל המשמרת מהמאפייה, עמד בן השניים וחצץ ביניהם, כאשר הוא אוחז בטוויל במטרה להדוף אותו בחזרה לכיוון המאפייה. אבל טוויל הצליח להשתחרר מאחיזתו והסתובב לכיוונו של בלעאוי, ששלף מכיס מכנסיו האחורי סכין שלהבה באורך 11 ס"מ, ודקר את טוויל בבטנו.
בכתב האישום שהוגש מאוחר יותר נגד בלעאוי נטען, כי הדקירה חדרה את האונה הימנית של הכבד, עצם החזה והדופן הקדמית, ופגעה בחדר הימני של הלב. בלעאוי, כך נטען, נמלט מהמקום כשטוויל רודף אחיו, עד שהתמוטט בחניון סמוך. הוא פונה אמנם לבית חולים, אולם שם מת מפצעיו. בלעאוי אותר מאוחר יותר בבית חברתו ונעצר. סעיף האישום נגדו בכתב האישום היה רצח.
בתגובה לכתב האישום טען בלעאוי, כי עבד לצדו של טוויל במהלך האירועים, וזה לא חדל להקניטו ולהעליבו מול שאר עובדי המאפייה. את הסכין, טען, החזיק לצורך עבודתו כמנפה קמח. לטענתו, ביקש להיחלץ מהסיטואציה האלימה ולכן דקר את טוויל דקירה אחת ונמלט.
בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי העידו מספר מעובדי המאפייה. מעדויותיהם עלתה דמותו של בלעאוי כאדם "חמום מוח", ואפילו חברתו של בלעאוי אמרה בעדותה, כי כאשר הגיע אליה אמר לה: "אני לא פראייר. לא ידברו אלי ככה ועל אמא שלי", והראה לה כיצד דקר את טוויל.
בעוד שהתביעה ביקשה לקבוע כי הוכחו היסודות של עבירת הרצח, בין היתר בטענה כי לא היה מדובר בתגובה ספונטנית, הסנגור, עו"ד איתן און, טען כי מדובר במקרה של הגנה עצמית. לטענתו, אין לסמוך על דברי עובדי המאפייה, כולם תושבי מזרח ירושלים, בעוד שהנאשם בלעאוי הוא אחיו של בעל המאפייה ומתגורר ביפו. הסנגור ציין גם, כי לאחר הדקירה הגיעו כ-20 מבני משפחתו של טוויל למאפייה חמושים בנשק קר, וגרמו נזק כבד למקום. עו"ד און טען בנוסף, כי בלעאוי חולה סכרת ולכן נוטה להתעלפויות, וכאשר בעת הקטטה סבל מירידת סוכר וסחרחורת לא יכול היה לסגת מזירת האירוע בשניות הבודדות בהן מנהל המשמרת החזיק בטוויל. לכן, טען הסנגור, הוא נאלץ להתגונן בעזרת הסכין. זאת ועוד, לטענת הסנגור בלעאוי לא התכוון להמית את טוויל, ולא ניתן להרשיעו ברצח מאחר שלא התקיים היסוד הנפשי.
השופטים קבעו אמנם כי לא ניתן לקבל את טענתו של בלעאוי להגנה עצמית, אולם הוסיפו כי הם מקבלים את גרסתו באשר להקנטות מצדו של המנוח. לא ניתן לקבוע ממצאים בדבר כוונתו להמית את טוויל. "חומר הראיות שהוצג בפנינו אינו מביא למסקנה חד משמעית כי לנאשם היתה כוונה להמית את המנוח", ציינה בהחלטתה ראש ההרכב, השופטת נורית אחיטוב, שהמליצה לחבריה להרכב לזכות את בלעאוי מרצח ולהרשיעו בהריגה. השופטים רענן בן יוסף ומרים דיסקין הסכימו איתה, ולכן הורשע בלעאוי רק בהריגה.
את התביעה ייצגה עו"ד שרית טובבין.
