הערה: עו"ד שי חיימוב המצויין בכתבה זו הוא אינו עו"ד שי חיימוב מתל אביב אשר עובד בתחום המקרקעין
אחרי ההתרפסות בפני עו"ד רונאל פישר, שנידון לעונש קל ביותר על ההתבטאות החמורה נגד השופט חנן אפרתי, מתברר כי בבית הדין למשמעת של ועד מחוז תל אביב דווקא יודעים להחמיר בעונשם של עורכי דין אשר מתבטאים בגסות. כזה הוא המקרה של עו"ד שי חיימוב שנדון לשש שנות (!!!) השעיה מהלשכה עקב התבטאויות גסות, הגם שהן חמורות יותר מאלה של פישר שנדון לנזיפה קלה על אמירה בערוץ טלוויזיה לאחר הרשעה של לקוח שלו בעבירות של ביצוע מעשים מגונים: "המעשה המגונה היחיד בתיק הזה הוא פסק הדין של השופט".
קובלנה שהוגשה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין נגד עו"ד שי חיימוב ייחסה לו שורת עבירות על כללי האתיקה וחוקי לשכת עורכי הדין: פגיעה בכבוד בית המשפט, העלאת טיעון עובדתי ומשפטי בידיעת שאינו נכון, אי מתן עזרה לבית המשפט,התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד, התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, עשיית פרסומת אסורה, מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין ועוד.
על פי העובדות שנטענו בקובלנה, חיימוב היה בעליה ומנהלה של חברה שניהלה הליכים משפטיים מול חברה אחרת, לרבות בפני בורר. לאחר שהבורר נתן פסק ראשון שחייב את החברה לשלם סכומי כסף גבוהים, החל חיימוב במסכת ארוכה של מעשים וביטויים קשים נגד החברה היריבה, באי כוחה, הבורר וגורמים שיפוטיים שונים. כך לדוגמא, הגיש חיימוב בקשה לפירוק החברה היריבה בטענה כי היא חייבת כספים לחברה שלו, הגיש קובלנה פלילית נגד רשמת ההוצאה לפועל בה התבטא כלפיה וכלפי הבורר בצורה קשה והאשים אותה במרמה ובקשירת קשר, הגיש עתירה לבג"צ בה התבטא באופן בלתי ראוי כלפי שופטת בית המשפט המחוזי, פרסם באינטרנט "מבצעים" להגשת השגות וערעורי שומה ועוד.
באישום נוסף, הואשם חיימוב כי במסגרת חקירת יכולת בהוצאה לפועל, בה שימש כבא כוחו של חייב, התבטא באופן חוזר ונשנה כלפי באי כוח הצד שכנגד בצורה בוטה, מעליבה, מחוסרת כבוד, בלתי מרוסנת ובלתי מאופקת. במסגרת הליכים הנוגעים לבוררות, יצאו מפרי עטו של חיימוב ביטויים דוגמת "בני בליעל" שהופנה למשרד עורכי דין אחר, "בגלל חוסר הנאמנות, הרשעות, הטמטום שגילית", "רד לי מהתחת" ו"נראה כי השגעון שפגע באשתך פגע גם בך" שהופנו לבורר, וכו'.
כן יוחסו לחיימוב קבלת פסק דין במרמה, ניסיון להבריח רכוש מעוקל, התנהגות בלתי הולמת ועוד. עוד נטען, כי גם במסגרת הליך בהוצאה לפועל, שבו ייצג את החייב באותו הליך, התבטא כלפי עורכת הדין שייצגה את הזוכה בביטויים כגון "שקרנית", "גנבת" ו"מוצצת דם".
בית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין, עו"ד אורלי גינזברג בן ארי (יו"ר), עו"ד ריבה אבירם ועו"ד טל יקר, הרשיע את חיימוב בכל העבירות שיוחסו לו בקובלנה, וגזר עליו עונש של שלוש שנות השעיה בפועל מהלשכה, שלוש שנים על תנאי והוצאות בסך 4,000 ש"ח לוועד המחוזי. בית הדין קבע כי הביטויים בהם השתמש חיימוב אינם ראויים ומקומם לא בקרב מי שנושא את התואר עורך דין. עוד נקבע, כי חיימוב אינו יכול לטעון שמדובר במעידה "חד פעמית", היות ודובר ברצף של התבטאויות פסולות שהועלו על הכתב. מעבר לכך ציין בית הדין, כי חיימוב אף המשיך להתבטא באופן פסול ובלתי ראוי הן כלפי בא כוח הקובל והן כלפי חברי בית הדין, ולא חזר בו מהם גם לאחר שהוצע לו לעשות כן.
ערעור שהגיש חיימוב לבית הדין המשמעתי הארצי, עו"ד יעקב אמסטר (יו"ר) עו"ד עדי ברטל ועו"ד גל דרור, נדחה בכל הנוגע להכרעת הדין, אולם בנוגע לגזר הדין ראה בית הדין להקל עימו בשל גילו, הוותק במקצוע, ומאחר שסבר כי דובר בפרשה אישית שלו, ובעבירות שעל אף חומרתן, הן במדרג נמוך יותר מהפרת אמונים או גניבת כספים. לפיכך, הפחית בית הדין הארצי את עונשו של חיימוב לשנת השעיה בפועל, ושנה על תנאי.
שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. בתום דיון, שנערך בפני השופט משה דרורי, התקבל ערעורה של הלשכה, שיוצגה על ידי עו"ד יוסי זויטיא, ועונשו של חיימוב הוחמר להשעייה מחברותו בלשכת עורכי הדין לתקופה של שמונה שנים, מתוכן שש שנות השעייה בפועל, ושנתיים השעייה על תנאי. כמו כן חויב חיימוב בתשלום הוצאות של 10,000 ש"ח ללשכה בגין כלל ההליכים. השופט דרורי קבע כי התנהגותו של חיימוב פגעה במספר אנשים ומוסדות לרבות במקצוע עריכת הדין, בבתי המשפט, בחבריו למקצוע, במוסד הבוררות, באמון הציבור בעורכי הדין, ומעל הכל בכבוד האדם באשר הוא אדם.
השופט דרורי עמד על הערכים והחובות החברתיות והמוסרתיות אותן הפר חיימוב כגון הגינות, כבוד, דרך ארץ והתנהלות תקינה, קבע שהתבטאויותיו היו חסרות דרך ארץ בסיסית המצופה מכל אדם, והדגיש שחיימוב לא ראה לנכון להתנצל על אמירותיו, דבר המלמד כי הוא מעדיף את הרגשתו הסובייקטיבית על פני ערכים בסיסיים כגון כבוד, אמירת אמת והתנהגות ראויה. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי, כי מתחילה ראוי היה לגזור על חיימוב עונש השעיה לצמיתות, אולם נוכח ההלכה כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם, אין מקום לעשות כן בגדר הערעור.
דבר בית משפט העליון
בכך לא הסתיימה הסאגה. חיימוב ערער לבית המשפט העליון, אך גם בערעורו, כפי שקבע בית המשפט בראשות השופט אליקים רובינשטיין ולצידו השופטים סלים ג'ובראן ויצחק עמית, לא בחל חיימוב באמירות בוטות. בין היתר טען חיימוב כי "כל העובדות עליהן נשען בית המשפט המחוזי הן 'עלילת דם' שרקם מוסד הלשכה ששמו 'ועד מחוז תל אביב' וזאת כדי למצוא שעיר לעזאזל". לדבריו, "העבירות הפליליות והעבירות המשמעתיות של חברי תאגיד לשכת עורכי הדין הפכו למכת מדינה". "התנהלותו הנפסדת של המבקש לא פסחה גם על כתבי הטענות שהוגשו בגדר הבקשה הנוכחית", כתב השופט רובינשטיין בהחלטתו.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת לשכת עורכי הדין, שיוצגה על ידי עו"ד מייק יורק ריד שהצטרף לעו"ד זויטיא, דחה את ערעורו של חיימוב וקבע כי המעשים בהם הורשע, מעידים על זלזול מופגן במקצוע עריכת הדין, בעמיתיו למקצוע, בגורמים שיפוטיים, במוסדות לשכת עורכי הדין ובמערכת המשפט בכלל. "מי במערכת שנקרה על דרכו של המבקש", כתב רובינשטיין, "זכה ליהנות מפיו מפיק הגידופים. התנהלות זו, בה דבק פגם מוסרי קשה, ראויה לכל גינוי. על כך יש להוסיף את יתר העבירות בהן הורשע המבקש. אכן, המעשים בהם הורשע המבקש חייבו ענישה מחמירה, למען יידע כל עורך דין כי כבודו של מקצוע עריכת הדין אינו אסימון שחוק, אסקופה הנדרסת, וכי הותר לקיים 'איש את רעהו חיים בלעו' (משנה אבות ג', ב')".
