 |
| שייש ולס צהבהב והרבה בדואים. בית המשפט בבאר שבע |
סוף הפגרה. מבעד לחלונות המאובקים במרומי הקומה השישית של היכל המשפט בבאר שבע ניבט נוף משמים. כמעט דיכאוני. מבני הבטון מצופים שייש ולס צהבהב בפנורמה שדומה שאין לה סוף. קיץ, חם ויבש בחוץ פה. באולם הממוזג מעלים ומורידים אנשי יחידת הליווי של "נחשון" בני אדם אזוקים. כאן מתחלף שמם ב"עצורים", "משיבים", ו"נאשמים". לא רק השם משתנה, גם היחס. המימד האנושי הועבר לניירות, הניירות לתיקים ותוכן התיק מדבר, לא בן האנוש. אותו מטלטלים ממרתף המעצרים לאולם המשפט וחוזר חלילה. קולו אינו נשמע.
במרכז, מעל לדלפק שמאחוריו שמוטים דגלי המדינה וסימלה בנחושת כהה, רובץ כבודו. שמנמן בדרך כלל, בעל פנים מעוגלות וזוג עיניים קטנות המתרוצצות בחוריהן. כשהוא עירני. הוא בעל הסמכות, בעל הבית.
מימין, הרחק מספסל העצורים, רובצים קרקרני מדור התביעות של משטרת ישראל, המחוז הדרומי. חמושים בדקלומים ריטואליים, אפס סמכות להחליט וכלום שיקול דעת. כל אקט המחייב מחשבה והחלטה מועבר סלולרית לממונה עליהם. זה, ספון עתה במשרדי התביעה. הוא יחליט. הם למדו משפטים, קראו ערימות של פסקי דין מנחים, אבל לחשוב, להחליט ולהפעיל מעט שיקול דעת ותבונה, לא נותנים להם. עוד לא. אולי בעתיד, לכשיגדלו.
משמאלם, הסנגורים. מרביתם מהסנגוריה הציבורית. "ממשלתיים" ממונים על חשבון המדינה. חלקם מבני ישראל וחלקם לא. האחרונים מתמנים בדרך כלל לסנגר על בני הפזורה הבדואית. אלו המגיעים בתקופה האחרונה לבית המשפט במספרים הולכים וגדלים, עצורים. את כולם מציידת המאשימה בכתבי אישום ובקשות למעצרים עד תום ההליכים. העבירות המיוחסות להם הן בעלות כותרת כמעט זהה. "הפגנה שלא כדין", "הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם" וכיוצא באלו מאפיינים. כאן המיעוט המקופח מנסה פה ושם, ללא הצלחה יתרה, להילחם על זכויותיו, כולל על זכותו לגור במקום פלוני ולא במקום שהרשות קבעה עבורו.
הסנגורים מנסים למלא את תפקידם ולשכנע את כבודו לא להיעתר לבקשת המאשימה ולהימנע משיגור לקוחם לחודשי רביצה ארוכים ומשמימים בקובית בטון צפופה, מהבילה ומסורגת. חלקם של הסנגורים, מוכשרים למדי, חלק אחר אולי לא, ובכל מקרה רוח הלחימה אינה הגורם המאפיין את מרביתם. בודדים מהם יוצאים מגדרם. מתייחסים בטיעוניהם לחומר החקירה בתיק המאשימה. מרצפים את טיעוניהם בפסקי דין והחלטות מערכאות גבוהות יותר המצביעות על שחרורם בערובה של אחרים במקרים חמורים וקשים יותר בהשוואה למה שקורה פה.
קשה להשתחרר מהמחשבה הטורדנית ומהידיעה, כי באזורי המשפט והתביעה במרכז נושבת רוח יותר סובלנית וליברלית בנדון. שם, לא יעלה על הדעת, לבקש את מעצרו של פלוני לחודשים ממושכים רק משום שהפגין או לא סר למרותו של שוטר קצר רוח. זאת, בין אם יהיה בן ישראל או בן ישמעאל, שמאלני או ימני.
בדרום מנשבת רוח הרבה פחות ליברלית. דומה שלגבי דידה של התביעה, בדואי מפגין הוא בדואי שצריך לעצרו ממושכות ולאסרו לאחר מכן, בגזר דין שאולי ירתיע אחרים לשולחו למאסר לא קצר. מי הוא בכלל שירשה לעצמו להפגין וללחום על זכויותיו כאזרח. הוא בדואי, שמותר לרשות להרוס את ביתו ולו אסור למחות ולהפגין בגין כך. שבכלל יגיד תודה שנותנים לו לחיות בארץ הקודש ועוד לקבל את דמי הביטוח הלאומי אם הוא נמצא זכאי לכך.
בין לבין מעלים סוהרי הליווי את סולימאן בן אחמד משבט ערוער, שם בדוי לצורך העניין. הוא נראה המום לחלוטין, סוקר בפה פעור את יושבי האולם, מזהה את בני משפחתו, יושבים דוממים. לסולימאן מיוחסת השתתפות בהתקהלות בלתי חוקית, לזכותו קיימת בתיק הודעה של קצין משטרה המאשרת כי למעט נוכחותו הפיזית בהפגנה לא עשה דבר. לא יידה אבנים, לא תקף שוטר או הפריע לאחרונה בתפקידו. הוא פשוט עמד שם כרבים אחרים ומחה על הכוונה להרוס את הפחון שבו הוא וילדיו מתגוררים. לסולימאן אין עבר פלילי קודם, גם לא מידע מודיעיני שלילי.
העובדה שהוא נעצר לראשונה בחייו אינה מדירה שינה מהתובע המשטרתי ואינה מונעת ממנו לדרוש את המשך מעצרו כאמור. הוא מסוכן, מסביר הקרקרן לכבודו. מהמעשים המיוחסים לו בעובדות כתב האישום נלמדת מסוכנות רבה לציבור.
לסולימאן מונה סנגור ציבורי, יהודי הבא ממרכז הארץ. הסנגור אינו דובר ערבית אמנם אך את מלאכתו הוא עושה כדבעי. הסנגור מצליח לשכנע את כבודו לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בבית דודו. אפילו שלושה מפקחים ערבים מכובדים הוא הצליח לקושש לאולם המשפט. כולם אנשים נורמטיבים, הוא מפליג בשבחם של הללו. שיעלו לדוכן, דורש כבודו וחוקר כל אחד ואחד מהם, לרבות השאלה האם הערב המפקח מודע לגודל טעותו של סולימאן אם לאו?! הנורמטיביים עושים כבוד לבית המשפט, משחקים את המלעב (משחק) ותשובותיהם מניחות את דעת בית המשפט שממהר להכתיב החלטת שחרור מהמעצר.
עוד לא עצרה הקלדנית ממלאכתה וכבר קם התובע, משולל הסמכויות ודורש לעכב את השחרור לצורך בדיקת אפשרות להגיש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת השחרור. בהבעה נזעפת שולח כבודו את המבקש להתייעץ עם הממונה עליו. התובע יוצא וחוזר מקץ דקות בודדות. התביעה עומדת על בקשתה הוא מדקלם את שנאמר לו. כבודו במקום לסרב נעתר לבקשה. השחרור מעוכב לארבעים ושמונה שעות.
גם על כגון הא נאמר: עולם המשפט מתחלק לשלושה חלקים – מרכז, צפון ודרום. כל חלק ומידת הליברליות והאנושיות שבו, או זו שאין בו.
