בית-המשפט המחוזי בחיפה קיבל עתירה מנהלית שהגישו תושבים ויזם, נגד מסמך מדיניות של עיריית חיפה שבתוכנו הגביל את הדיירים ל-12 מטרים של תוספת בבניה.
את העתירה הגישו תושבים המתגוררים בעיר התחתית בחיפה, בסמוך לאצטדיון קריית-אליעזר וביניהם; שרה רוסו, ארנסטו הוכמן (שהוא גם אדריכל). אליהם הצטרפו החברה היזמית "שובל מתחמי מגורים בע"מ", שחתם עם הדיירים על הסכם פינוי-בינוי ונציגי עמותת "שומרי-הסף"- התנועה להגנת ערכי שלטון החוק בראשות עו"ד ליאור דץ ועו"ד אורי שילה שמייצגים את העותרים. העמותה מנהלת מאבקים ציבוריים ומסייעים לוועדי שכונות . וכך לדוגמא, בימים אלו מסייעת העמותה ומייצגת תושבים מבית-שמש, נגד הפעלה של מחצבות. בעבר סיכלו חברי העמותה את המינוי של ח"כ דוד ביטן לתפקיד שר-החקלאות, בממשלת מעבר.
כמו-כן, מלבד עיריית חיפה הוגשה העתירה גם נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ומשרד הבינוי והשיכון.
לטענת העותרים, בחודש פברואר 2020 אימצה הועדה המקומית מסמך מדיניות, בהתאם להמלצה של הרשות להתחדשות, לפיו בעת פרויקט פינוי-בינוי מוגבלים הדיירים והיזמים לתת תוספת בדירה שלא תעלה על 12 מטרים. בנוסף לעיריית חיפה, גם ערים אחרות אימצו את ההמלצה של הרשות להתחדשות. עוד טענו העותרים, כי החוק נועד לעקר את בעלי הדירות מלנהל משא ומתן הוגן מול היזם ועל-כן, ישנה פגיעה בזכויות יסוד.
העותרים הדגישו בעתירה כי הנוהל החדש מנוגד לחוק חופש החוזים, שהקרקע היא של העותרים וזכותם לעמוד על המקח ולעירייה אין זכות להתערב במשא ומתן הוגן. בנוסף טענו, כי מסמך המדיניות שגובש על-ידי עיריית חיפה לא פורסם לשיתוף הציבור. כלומר, עיריית חיפה הודיעה בדיעבד לתושבים על מסמך המדיניות. העותרים הלינו על מסמך המדיניות, בכך שלא ניתן לקבוע תמורה אחת לכל ישראל ולכל שכונה. לדבריהם, לכל שכונה ועיר יש את המאפיינים שלה ולכן, הוועדה המקומית צריכה לבחון כל מקרה לגופו לפני שהיא קובעת מה התמורה הראויה.
מנגד, טענה עיריית חיפה כי היא שואפת שלא יופעלו לחצים על רשויות מקומיות. זאת מאחר שברגע שמעניקים יותר תמורה, היזם תמיד יבקש לקבל יותר זכויות בניה ולהגדיל את הבסיס באופן משמעותי. משמע, ככל שהתמורה תהיה יותר גדולה, כך הדירות יהיו יותר גדולות. כמו-כן טענה העירייה, כי לא הייתה עליה חובה לעשות שיתוף ציבור, מאחר ומסמך המדיניות מהווה תיאום ציפיות.
השופט נאסר ג'השאן קבע כי מסמך מסוג זה הוא לא חוקי. לדבריו, המסמך צריך להיות מפורסם כדי שהתושבים והיזמים יוכלו להביע את עמדתם, ורק אז יוכל להתקיים. "שקלתי בדבר ומצאתי כי ההנחיות הפנימיות דינן להתבטל, הן בשל אי שיתוף הציבור והן מאחר ולא הונחה תשתית עובדתית הולמת בפני הועדה המקומית לתכנון ובנייה", כתב השופט ג'השאן בהחלטתו. "שני נימוקים אלה ביחד מביאים לביטול ההנחיות. חיפה אינה עשויה מקשה אחת ואף בתוך השכונה האחת, קיימים רחובות בעלי אופי שונה. קביעת האחדה, אגב החלשת שיקול הדעת, מבלי לשמוע את עמדת הציבור, לרבות היזמים, בנושא בעל אופי תכנוני שיש בו כדי להשפיע על גורל ההתחדשות העירונית בשכונות עד לאישור תכנית אב, היא בלתי סבירה בעיניי".
על-כן כאמור, קיבל השופט את העתירה וחייב את עיריית חיפה בהוצאות משפט על-סך של 7,500 שקלים.
עו"ד ליאור דץ, שייצג בתיק את העותרים יחד עם עו"ד אורי שילה מסר בתגובה לדברים: "לצערי הרב הגורמים שהיו אמורים לשמור על האינטרס הציבורי ולעודד התחדשות עירונית, ולשמור על האוכלוסיות המוחלשות ביותר על החברה הישראלית פועלות בדיוק הפוך. ראשי הערים, הרשות להתחדשות עירונית בקביעתה שתמורה אחידה לכל מדינת ישרא,ל ביקשה לסייע לכרישי הנדל"ן במקום לסייע לתושבים. אנו שמחים על-כך שבית-המשפט בחיפה עשה סוף פסוק לעוולה הזו. מדובר בפסק-דין חריג שבדרך כלל לא מתקבל, משום שבדרך כלל בתי- משפט לרבות בג"צ, הם עבדים נרצים של השלטון ושכחו את תפקידם. מדובר בשופט אמיץ שהבין הבעיה שהוצגה לו בעבודה דיציפלינרית המשתרעת על 100 עמודים, שמסבירה את תחום התחדשות עירונית. אני קורא לתושבים רבים בישראל שנתקלים בשיתוף הפעולה הפסול בין רשויות מקומיות לכרישי נדל"ן להתקומם, ולא להסכים לתמורה פחותה על הנכס היחידי שיש להם".
מעיריית חיפה נמסר: "העירייה לומדת את פסק הדין".
