בוטל שחרורו המוקדם של משה אוחנה

משה אוחנה

חודשיים לאחר שוועדת השחרורים בכלא איילון החליטה על שחרורו המוקדם של משה אוחנה, הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עתירת המדינה, וביטל את שחרורו.

תזכורת: הוועדה החליטה לנכות שליש ממאסרו של אוחנה, המרצה 12 שנות מאסר בעקבות הרשעתו במעורבות ברצח חיים שאבי ובהריגה שלתומר שבת באוקטובר 2003 בהוד השרון. אוחנה הורשע בשנת 2009, יחד עם אחיו רפי אוחנה וצ'רלי שטרית, ברצח של שאבי ובהריגה של שבת במספרה של שבת. המניע היה החשד של האחים אוחנה, לפיו שאבי – עבריין מהשרון – סייע לרוצחים המזוהים עם ארגון אברג'ל לאתר את ביתו של אחיהם חנניה אוחנה, שנרצח חצי שנה קודם לכן במסגרת הנקמה על רצח יעקב אברג'ל.

שבת מצא את מותו באירוע רק בשל "טעות בזיהוי" של היורה, ירון סנקר. בעוד רפי אוחנה הורשע גם בניסיון רצח של שי בן אמו וצ'רלי זריהן – מהלכים נוספים שבוצעו על ידי השליח סנקר. משה אוחנה הורשע "רק" בניסיון לרצח שי בן אמו – אז הנהג האישי של דומרני שנורה בשגגה במקום הבוס שלו.

רפי אוחנה נידון למאסר עולם ועוד 20 שנה, בעוד שמשה אוחנה ושטרית נידונו למאסר עולם ועוד 10 שנות מאסר. בדצמבר 2012 קיבל בית המשפט העליון ערעור שהגיש משה אוחנה וזיכה אותו מעבירות של רצח והריגה, כמו גם מניסיון הרצח של בן אמו. עם זאת, הוא הורשע בסיוע לרצח ובגרימת מוות ברשלנות, ונידון ל-12 שנות מאסר בלבד. הערעור שהגישו אחיו רפי וצ'רלי שטרית, נדחה.

לאחר שבסוף חודש ספטמבר הוועדה החליטה על שחרורו, הפרקליטות ערערה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. במסגרת הערר נטען על ידי הפרקליטות כי ועדת השחרורים שגתה בכך שהסתמכה על המלצה חדשה של הרשות לשיקום האסיר (רש"א) – המלצה שהתקבלה מבלי שאוחנה עשה שינוי כלשהו מאז בקשתו הקודמת – שלגביה הרשות לא המליצה על תוכנית שיקום. כמו כן נטען, כי החלטת רש"א מנוגדת להמלצות גורמי הטיפול בכלא.

השופטים אברהם טל, זהבה בוסתן ושמואל בורנשטיין קבעו, כי "נסיבות ביצוע המעשים על ידי האסיר, גם לאחר שזוכה מביצוע הרצח על ידי בית המשפט העליון ועונשו הופחת משמעותית, ועברו הפלילי, לרבות בזמן שירותו הצבאי, בעבירות אלימות, מלמדים על מסוכנותו. לכך יש להוסיף את הכתוב במידעים של שב"ס ומשטרת ישראל שמלמד על השתייכותו לארגון פשיעה".

עוד ציינו השופטים, כי "לאור חוות דעת גורמי הטיפול ובהעדר טיפול במהלך שנה וחצי עד החלטת הוועדה, אין בתוכנית השיקומית של רש"א – שכוללת השתתפות בקבוצה, תוכנית פסיכוסוציאלית במשך שעה וחצי וטיפול פרטני  אצל עו"ס – כדי להפיג את מסוכנותו של האסיר, גם אם יתגורר בצפון הארץ".

לדברי השופטים, "החלטת הוועדה, שלא שקלה במידה הראויה את מסוכנותו של האסיר ואת תיאור אישיותו על ידי גורמי הטיפול, חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את שחרורו של האסיר על תנאי".