קוזה נוסטרה שלנו

העתק ישראלי בדמות "ארגון פשיעה". הקוזה נוסטרה

סיציליה איטליה היא מולדת המאפיה, מולדת הפשע המאורגן, והיא גם מולדת אמנת פלרמו שהכתיבה את המונח המשפטי הבינלאומי "ארגון פשיעה", שמטרתה להילחם בפשיעה מאורגנת חוצה גבולות – האורים והתומים של מנסחי החוק הישראלי למאבק בארגוני פשיעה.

הקוזה נוסטרה, יאקוזה, קאמורה ואחרים הוחלפו בכנופיות רחוב ישראליות. דמויות "מיתולוגיות" שפעלו משך עשורים כמו צ'רלי לוצ'יאנו, אל קאפונה או טוני סופרנוס מהקולנוע, הועתקו בשמות ישראליים כגון רוזנשטיין ואבוטבול ועד כהנה וכהנה "שזכו" בהגדרה ארגון פשיעה בזכות פועלם קצר השנים וחסר ההמשכיות.

בשנת 2000 נחתמה אמנת פלרמו לקידום שיתוף הפעולה הבינלאומי למניעת פשיעה מאורגנת. האמנה הגדירה במדויק מהו פשע המאורגן, מהו ארגון פשיעה ומיהו העומד בראשו. נקבעו קריטריונים ברורים לכך ובהם: פעילות חוצה גבולות, חדירה למוסדות שלטוניים, שיטתיות, היררכיה, התמחות פלילית והמשכיות. כך פעלו המאפיות הקלאסיות, מאפיה אחת לא נכנסה לתחום הפעילות של האחרת, כל אחת מהן "שלטה" במוסד שלטוני אחר והיתה המשכיות על פני דורות.

בשנת 2003 נחקק בישראל החוק למאבק בארגוני פשיעה בהשראת האמנה הבינלאומית. אבל משום מה, החוק הישראלי שונה בתכליתו מהקריטריונים הבינלאומיים שהוא מבוסס עליהם, הוא רחב מאוד בהגדרתו ומהווה סטייה מעקרונות ייסוד שורשיים במשפט הפלילי הישראלי כגון דיני השותפות.

החוק הישראלי אינו דורש חדירה של ארגון פשע למוסדות שלטון, אינו מחייב פעילות חוצה גבולות, אינו מחייב התמחות פלילית ספציפית או ייחודית של הארגון ואינו מחייב עמידה בקריטריונים שנקבעו באמנה הבינלאומית אשר קיימים במדינות מערביות אחרות ונמצאו כמחייבות לדעת חוקרים ומשפטנים נחשבים בעולם.

אז מה קיים בישראל?

אם נסתמך על אמנת פלרמו ונשווה את המצב למאפיות הקלסיות הידועות, אז אין בישראל ארגוני פשיעה. יכול ובוודאי שיש כנופיות רחוב או משפחות פשע המבצעות עבירות פליליות באופן שיטתי ומאוגד. יחד עם זאת, לציבור הרחב כמו גם למחוקק ולבתי המשפט, ברור כי כנופיות הפשע בישראל אינן פועלות במתווה של ארגון פשע קלאסי כפי שהוגדר באמנה. לכן באה לעולם הגדרה גמישה ורחבה של המחוקק ובתי המשפט בישראל, אשר מכלילים כל עבריין ידוען ככזה העומד בראש ארגון פשיעה.

כך גם קבע בית המשפט העליון שציין כי את שאלת קיומן של ארגוני הפשיעה בישראל יש לפרש מנקודת מבט מקומית. זהו הפרדוקס. מחד, החוק נוסח ונחקק מתוך התחייבות להגדרות של אמנת האו"ם ומאידך, התרחבה פרשנותו באופן מרחיק לכת והמכלילה בישראל עשרות של ארגוני פשיעה פעילים. ובכך, הזרוע נטויה במאבק בפשע ולאו דווקא בארגוני הפשע.

המשמעות מכך?

בעוד שארגוני הפשע בישראל אינם עומדים בקריטריונים הבינלאומיים, בכל הקשור להחמרת הענישה חוק המאבק הישראלי דווקא כן מאמץ את הקריטריונים הללו עם החמרת העונשים במכפלה נוספת על ביצוע העבירה במסגרת פעילות, ניהול או ייעוץ לארגון פשיעה. פסיקת בתי המשפט והעונשים מדברים בעד עצמם. ניכרת החמרה מתמדת. יחד עם זאת, נראה כי הפערים בחוק אינם מנומקים דיים והעונשים אינם אחידים. הרצון להרשיע ולהחמיר עם אותו עבריין ידוען גובר על הצורך בניתוח המשפטי ובראייה המשווה והגלובלית.