מילים ולחן: קובי פרץ ויוחאי יעיש

קובי פרץ (יח"צ)

הפרקליטות תדרוש להטיל שבע שנות מאסר על הזמר קובי פרץ, שהורשע בסוף השבוע שעבר בהעלמת הכנסות של חמישה מיליון שקלים ובהשמטת מס עסקאות בסך 800 אלף שקל. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, ציינה בהכרעת הדין כי פרץ הורשע בעיקר בשל שקריו שלו, הגם שהתברר כי גם אמרגנו לשעבר, עד המדינה יוחאי יעיש, שיקר אף הוא על דוכן העדים.

כתב האישום נגד פרץ התבסס על עדותו של יעיש, ששימש כאמור עד מדינה נגד פרץ. בית המשפט קבע כי פרץ קיבל מיעיש, במסגרת חלוקת ההכנסות ביניהם, 7.9 מיליון שקל בין השנים 2005-2009 – אולם כדי להתחמק ממס הוציא ליעיש חשבוניות על 1.5 מיליון שקל ודיווח לרשויות המס על פחות מרבע מהכנסותיו.

השופטת לימור מרגולין-יחידי

חצי חצי ושקרים

השופטת קיבלה את טענת המדינה ויעיש, לפיה הוא והזמר התחלקו ברווחים של מיליוני שקלים חצי-חצי, על בסיס הסכם שבעל פה, כשאת חלקו קיבל פרץ לרוב בסיום הופעות במזומן. פרץ הציג הסכם כתוב עליו חתמו לכאורה השניים ב-2001, ל-10 שנים, שמתאר יחסים של עובד ומעביד. לפיו, בשנתיים הראשונות הוא יקבל משכורת של 7,000 שקל ולאחר מכן שכר של 12 אלף שקל בחודש. מנגד, יעיש טען כי החוזה פיקטיבי ונחתם מאוחר יותר, למראית עין. סנגוריו של פרץ – עורכי הדין חיים לוי, דורון ברזילי ועדי ניב – טענו כי הסכומים שעליהם דיווח פרץ היוו את כל הכנסתו – והיו בהתאם להסכם בכתב.

אבל בהכרעת הדין צוין כי במרבית חקירותיו ברשות המסים, ב-2010 ו-2012, מסר פרץ תשובות הפוכות לחלוטין, שלמעשה איששו את עדותו המאוחרת של יעיש, לפיה חלוקת הכספים ביניהם היתה על בסיס הופעות. "ההכנסות לא עניינו אותי, ההוצאות לא עניינו אותי, לא הייתי בודק כלום", התעקש פרץ בבית המשפט וטען כי קיבל משכורת לפי החוזה הנמוך מ-2001. הוא גם התמרמר, ציינה השופטת, ש"יעיש עבד עליו וגנב אותו, ואם היה יודע שהוא קיבל 19 מיליון שקל, לא היה נשאר איתו שנייה אחת".

"בדברי הנאשם בחקירה הראשונה יש הודיה מצידו שבמשך מרבית שנות הקשר עם יעיש, פעלו השניים על סמך סיכום בלחיצת יד ולא על סמך חוזה כתוב", קבעה השופטת. "המשקל שאני מייחסת לתשובותיו הספונטאניות בחקירה הראשונה הוא גדול ורב, והמשקל שאני מייחסת להסבריו החסרים והמתחמקים בעדותו בפניי הוא אפסי".

קובי פרץ לאחר מעצרו

לפי הכרעת הדין, ההתרשמות השלילית מעדותו של פרץ ומגרסאותיו המשתנות נתמכה גם בראיות נסיבתיות. כך למשל, החוזה לכאורה מ-2001 הוצג להנהלת חשבונות ולמייצגי הזמר ואמרגנו רק בשנת 2008. בתהייה לגבי מידת האותנטיות של החוזה כתבה השופטת: "אין הסבר לעלייה של למעלה מ-70 אחוז בגובה התשלום בחלוף שנתיים (מ-7,000 ל-12,000 שקל בחודש) בהתחשב בכך שבמועד החתימה לא היה הנאשם זמר ידוע ופעילותו הניבה הכנסות נמוכות. פריצתו הגדולה עם הלהיט 'בלבלי אותו' בשלהי שנת 2002, בסמיכות זמנים למועד שבו הועלתה התמורה בצורה ניכרת, כמובן שלא היתה ידועה בראשית 2001". 

"הראיות הישירות מעטות", הוסיפה השופטת. "לעומת מיעוטן, קיימות שלל ראיות נסיבתיות שחשיבותן מכרעת וכן אמירות והתנהגויות של הנאשם בזמן אמת ובהקלטות עובר לחקירה. המאשימה לא הציגה ראיות חפציות, אך היא נסמכת על עדויות ראייה של שני עדים מקורבים: שרית בירן, מנהלת יחסי הציבור של פרץ, וששון עובדיה מאבטחו של הנאשם". עובדיה, יש לציין, העיד שהעביר מעטפות מיעיש לפרץ אחרי מרבית ההופעות.      

מהכרעת הדין עולה עוד, כי יעיש העיד שפרץ חי אורח חיים ראוותני, וכי הוא התריע בפניו על כך שהוא מוציא חשבוניות על מיליונים, בעוד שפרץ מצהיר על מאות אלפי שקלים בלבד. לדבריו, פרץ אמר לו בזחיחות שאם יתפסו, "שתיים-שלוש הופעות יכסו את החוב".

בהקשר זה אפשר לציין כי הכרעת הדין צוינה גם הכספת של פרץ, שנתפסה בבנק דיסקונט, אותה פתח פרץ ב-2003, ובה החזיק 1.4 מיליון שקל במזומן. הכספת נרשמה על שמו ועל שם אמו, אולם פרץ הסתיר את הכספים ולא דיווח עליהם בהצהרת הון. כמו כן התברר בחקירה, כי בשנת 2004 רכש פרץ (כיום בן 40) דירה במיליון שקל. ב-2008 התחתן (עלות החתונה היתה חצי מיליון שקל), ב-2009 רכש מרצדס יוקרתי ב-400 אלף שקל, ובכספת של חבר הפקיד עוד מיליון שקל.

וכך התייחסה השופטת לעדותו של פרץ: "עדותו נמשכה שבע ישיבות והיתה לבית המשפט שהות ממושכת מאוד להתרשם ממנו. עדותו לא עוררה אמון… בכל פעם שהקשו עליו, בחר לא לענות לשאלה וחלף זאת להתפרץ על השואל ולהעליבו או לחזור על סיסמאות שחלקן נגעו לתחושותיו לגבי החקירה והמשפט או עד המדינה… לנאשם ניתן כל הזמן שביקש כדי להסביר את עצמו אך בגרסתו לא הצליח להתמודד עם אף אחת מהראיות. הסבריו בלתי מתקבלים על הדעת, הכחשותיו דחוקות, הנאשם שיקר לחוקרים ושיקר בבית המשפט".

יוחאי יעיש

גרסאות משתנות ושקרים

במהלך המשפט עלתה לדיון סוגיית האמינות של יעיש, שאף הוא הגדיר עצמו כ"עבריין מס סדרתי". מאחר שהשופטת מרגולין-יחידי התרשמה לרעה מגרסאותיו המשתנות ומשקריו, היא החליטה להתייחס לעדותו כאחרונה בהכרעת הדין, לאחר שהתייחסה לכל העדויות והראיות האחרות.

יעיש שימש אמרגנו של פרץ עד 2012. כשנפתחה החקירה על העלמות המס של הזמר, יעיש מסר גרסה התומכת בו. גם לאחר מכן, כשחתם על הסכם עד המדינה הראשון שלו, בתיק נגד בכיר רשות המסים דוד ואנונו, הוא סירב להפליל את פרץ. ואנונו, ראש היחידה הארצית לחקירות מודיעין ברשות המסים, הורשע בקבלת שוחד מיעיש ומאנשי עסקים אחרים תמורת סגירת תיקים. יעיש, הסתבר, שילם לו 300 אלף שקל. ואנונו נשפט לשש שנות מאסר, בעוד שהאמרגן "הרוויח" את סגירת התיק הפלילי נגדו.

לכתבה שפורסמה בפוסטה בעבר – הדיסק הכפול של עד המדינה בתיק קובי פרץ – לחצו כאן.

ב-2012, אחרי הפרידה הרועשת מפרץ, יעיש חתם על הסכם עד מדינה שני, נגד הזמר. מאחר ששינה את גרסתו בעניינים הנוגעים להם ב-180 מעלות, הוא נאלץ להודות באין ברירה כי כאשר נשאל על פרץ במשפט ואנונו, הוא שיקר על דוכן העדים כעד מדינה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, ויעיש העיד שנית. למרות זאת, השופט דוד רוזן השאיר אז את פסק הדין נגד ואנונו על כנו.

זאת לא היתה הפעם האחרונה שיעיש שיקר בבית משפט. השופטת מרגולין-יחידי ציינה בהכרעת הדין נגד פרץ, כי הוא שיקר גם אחרי שקיבל מעמד עד מדינה בפעם השנייה, נגד פרץ. בתביעה אזרחית שהגיש יעיש נגד חברת הפקות, הוא הציג את החוזה הכתוב שלו עם פרץ מ-2001 (על ה-7,000 וה-12,000 שקל) כעדות להתקשרותם ולבלעדיות הייצוג וטען כי ההסכם מחייב. זאת אחרי שהצהיר מול המדינה, כי החוזה הוא פיקטיבי. 

"כשעומת יעיש עם התנהלותו בהליך האזרחי מסר גרסה מתחמקת, מגומגמת ולא עקבית, תלה את האחריות  בעורך דינו… כשהוטח ביעיש שהתייחסותו לחוזה 2001 משתנה בהתאם לאינטרס האישי שלו – דחה את הטענה", כותבת השופטת. "להתנהלותו באמירת דבר והיפוכו בנושא מהותי כל כך יש השלכה על מהימנות דבריו… התנהלות יעיש בהליך האזרחי עוררה אצלי אי נוחות של ממש, ובעטיה, למרות שבהקשרים רבים ונרחבים עדות עד המדינה עוררה רושם חיובי מאוד והתיישבה עם מכלול הראיות, מצאתי לנכון להפוך את סדר הבדיקה ולבחון את עדותו רק בשלב האחרון", כתבה השופטת. רק לאחר סקירת העדויות האחרות והראיות הנסיבתיות, היא חזרה בהכרעת הדין לעד המדינה אך לדבריה התבססה מעט מאוד עליו.

"שקרי יעיש, גם בפניי כשנשאל ונדרש להתייחס להליך האזרחי שיזם, משפיעים על המשקל שניתן לייחס לדבריו בעיקר ביחס לחוזה 2001", ציינה השופטת. "…עדות יעיש אינה מהווה את עמוד התווך של הכרעת הדין, היא אף לא עדות יחידה כמעט באף נושא מרכזי".

במהלך התיק כינה פרץ את יעיש בשלל כינויים מתחום הנפש. האמרגן עצמו העיד על הסתבכותו עם גורמים עברייניים, ובעיות ההימורים והשתייה שלו, אבל השופטת ציינה בהקשר זה: "מקובלת עליי הערת המאשימה כי חל הבדל דרמטי בין התייחסותו של פרץ ליעיש בחקירה לפני חתימת הסכם עד המדינה – אז לא הצביע על שום פגמים אישיותיים אצלו – ואחריה".

סנגורו של פרץ, עו"ד חיים לוי, מסר בתגובה: "במסגרת החקירה הנגדית הצלחנו לקעקע את עדות יעיש, מה עוד שהוא העלים את כל ספרי החשבונות. גם בית המשפט הסתייג מעדותו, ומבחינה לוגית לא ברור איך הכרעת דין שלמה מתבססת על התוצאה של העדות הזו. אנחנו נלמד את הכרעת הדין המשתרעת על 140 עמודים ונגיב בהתאם".