![]() |
| שקי הרואין (צילום ארכיון להמחשה) |
שני בדואים תושבי חצי האי סיני, אחד מהם קטין, שניסו להבריח 42 ק"ג הרואין מישראל למצרים והואשמו בניסיון לייצוא סמים, יכולים לנשום מעט לרווחה: בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אמנם נגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים, אולם בעקבות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון הופחת עונשם ב-20 אחוזים.
שני הנאשמים הודו בהשתלשלות העניינים הבאה: בסביבות חודש אוקטובר 2012, הבגיר מביניהם נפגש עם אדם בשם סוילם עודה, אף הוא תושב סיני, וסיכם איתו כי יסתנן לישראל, שם ייפגש עם אזרח ישראל ויקבל ממנו שני שקים המכילים הרואין. לפי הסיכום, הבגיר ייצא את הסמים למצרים תמורת תשלום של 4,000 דולר. הבגיר פנה לקטין והציע לו מחצית מהתשלום אם יצטרף אליו ל"מסע". הוא הסכים, וב-30 באוקטובר הסתננו השניים לישראל. כשהגיעו ארצה כל אחד מהם קיבל שק אותו היה אמור להעביר למצרים, לידי עודה. המשקל הכולל של שני השקים, כאמור, היה כ-42 ק"ג. השניים כבר היו בדרכם למצרים, אלא שבדרך לגבול בין שתי המדינות, עוד בטרם הספיקו לחצות אותו, הבחינו בהם חיילים, הם נעצרו והסם נתפס.
בחקירת המשטרה עלה, כי ככל הנראה הסמים שהיו אמורים להגיע למצרים הגיעו לישראל מירדן. מדובר בנתון מעניין, מאחר ובדרך כלל נתיב ההברחה הוא הפוך – ממצרים לישראל – בעיקר בכל הקשור לסמים מסוג חשיש.
כך או כך, בפני השופטת הבכירה חני סלוצקי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוצג אמנם הסדר טיעון, אולם הוא לא כלל הסכמות לעניין העונש. בסופו של ההליך גזרה השופטת על הקטין עונש של תשע וחצי שנות מאסר ואילו על הבגיר מביניהם 11 וחצי שנות מאסר. על שניהם נגזר גם עונש של שנתיים מאסר על תנאי. עוד בטרם העונש שנגזר במחוזי, בפני בית המשפט הוצגו נסיבות חייו הקשות של הקטין (כיום כבר בן 20) ושירות המבחן אף העריך כי הוא לא יעסוק שוב בפלילים. לגבי הבוגר מבין הנאשמים (כיום בן 22), צוין כי ביצע את העבירות על רקע מצב כלכלי קשה. כמו כן צוין לגביו כי בילדותו למד רק שנתיים בבית הספר ואינו יודע קרוא וכתוב. בנוסף צוין כי עבר תאונת דרכים בה נפגע בראשו. יחד עם זאת המליץ שירות המבחן לגזור עליו עונש קשה ומרתיע.
![]() |
![]() |
| עו"ד ציקי פלדמן | השופט סלים ג'ובראן |
הסנגורית של שני הנאשמים, עו"ד ציקי פלדמן, טענה בערעור לבית המשפט העליון – בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים – כי גילם הצעיר של הנאשמים נוצל על ידי "מחוללי העבירה", וכי יש להבחין בין סוגים שונים של עברייני סמים. לדבריה, הנאשמים משתייכים לקבוצת "הכפופים" שבין עברייני הסמים, והם נוצלו על ידי מי משתי הקבוצות האחרות – "מובילים" ו"משמעותיים". על כך, טענה הסנגורית, "ניתן ללמוד מהתמורה הכלכלית הזניחה שקיבלו עבור העסקה, תפקידם השולי והיעדר יכולת השפעה מצדם על אף פרט בעסקה". עו"ד פלדמן הוסיפה וטענה בבית המשפט העליון, כי על בית המשפט לזקוף את החומרה לחובת מי שהיו אמורים להרוויח מהעסקה, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לגילם הצעיר של הנאשמים ונסיבות חייהם הקשות.
נציגת הפרקליטות, עו"ד מורן פלדמן, טענה מנגד כי התמורה שקיבלו הנאשמים אמנם נמוכה ביחס לרווח שהיה צפוי מהברחת הסם, אולם לדבריה לא מדובר בסכום שמעיד על ניצול. כמו כן היא ציינה, כי העונש על הברחת סמים בצד עבירה של הסתננות הוא מאסר עולם, מה שמעיד לשיטתה "על החומרה היתרה שהביע המחוקק ביחס לה".
ראש הרכב השופטים בבית המשפט העליון, השופט סלים ג'ובראן, ציין בהחלטתו כי יש להפחית מעונשם של הנאשמים. "הנזק שטמון בכמות ההרואין העצומה שהובילו המערערים על גבם הינו רב ביותר", ציין השופט אבל הוסיף: "מבחינת מכלול הנסיבות נראה כי כל אשר ביקשו המערערים הוא מוצא למצוקתם הכלכלית ונראה כי הם לא הונעו משיקולי תאוות בצע… נראה כי מצוקתם הכלכלית וגילם הצעיר של המערערים נוצלו על ידי גורמים עבריינים אשר יכול וראו בהם 'טרף קל'…".
השופט המליץ לחבריו להרכב – השופט צבי זילברטל והשופטת דפנה ברק-ארז – להפחית מעונשם של הנאשמים: על הבגיר המליץ לגזור תשע שנות מאסר ואילו ועל הקטין שבע שנים בלבד – הפחתת העונש בשיעור של כ-20 אחוזים. השופט זילברטל הסכים, וגם השופטת ברק-ארז, אולם היא סייגה את דבריה והמליצה על עונש מעט חמור יותר, שלא התקבל בדעת רוב.












