המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה להכריז על אדם רובינשטיין, אזרח ישראלי ונתין בריטי, כבר הסגרה לבריטניה בגין עבירת שוד, לפי סעיף 8 לחוק הגניבה האנגלי. במקביל ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לעצור את רובינשטיין עד תום הליך ההסגרה. בית המשפט האריך בינתיים את מעצרו של רובינשטיין עד החלטה אחרת.
באוקטובר 2013 התקבלה במחלקה הבינלאומית בקשת ממשלת בריטניה להסגרתו של רובינשטיין בגין עבירת שוד אלים. בתום בדיקה קפדנית של החומר והשלמות מהרשויות הבריטיות, שנתקבלו לבקשת הפרקליטות, הוחלט על פתיחה בהליכי הסגרה בעניינו.
לפי בקשת ההסגרה, בחודש יוני 2010 לפנות בוקר, ישבו המתלוננים, גבר ואישה, ברכבם אשר חנה במגרש חניה של סופרמרקט בצפון מערב לונדון. רובינשטיין, כך נטען, הגיע למקום גם הוא ברכב עם חבריו, ניגש אל רכבם של המתלוננים, דרש מהם לפתוח את דלת מכוניתם ומשצייתו לו נטל מהם את חפציהם ובכלל זה ארנק, מכשיר טלפון סלולארי, מכשיר ניווט לווייני וכרטיסי אשראי. לפני שעזב את המקום, הוא אף היכה את הגבר באגרופו וגרם לו לחבלות – כך לפי התביעה באנגליה.
זהותו של רובינשטיין התגלתה לאחר שחבריו הגיעו לתחנת המשטרה ודיווחו על מעשיו. בחיפוש בביתו נמצאו הפריטים שנשדדו. עוד התברר כי זמן קצר לאחר השוד, עשה לכאורה רובינשטיין שימוש באחד מכרטיסי האשראי הגנובים כשניסה לשלם באמצעותו באתר הימורים באינטרנט. בסמוך לתום החקירה הוא נמלט לישראל.
תיק ההסגרה מטופל על ידי עו"ד עילית מידן מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, בשיתוף חוליית אינטרפול במשטרת ישראל. בעתירה לבית המשפט צוין בין היתר, כי לבקשת ההסגרה צורף תצהירה של קתרין רבקה בראון, תובעת בכירה במחלקת ההסגרה של שירות התביעה המלכותי של בריטניה. בתצהירה, מסבירה בראון כי אף שהעונש הקבוע בצידה של עבירת השוד בדין הבריטי הוא מאסר עולם, סביר להניח כי העונש שייגזר על רובינשטיין, אם יוסגר, יהיה חמש שנות מאסר לערך, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט הבריטי ובהתאם לנסיבות המקרה.
כמו כן מצוין בעתירה, כי רובינשטיין עלה לישראל ב-3 ביולי 2008, וקיבל אזרחות ישראלית, אולם למרות שנחשב לאזרח ישראלי, בעת ביצוע העבירה הוא לא היה תושב ישראל ולכן אינו זכאי ליהנות מסייגים הקבועים בחוק ההסגרה.
