 |
| מדיניות התגובה המהירה של דנינו |
ידענו את זה. "פיענוח" תיק הבר-נוער היה בעייתי מאז מסיבת העיתונאים האומללה שהקדימה את זמנה בשעתיים, שלא לומר בשבועיים (תדריכים לעיתונאים זה לגיטימי, מסיבות עיתונאים עושים רק ערב הגשת כתב אישום!). כאשר ניצב בנצי סאו, מפקד המחוז הכי מסוקר במדינה, מתייצב מול התקשורת ומבקש לאתרג את עד המדינה, זוהי פשיטת רגל. בהנחה שהיו בחדר מספיק כתבי חצר, אלה שמסתובבים כבר שבועיים באופוריה של "התיק סגור", עדיין צריך לקחת בחשבון שהסניגורים לא יעשו לאתרוג חיים קלים.
לא חשוב מה כתבו העיתונאים ומה יטענו הסניגורים. הבלשים המצוינים של ימ"ר תל אביב היו חייבים להבין מיהו עד המדינה, יש להם היכרות קרובה במיוחד עם שורשיו הקרימינלים בשכונת נעוריו. תורת המודיעין היתה חייבת לזהות את השילוב הקטלני של פיקחותו הערמומית עם יכולותיו החברתיות בקהילת האוחצ'ות והסטלנים, וכמובן את הממשק בינו לבין עיתונאים המזוהים עם הקהילה הגאה. נורת האזהרה שהיבהבה לעינהם באותו ראיון וידאו בו דיבר על הכל, היתה צריכה להיות פריצת השידור האחרונה שלו, אבל לא, ז"ח האתרוג המשיך להדליף, להצטלם, להתראיין ולהתרועע, גם שינוי דירת המסתור לא הועיל. בסוף עוד יגידו בשכונה שלו שהוא יצא גבר.
עדי מדינה וסוכנים סמויים מעורבים באינספור תעלולים בתקופות בהן הם מוחזקים בחסות המשטרה – הם משתמשים בסמים וסוחרים בהם, מהמרים, משחדים, מלווים כספים בריבית, גובים חובות, נפגשים עם נערות ליווי, אפילו גונבים ופורצים. התנהלות בתי המשפט כחותמות גומי של המשטרה בכל הקשור לבקשות איסור פרסום על שמות ותמונות של עדי מדינה וסוכנים, נותנת להם רוח גבית ומותירה את מעשיהם הרחק מעיני הציבור, חרף תלונות הנאשמים האחרים. בתיק הבר-נוער עם כל המשמעות החברתית העמוקה, בלשי הימ"ר היו חייבים לחרוג מהשגרה השערורייתית הזאת, הן בתהליך הגיוס של העד ועל אחת כמה וכמה בשלב ההמתנה למשפט. זהו אתרוג – המפקד.
לא כך נהגו בתיק הזה, ולא רק בעניין עד המדינה שהיתל בחוקרים. המשטרה אינה מצליחה להציג סיוע משמעותי לעדות שלו לכל אורכה, למעט אותה אמירה מוקלטת של חגי פליסיאן, ולכן הודלפו לכתבים הממלכתיים ציטוטים הזויים מעדותו גם אחרי כל שערוריות השבוע שעבר. במקום להעמיק את החקירה, הלכו על עיצוב דעת הקהל.
אבל שיא השיאים הוא ניסוח הגרסה של שאול גנון על ידי המשטרה והפרקליטות, זה כבר מביא את החוקרים ויועציהם המשפטיים לעבירה לכאורה של שיבוש מהלכי חקירה והדחת עדים. גנון נכנס לחדר החקירות ואולם בית המשפט כשהוא מכחיש כל קשר לתיאוריה של עד המדינה, אבל יצא משם עם גרסה תמוהה אשר מחזקת את עד המדינה, גרסה שהכתיבו לו חוקריו, הפרקליטים המלווים והסניגור שלו, אבל בלי אף הוכחה עצמאית אחת. כאשר חשוד בעבירת מין טוען כי לא ידע שהקורבן שלו קטין, זה אך טבעי, כאשר החוקרים משכנעים אותו לומר זאת, זה כבר תיק מח"ש. בלי קשר לתוצאות התיק הזה, שנראה על סף קריסה, ההמלצה שלי לסניגורים של הקטין היא להגיש תביעת דיבה נגד גנון והמשטרה, לאלתר.
מפכ"ל המשטרה דנינו נוקט לאחרונה במדיניות של תגובה מהירה למחדלים במשטרה. הוא אמנם חוטף על כך ביקורת קנטרנית, כולל מכות מתחת לחגורה על מראהו המצודד, והחלטה של השר אהרונוביץ לא להאריך את תקופתו בשנה נוספת, אבל ביקורת קנטרנית אינה אמורה למנוע ממנו להמשיך בטקטיקה המצוינת זו.
