מקפה רוז’ט ועד בניין גיבור ספורט

בניין גיבור בו שוכנים משרדי החברה

בשקט בשקט הגישה לאחרונה יחידת התביעות של להב 433 כתב אישום המגולל סיפור של גביית חובות וסחיטה, אשר מבטא את אחת החולות הרעות של השוק האפור בישראל. פיננסייר לגיטימי לכאורה מבקש לגבות חובות מלקוחות סוררים של חברת ההשקעות שלו באמצעות נציג של ארגון פשע המזוהה עם משפחת ג'רושי.

העניין הוא, שאותו פיננסייר הופך בעצמו לנישום של אותו ארגון הפשע, שכן הוא נדרש לפרוע את חובו ללקוח אחר של ארגון הפשע ג'רושי. התבלבלתם? ננסה לעשות לכם קצת סדר.

המתלונן הוא בעלים של חברה מבניין גיבור ספורט במתחם הבורסה ברמת גן, חברה פיננסית ישראלית בינלאומית המתמחה בתחומים שהבנקים וחברות האשראי נמנעות מהם – עסקאות בורסאיות ברחבי העולם, עסקאות מטבע זר ופורקס כמובן.

מטבע הדברים, חלק מהלקוחות של חברות מהסוג הזה עובדות מול ארגוני פשיעה הפועלים בתחומי ההימורים, גבייה הלבנת הון וכדומה, מה שהופך את החברות הללו לאטרקטיביות בנישה של הפשיעה הכלכלית ויחידות המשטרה הרלוונטיות. כאשר העסקים מטקטקים כולם בחברות הללו מאושרים, מסניפים קוקאין יחד ומבלים עם הבחורות הנכונות, אבל כאשר יש צרות הם זוכים לביקורים הלא נעימים של גובי החובות וסחטנים למינהם, שיום לפני כן עוד עבדו ובילו איתם.

זה בערך הסיפור של בעל החברה והאנשים של ארגון ג'רושי: הנאשמים סלימן ספורי מיפו, יוסף קשוט וסמיר ג'רושי מהכפר ג'ואריש ברמלה.

לפי כתב האישום, ב-20 לאוקטובר ישבו שלושת הנאשמים עם כמה חברים ב"קפה רוז’ט" ליד השעון ביפו ושוחחו על בעל החברה המשגשגת, שהפך לאיש עשיר עם בית חדש ב"גוש הגדול" בצפון תל אביב ויאכטה מפוארת במרינה. באותה הזדמנות, נטען, זממה החבורה לסחוט אותו. לפי כתב האישום, ב-22 לאוקטובר התייצבו במשרדיו הנאשמים קשוט וג'רושי וביקשו להיפגש עימו, אך משנמסר להם כי הוא איננו ביקשו להשאיר לו מעטפה עליה נכתב "150000$". וגם צורף מספר טלפון ושם: "ג'רושי 0526560655".

במשך שבוע ימים המסר לא זכה לתגובה כלשהי למרות שהשאירו הודעה אחת למזכירה והודעה נוספת נשלחה במסרון לטלפון של בעל החברה עצמו ובה היה כתוב: "אתה חושב לעשות צחוק מאיתנו היום אם אין תכסף היום אנחנו אצלך בגוש הגדול וגם ביכתא (יאכטה, א"ז) שלך ולך עם זה למי שאתה רוצה והיום תראה תוצאות יזלמה".

הפעם בעל החברה הגיב בסמס משלו וכתב: "אני לא יודע מי אתה בכלל", מה שגרר תגובות עילגות רצופות בשגיאות כתיב מהמאיים הסלולרי: "שחכתי אתה יכול גם ללכת למשטרה ותראה אם הם יעזרו לך יאנוכל… אתה תכלית לבד אחרי שאני ישלח לך פיזית מה שצריך ואז אתה תכלית אם להחזיר לנו תכסף הודעה אחרונה ואם אתה גיבור כזה כל מי שבסביבה הקרובה שלך ייפגע ולך עם זה למי שתרצה אישית".

לטענת התביעה, מי ששלח את ההודעות הוא הנאשם ספורי באמצעות כרטיס הפרי-פייד במכשיר הטלפון הבלתי מזוהה של אדם בשם שאול דינאי, אחד ממשתתפי המפגש בקפה רוז’ט וחבר של הנפשות הפועלות.

בית הקפה רוז'ט בו נערך המפגש

חיבוקים ונשיקות

נציג להב 433, עו"ד רענן ברוך, ביקש מבית משפט השלום בתל אביב לעצור את השלושה עד תום ההליכים בנימוק של מסוכנותם וראיות טובות להוכחת האשמות נגדם. בראש וראשונה הציגו את סרט מצלמות האבטחה בו לכאורה נראים קשוט וג'רושי מגיעים למשרדי החברה. בנוסף יש לתביעה תיעוד שיחות סמס ועדויות של המתלוננים וכמה עדים רלוונטים לאירועים. בינהם, המזכירות במשרדי החברה, אבל גם דינאי שהעיד כי ספורי נהג לעשות שימוש חופשי בטלפון שלו, שהוא לכאורה הטלפון ממנו נשלחו המסרונים המאיימים.

משתתף נוסף במפגש בקפה רוז’ט אשר מסר עדות במשטרה הוא אייל כהן (שם בדוי), שאישר בעדותו כי במהלך המפגש שוחחו כולם על הכסף הגדול של בעל החברה, ועלה הנושא שהוא חייב כסף לרבים אבל גם יש חובות אליו. לפי העדויות של כהן, שהעיד על עצמו כי הוא חבר קרוב של ספורי ושהם אפילו עשו כמה עסקים יחד, ספורי התעניין בזהות של אנשים שבעל החברה חייב להם כסף ואז נודע לו על נושה לו חייב בעל החברה 150 אלף דולר. בשלב הזה, טען כהן במשטרה, ספורי דפק על השולחן וקבע שחייבים לגבות את החוב הזה. 

הסניגור של ספורי, עו"ד רון דמרי, הכחיש בבית המשפט כל קשר של מרשו לחשדות נגדו. לטענתו, למחרת הפגישה בקפה רוז’ט אותו כהן הפגיש את ספורי עם בעל החברה לפגישת היכרות שבה הוא ביקש מספורי לגבות עבורו חוב של 750 אלף דולר. "מר ספורי ביקש ממנו אסמכתאות לחוב המתואר והם נפרדו בחיבוקים ונשיקות", הסביר עו"ד דמרי לבית המשפט, "זה היה המפגש היחיד והאחרון בין ספורי לבין המתלונן".

לעניין מספר הטלפון של דינאי שצויין בדרישת התשלום טען הסנגור, כי יתכן ומאן דהוא השתמש במספר הזה לצרכיו.

הסניגור של קשוט, עו"ד סתיו סער, טען כי גם אם מרשו הוא זה אשר מופיע בסרט מצלמות האבטחה כמי שנכח במשרד, אין לראות בכך התנהגות מאיימת, והטענה שמדובר בהתנהגות כזו היא רק פועל יוצא מרשמיהן של שתי המזכירות במשרד ולא מההתנהגות בפועל. "הם לא איימו, לא היכו, לא ביצעו כל עבירה… העבירה של הסחיטה והאיומים משתכללת רק כאשר המתלונן מקבל איומים בסמס כעבור מספר ימים, איננו יודעים מי שלח אותם, עלינו לבחון האם קשוט וג'רושי היו מודעים למסרונים העתידיים?".

עו"ד סער מפנה גם לכך שהתיק סובל מאכיפה בררנית, שכן המתלונן לא נחקר על דרכי גביית החובות שלו. "הסיטואציה הזו היא שערורייתית לטעמי", קבע עו"ד סער, "יום לפני הסחיטה לכאורה, המתלונן בכבודו ובעצמו קשר קשר עם כהן ואדם נוסף (ספורי, א"ז) לסחוט אדם אחר… גם המתלונן עצמו בעדות שלו אמר על כך, כי לא דיברו על הוצאה לפועל בצורה החיובית".

פרקליטו של ג'רושי, עו"ד ירון גיגי, טען כי בשום מקום בעדויות של כהן והמתלונן לא הוזכר כי סמיר ג'רושי נטל חלק בשיחה על בעל החברה או בהחלטות שהתקבלו בעניינו באותו "מפגש פסגה". לדבריו, עצם נוכחותו בקפה רוז’ט אינה מייחסת לו באופן אוטומטי שותפות לקשירת הקשר המתוארת, הגם שלטענתו הוא לא נכח כלל בפגישה. לעניין הנוכחות של ג'רושי במשרד במעמד הגשת המעטפה עם דרישת החוב אמר עו"ד גיגי: "מה בהתנהגותו היה מאיים? חזותו? צבע עורו? אם פחדו למה לא התקשרו למשטרה ב-22 לחודש? המתלונן התקשר למשטרה רק ב-31 לחודש, באופן פלא דווקא ליאחב"ל…".

השופטת מעיין בן ארי הותירה את הדיון בראיות להליך המרכזי אבל קבעה כי שילוב הדברים כפי שהוצג לה "מצטבר לכלל מסד ראייתי לעבירות המיוחסות לשלושת הנאשמים". עם זאת היא הבהירה כי ניתן לשחרר אותם לחלופת מעצר בכפוף לתסקיר קצין מבחן שיינתן עד 6 לינואר. לבקשת עו"ד גיגי שוחרר סמיר ג'רושי למעצר בית עקב נסיבות אישיות.