חובש באגף

מוות בבית הסוהר. איאד עייאט

איאד עייאט היה פעם אחד היורשים הצעירים של יחיא חרירי, המנהיג הנערץ של משפחת הפשע מהמשולש אשר נרצח במלחמה העקובה מדם עם משפחת עבדל קאדר מטייבה. עייאט, בן אחותו של יחיא חרירי, נשפט ל-17 שנות מאסר יחד עם כמה מבני משפחתו אחרי שסוכן סמוי מג'לג'וליה, בשר מבשרם, הפליל אותם בשורה של פיצוצים, ניסיונות חיסול, סחיטות, סחר בסמים ואמל"ח.

 מיד אחרי הקראת גזר הדין של החבורה האימתנית על ידי השופט ג'ורג' קרא, שבעצמו נזקק לאבטחה קבועה מאז, שובץ עייאט לכלא באר שבע, הרחק ממוקדי הכוח של משפחתו בבתי הסוהר שבמרכז וצפון הארץ, אבל שם התברר שגם מנהיגים כוחניים של משפחות פשע הם אנשים בשר ודם.

"בשלב מסויים איאד התחיל להתלונן על חולשות וכאבים בחזה אבל בשב"ס לא התייחסו אליו ברצינות, חשבו שהוא עושה הצגות כדי לשפר תנאים ולעבור לבית סוהר במרכז הארץ", מספר אחד מפרקליטיו, עו"ד  משה יוחאי, מה שמפנה לנדבך מעניין באנתרופולוגיה של חיי הכלא:  משחקי החתול ועכבר בין סוהרים לאסירים, אלה תמיד חושדים שאלה רוצים לרמות אותם, בכל זאת מדובר במקבץ ענק של אלפי גנבים ונוכלים למינהם. אחד המקומות בהם המשחק הזה מאוד שכיח הוא המרפאה, ושם זה גם שיא הציניות. מצד אחד הכסת"ח המושלם, מרפאות מתוקננות היטב עם קירות מבהיקים, מזגנים מקפיאים וציוד רפואי אופטימלי, רופא כללי ורופאים מקצועיים, חובשים מדופלמים ועובדים סוציאלים, מצד שני קשה מאוד לשכנע את הצוות שאתה באמת לא מרגיש טוב, אתה צריך להיות חצי מת כדי שיפנו אותך לבית חולים.

"איאד היה מתקשר למשפחה שלו בבית ומבקש שיעזרו לו כי הוא לא מרגיש טוב, והם היו מתקשרים לכל עורכי הדין שלהם", מספר עו"ד יוחאי. "היינו מתחננים להנהלת כלא באר שבע שיטפלו בו, שהוא לא מרגיש טוב, שהוא מסתגר בתא עם מיחושים בחזה, שייקחו אותו לבית חולים, והם היו שולחים אליו חובש עם כל מיני כדורים מצחיקים. הוא היה בוכה בפני בביקורים, 'לא מתייחסים אלי, כואב לי בחזה, יש לי סחרחורות, והם חושבים שאני מסתלבט עליהם'. הוא היה שואל אותי, 'תגיד זה בגלל שאני ערבי לא מתייחסים אלי?'". אחרי חודשים של טרטורים ואיומים בעתירות הועבר איאד לכלא השרון, אבל שם הוא נפטר מהתקף לב אחרי חודשיים בחודש פברואר 2011, הוא היה בן 32 בלבד".

המשפחה נערכת כעת לתביעה נגד שב"ס בטענה שמותו נגרם כתוצאה מרשלנות. "חקלאי שמחזיק לול מפחד שימות לו עוף אחד הרבה יותר מאשר שב"ס דואגים לאסירים", מלין בהתבטאות נדירה כמאל עייאט, אחיו של איאד. "למה החקלאי, אם יחלה לו עוף אחד הוא ירוץ אחריו בכל הלול כדי שלא ידביק את האחרים, אבל בשב"ס, נראה לי שהם שמחים כאשר אסיר מת, במו עיניי ראיתי אנשים נגמרים בבתי הסוהר ואף אחד לא התעניין בהם".

כמאל עייאט, שבעצמו ריצה תקופת מאסר קצרה על הפעלה של שוטר בשירות ארגון הפשע של המשפחה, מסיים בפתגם מהמיתולוגיה המוסלמית אשר מבטא את הזכות של העבריין למחילה. "אלוהים עצמו אומר שאם בני אדם לא יחטאו הוא יפרק את העולם ויבנה אותו מחדש, כדי שיוכל לממש את השליחות שלו – לסלוח ולמחול".

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "בכל מקרה של מות אסיר מוקמת ועדת חקירה אשר בודקת את נסיבות המוות. כך גם לעניין מותו של המנוח איאד עייאט, הוקמה ועדת חקירה ועל פי ממצאיה, לא נמצא כל דופי בטיפול הרפואי שניתן למנוח בשב"ס. על פי חוק זכויות החולה והגנת הפרט נידרש שב"ס לשמור על סודיות רפואית למוחזקים במשמורתו, ומשכך לא ניתן לפרט מעבר לאמור לעיל".

לחצו לכתבה שעשיתי ב"מוסף הארץ" על משפט ארגון הפשע של משפחת חרירי-עייאט