אמיר זוהר למגזין "בלייזר", גיליון נובמבר 2012
בית סוהר הוא אחד המקומות הכי מסקרנים גברים, אבל התשוקה לדעת מה קורה בפנים אינה באה על סיפוקה בישראל לאחרונה. שירות בתי הסוהר בהחלטה מושכלת החליט לסגור את שעריו בפני תקשורת עד להודעה חדשה. מאחר והציבור הישראלי שטוף בשנאה מטוקבקת לעבריינים, שמצידם קנו ביושר את המעמד הזה, וגם ארגוני זכויות האדם עסוקים בגיבורי המחאה הציבורית, מהגרים לא חוקיים ופלסטינים במצוקה, עדיין לא הוגשה לבג"צ עתירה עקרונית נגד מניעת הזכות לחופש ביטוי של אסירים. הסאגה הזו אינה מונעת את הניסיון לספק את יצר המציצנות המצ'ואיסטי, להיפך, ולשם כך הבאתי חמישה סיפורים קצרים על החיים מאחרי הקלעים של מאחרי הסורגים, ומסתבר שיש שם חיים, לא משהו, אבל חיים.
 |
| יצר הישרדות. יוסי מוסלי |
המשרד של יוסי מוסלי
יוסי מוסלי הוא עבריין בן 40 אשר נחשב למנהיג משפחת פשע חזקה ואלימה בדרום תל אביב. מה שהיה פעם חבורת צעירים מופרעים מכפר שלם אשר רכבו על סוסים ועישנו "רק" באנגים בשוליים של העיר הגדולה, הפך להיות חברת אחזקות משפחתית עם עשרות חיילים, השקעות של מיליונים בנדל"ן, מסחר, הימורים לא חוקיים, גביית חובות ושוק אפור כמובן. מוסלי שפוט ל-12 שנות מאסר על שורה של ניסיונות חיסול, עבירות אמל"ח, סחיטה והלבנת הון ומרצה את העונש באגף "הפרדה ארצית" של כלא השרון.
"הפרדה ארצית" הוא מונח אשר מבטא את ההיערכות החדשה למאבק בארגוני הפשיעה בתוך בתי הסוהר, שמתוכם מנווטים כל מה שקורה בעולם התחתון בחוץ. למעשה, אגפי "ההפרדה הארצית" הם הלקח שנלמד מצמיחת ארגון הפשע של יצחק אברג'ל הכריזמטי, שבבתי הסוהר רמלה ובאר שבע נאסף סביבו צבא גדול של כמה מאות אסירים מעריצים אשר עמדו לרשותו לכל אורך מאסר העולם, בפנים ובחוץ, ואחרי השחרור שלו הם אלה אשר סייעו לו לבסס את מעמדו הבכיר.
כדי למנוע את החזרה על התרחיש הזה הוכשרו בכמה בתי סוהר אגפים מבודדים הרמטית, מסווגים וממודרים מסוהרים ואסירים, עם תאים קטנים לאדם אחד או שניים בלבד ("הפרדת יחיד" ו"הפרדה זוגית"), ובהם משכנים את מנהיגי ארגוני הפשע לצד אסירים טעוני הגנה, במטרה לבודד את שני הסוגים משאר האסירים. לא עוד יצירת מוקדי כוח של מאות חיילים פוטנציאלים באגפי הכליאה הרגילים, אלא מניעה מוחלטת של אינטראקציה חברתית שלילית כלשהי. אסיר הפרדה אוכל לבד בתאו, מתרחץ ומתפנה מצרכיו לבד בנישה פנימית בתא, רואה טלוויזיה לבד ויכול לשחק בפלייסטיישן עד אין קץ לבד, יוצא לבד לטיול היומי כאשר כל חלונות המתקן אשר פונים לחצר מוגפים בפקודה, הביקורים שלו מוגבלים למשפחה גרעינית בלבד (לעיתים גם זה נשלל ממנו), על חופשות אין מה לדבר ואת שיחות הטלפון הוא עושה באמצעות טלפון ציבורי על גלגלים שמביאים עד לפתח תאו – לזמן קצוב ולפי תורנות שנקבעת מראש, מה שמקל את היכולת להאזין לשיחותיו.
תורת הלחימה הזו הצליחה לטלטל את ראשי ארגוני הפשע, שכל מאסר שלהם הופך מאז להקפאה עמוקה במקררים של ההפרדה הארצית במקום למוקד של כוח, השפעה והרבה פוזה בחממות הפשיעה שבאגפים ובחצרות. עד כדי כך לחוצים העבריינים מהשיטה החדשה אשר הותירה בכמה מהם צלקות נפשיות קשות, שעורכי דין מסויימים מטעמם מנסים להניע באחרונה מהלכים של מחאה ציבורית נגד השיטה הזו, שמוגדרת על ידם כבלתי אנושית.
ובחזרה למוסלי, הסיפור הציני הבא מראה כיצד גם בתנאי הפרדה מדכאים, יצר ההישרדות של האסיר מנצל כל פרצה כדי לשמור על קשר עם העולם החיצון. במהלך השנה האחרונה שיכנו לזמן מה בתא הסמוך למוסלי את אסיר העולם ירון סנקר, שהורשע לפי הודאתו במשטרה בשני מעשי רצח, שני ניסיונות רצח ואחזקת מצבור אמל"ח, הכל לטענתו בשירות האחים רפי ומשה אוחנה. בית המשפט הטיל עליו 70 שנות מאסר ועל האחים אוחנה 50 ו-60 שנה כל אחד, מה שהפך את סנקר לעבריין הכי מאויים בשירות בתי הסוהר.
לפי השיטה החדשה, השהות של ראש ארגון פשע מסוכן בתא סמוך לזה של עד תביעה מאויים אינה אמורה להוות בעיה, שכן אין כמעט מגע בין השניים, למעט הצצה אחת ביום כאשר השכן יוצא מתאו לטיול בחצר, או היכולת לשוחח מדלת לדלת, בשקט וללא שרואים אחד את השני. נקודת ממשק נוספת היא שעת הטלפון על גלגלים שמוצב בין שני תאים סמוכים. מוסלי וסנקר חלקו את אותו טלפון, שעה לזה ושעה לזה. אחרי כמה ימי היכרות ושיחות קצרות על החיים ועל מה שהביא את שניהם עד הלום, הבין מוסלי שלסנקר האומלל אין כמעט כסף לקנטינה, ואילו סנקר הבין שמוסלי הגדול הוא בסופו של דבר איש עסקים עם ראש פתוח.
לפי סנקר נרקמה אז בין השניים עסקה פשוטה, שהיא עולם ומלואו בעולמם הצר של אסירי ההפרדה. מוסלי התגלה לסנקר כאדם עם המון עסקים בחוץ, נדל"ן, כוח אדם ועניינים בעירייה, שהזמן שלו בטלפון תמיד קצר לו איכשהו. או אז שאל סנקר את מוסלי, אם במטוטא, יהיה בסדר שהוא יעביר אליו את שעת הטלפון היומית שלו, ואילו הוא, בתמורה, ידאג לו למוצרי קנטינה. סנקר, אסיר במצוקה עם מעט מאוד חברים בעולם הזה ובעולם הבא, השאיר לעצמו מספר דקות בשבוע לשיחות עם המשפחה ואת יתר בנק הדקות הוא העביר לשכן שלו משכונת התקווה. בעסקה הזו שני הצדדים הרוויחו, סנקר עשה בתא הדלפוני שלו חאפלות עם מוצרי צריכה מהקנטינה – חלב עמיד וקורנפלקס, קופסאות של טונה, פיצוחים וחטיפים, ואילו למוסלי ניתנו עוד כמה שעות בשבוע לניהול ענייני הפשע שלו. קומבינה.
 |
| לילות שבת. ניבי זגורי |
הציפור של ניבי של זגורי
קומבינה אחרת עשה בכלא באר שבע אחד מראשיה של משפחת הפשע זגורי מהדרום, אבל הוא כבר עשה את זה יחד עם קצין תורן בכיר, סגן קצין הביטחון של הכלא, רב כלאי מקי אלקובי, כך טוענת המשטרה בתיק שממתין להחלטת הפרקליטות. לפי המשטרה, באחד מלילות השבת אשתקד שבהם הקת"ן היה אחראי על בית הסוהר הוא הוציא מהמכלאות המיוזעות את האסיר המאפיונר, יניב (ניבי) זגורי, ואירח אותו במשרדים הממוזגים של הנהלת הכלא למפגש חברתי עם איש עסקים וחבר טוב, שלגביו נטען כי הוא מעורב בעסקים של ארגוני פשע ובא לביקור וי.איי.פי מיוחד אצל זגורי.
המידע הראשוני על הקומבינה של שני הקודקודים התקבל במודיעין של היחידה הארצית לחקירת בינלאומיות של המשטרה (יאחב"ל) דווקא, ומתוך הכלא עצמו, מה ששווה אתנחתא קצרה נוספת לטובת מונח נוסף מחיי היום יום בכלא – המלשינים. לא מעט אסירים מלשינים על כל מה שקורה בתאים, בחצרות ואף מחוץ לחומות, תמורת טובות הנאה פעוטות ממש, טלכרדים לטלפון הציבורי, מוצרי קנטינה, תוספת של שעות ואף ימים לחופשות, ביקור פתוח ללא זכוכית הפרדה, ביוקרים מיוחדים והתייחדויות כמובן, אבל גם תמורת הדברים הגדולים והחשובים באמת כמו קיצור מאסרים בוועדות השחרורים, הקלות בעונש וסגירת תיקים בתיאום עם המשטרה והפרקליטות.
כך נחשף מן הסתם גם הסיפור הזה. הגיחות של זגורי למשרדי ההנהלה הציתו את הדימיון של המודיע התורן, הוא חכך את ידיו בהנאה כאילו עשה "מכה" יפה כאשר ראה איך מוציאים את זגורי מחדרו בליל שבת, אירוע נדיר ביותר, וגלגל את עיניו בממזריות כאשר הקשיב במיטתו ללחישות של שותפיו לחדר מדברים על האורח שהמתין לאח"מ בחדר של הקת"ן. מה בדיוק סיפר האסיר המודיע לאיש הקשר שלו במשטרה לעולם לא נדע, כמה פעמים התרחש האירוע בחדרי ההנהלה ומה הביא איתו זגורי לתא – ויסקי משובח? חתיכת חשיש? טלפון סלולרי?
תשובות חלקיות לכך ניתן למצוא בבקשת המעצר כפי שנוסחה בבית משפט השלום ברמלה לשם הובל אלקובי. לפי המשטרה, לא רק שהקצין הפגיש את השניים בחדרי ההנהלה, קודש הקודשים של בית הסוהר, הוא גם השאיר אותם לבד בחדר בצורה שהאורח היה יכול "להבריח לאסיר סם, או אמצעי תקשורת, או אמצעי לחימה". התובע המשטרתי אמר בבית המשפט כי "לפי חומר הראיות, לאזרח שנכנס ללא זיהוי שמי וללא בידוק בכניסה יש קשר עם ארגון פשע דרומי, ומחומר הראיות עולה שהקצין עשה זאת תמורת שוחד וקבלת טובת הנאה".
אגב, הקצין לא הכחיש שאירגן לעבריין הבכיר והאורח המפוקפק את קבלת השבת במשרדו, אבל טען כי מדובר בעבירת משמעת בלבד ללא תמורה או טובת הנאה, ובוודאי שלא מדובר בקבלת שוחד. בהמשך טיעוני המשטרה התברר שהקצין הבכיר דווקא מקבל טובות הנאה, שכן הוא מבלה במועדון אשר שייך לאיש העסקים אשר מזוהה עם ארגון הפשיעה המדובר – לא קומבינה? בינתיים התיק עבר בפרקליטות ממחוז דרום למחוז ירושלים כמו תפוח אדמה לוהט אשר עובר מיד אל יד, מבלי שאף אחד יקח אחריות על הגשת כתב האישום.
 |
| בתור לקנטינה. שמעיה אנג'ל |
המוסר לפי שמעיה אנג'ל
בשב"ס עושים מאמצים רבים לשינוי תדמית הארגון ומיתוג האיכויות המקצועיות של עובדיו. לכן, סיפור כמו זה של אלקובי וזגורי מעורר שם אי נוחות ב-2012, שכן הוא מזכיר נשכחות על ימים אפלים שבהם החיבור הבינאישי בין אסירים מכל הדרגים לבין סוהרים מכל הדרגות היה נפוץ מאוד. סיפורים על היחס המועדף לו זכו עבריינים מיוחסים הפכו לחלק מהמיתולגיה של הארגון, אבל אפרופו מיתולוגיה, אתה לא יכול לסגור כתבה על בתי כלא בישראל בלי להתייחס לשמעיה אנג'ל – העבריין מספר 1 בכל הזמנים.
שמעיה היה פושע קלאסי. גבוה עם ידיים ארוכות כמו שחקן כדורסל, אלים וחזיר כמו אל פאצ'ינו ב"פני צלקת", אחד שהסניף באף הענק שלו גרם הרואין בשורה אחת, ופרנואיד שחיסל לפחות שלושה מאנשיו רק משום שחשד כי הם יפלילו אותו. בשנות השמונים נרצחו על הרקע הזה הבלדרים שלי ומישל נחמיאס מבת ים שהביאו לשמעיה משלוחי הרואין מטורקיה, ועל הרקע הזה חיסל שמעיה באגף הרקפת בכלא רמלה גם את העבריין החיפאי חיים שושן, שבסך הכל סייע לשמעיה לחסל את בני הזוג נחמיאס. מטורף, לא?
שמעיה לא היה האסיר האלים החזיר היחיד. בקריית ים היה פעם חיפאי אחד שהתיימר להיות כזה, א"א שמו. שיער שחור קצוץ, שחרחר, נמוך, מוצק, שהיה לו תחביב מגונה, להחרים לאסירים מכל הבא ליד. למשל, מתחת למיטה שלו בבית המעצר קישון (ג'למי) היה לו צ'ימידן צבאי מלא בנעלי ספורט הכי מגניבות, והטישרטים הכי מגניבים, כאלה שגנבים צעירים הכי אוהבים, ושניים או שלושה תיקים גדולים שבהם הוא אגר מלא סיגריות אמריקאיות, וממתקים, וחטיפים מלוחים. הכל ציוד ומזון שהוא החרים מעצורים ללא התנגדות כמעט, ועוד לא דיברנו על הרואין שהוא גזל מאסירים חולים.
אחד המפגשים בין שמעיה לבין א"א אשר שניהם ריצו עשרות שנות מאסר מאז שהיו ילדים, התרחש לפי האגדה בכלא שאטה בשנות השמונים, וזה היה סיפור מהיר ועצבני.
חלוקת הקנטינה היתה נערכת אז פעמיים בחודש מול אשנב קטן בחצר הכלא ובזמן הטיול, משהו כמו עמדת השלם הצבאי בבסיס שלכם או קופת הכרטיסים בימק"א. האסירים היו נעמדים בתור לאשנב בין שני מעקות ברזל חלודים, מציצים בחוסר נימוס מופגן במצרכים שקונה החבר התורן, והיו גם כאלה שהיו דוחפים את האף שלהם כמעט עד פתח האשנב. אחד מאלה היה א"א, לא רק שהיה מביט בשקיות של האנשים במין תאוות בצע אימתנית, הוא גם היה מחזיק שקית משלו ולוקח מה שנקרא "חאווא" מלקוחות הקנטינה. מצופים, אגוזי, סיגריות, טחינה, קופסאות של אבקת זיפ, מה שבא. האסירים לא התלוננו, הסוהרים היו אדישים, עד שיום אחד שמעיה עמד שם וקלט את החיפאי מציק.
לפי עד ראייה לסיפור הזה, שמעיה תיצפת ולא דיבר הרבה. הוא שלף בסתר סכין גילוח של פעם, דיפלומט, ושלח את היד הארוכה שלו עם הסכין לעבר הפנים של א"א, שברגע האחרון הצליח לסובב את הפנים ולמלט את הלחי, אבל הסכין של שמעיה הצליחה להקיז את דמו. עד ראייה אחד נשבע ששמעיה חתך לו את כל האוזן, עד ראייה אחר חולק עליו ואומר שהסכין חתכה אותו קלות ליד האוזן. האמת המוחלטת אינה חשובה יותר לצורך המסר של הסיפור הזה. ככל הידוע גם החשבון בינהם לא נסגר מעולם, שמעיה גווע בכלא לאיטו מסרטן ושוחרר למות בבית, את א"א ואחיו ניסו לחסל פעמיים – אסיר עולם חיפאי בחופשה (דוד אטיאס) שבצעירותו סבל מהתעללויות של אנשים כמו א"א הצליח לחסל בפעם השנייה את האח שלום, א"א שוב ניצל.
 |
| נשים בכלא. שי שירזי |
שי שירזי והשמחות
סיפורי הכלא של האסיר שי שירזי, עבריין צעיר מסוכן ואינטליגנטי במיוחד, ובנו של העצור ריקו שירזי, שהוא עצמו ראש ארגון פשיעה שרמנטי מתוחכם, יכולים לפרנס סדרת פשע יוצאת דופן – טלנובלה רומנטית על רקע ביורוקרטי.
שירזי הוא סוג של שיאן עתירות לבג"צ, את המאבקים על זכויותיו בכלא הוא עושה דרך בתי המשפט ולא באמצעות אלימות, חתכי ידיים, שביתות רעב והמרדה כפי שעשו עבריינים בכירים מהדור של אביו למשל. באחת העתירות שבהן זכה הוא דרש לשמור על הזכות לקבל את "בלייזר" לתאו בכלא, חרף התנגדות שב"ס שבה נטען כי מדובר במגזין פורנו.
שירזי ג'וניור שפוט כעת לחמש וחצי שנים על הריגה ואמור להשתחרר בעוד כשנתיים, על שליש אין מה לדבר כמובן. בתחילת המאסר הוא נישא לדוגמנית צעירה מאזור נתניה, והקפיץ את מדורי הרכילות. אחרי התייחדות אחת או שתיים בחדר התענוגות של כלא השרון התגרשו השניים, ומאז שירזי מנסה למצוא שוב עלמת חן מובחרת, את זאת שתוציא אותו מהבידוד החברתי המוחלט בו הוא נתון כאסיר הפרדה ארצית. היו לו כמה מועמדות, שהוא בחן בפינצטה ופסל את כולן, מה שטירטר את שירותי הרווחה בשב"ס, עד שלאחרונה, דווקא כאשר ננעל על מישהי מיוחדת, החליטו בשב"ס לפסול אותה. ומדוע?
בתחילת הדרך נטען, שלפי מידע מודיעיני שירזי ג'וניור מתפקד במקביל לאביו כראש ארגון פשע עצמאי, ולמרותו סרים כיום עשרות עבריינים צעירים בתוך מתקני הכליאה ומחוצה להם. מה שיותר מעניין, ואולי הזוי דווקא, בחוות הדעת המודיעינית נטען גם כי הוא מכניס ל"כיפה אדומה" את הכלה המיועדת, משמע הוא מעוניין לפגוע באשה שעימה הוא מבקש להינשא ולהתייחד. כתבו ולא פירטו.
פרקליטו של שירזי, עו"ד ג'קי סגרון, טוען שהוא המום מכך שהשופט הוותיק אברהם טל מבית משפט המחוזי מרכז השתכנע מהפרטים ההזויים בדו"ח המודיעיני הזה: "כבר שמעתי על מידעים מודיעינים מופרכים, אבל דבר כזה לא שמעתי. אסיר מבקש להינשא כדי לפגוע בחדר ההתייחדות בבחירת ליבו, ועוד אסיר שהם מגדירים כמתוחכם וראש ארגון פשע? הוא יכניס בחורה לחדר בתוך מתקן כליאה ויפגע בה כדי לקבל עוד 10 שנים ואולי מאסר עולם? כדי לבסס את ההתנגדות שלהם לשירזי אפילו שינו בשב"ס את תקנות ההתייחדות בפקודת הנציבות והוסיפו תנאי חדש, שנישואין והתייחדות הם סוג של פריבלגיה לאסיר אשר תלויה בהתנהגות האסיר ובמידע המודיעיני אודותיו".
סגרון מבקש כעת מבית המשפט העליון לאפשר לו לערער על החלטת המחוזי בטענה כי בקשת הנישואים של שירזי קדמה לתיקון פקודת הנציבות, כך שהתיקון אינו חל עליה. וגם, "לפי כל עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נישואין הם לא פריבליגיה אלא ערך אנושי עליון שלא ניתן למנוע אותם בהסתמך על מידע מודיעיני ערטילאי". סגרון גם פנה בשליחות שירזי לשר הדתות, יעקב מרגי, "הבאנו בפניו ששירות בתי הסוהר מונע נישואין של איש צעיר לבחירת ליבו כדת משה וישראל", והשר בתגובה הוציא מכתב לנציבות שב"ס וביקש לסייע לקיום החתונה של שירזי.
 |
| כבוד האסיר. אייאד עייאט |
לא הכל סתלבט
איאד עייאט היה פעם אחד היורשים הצעירים של יחיא חרירי, המנהיג הנערץ של משפחת הפשע מהמשולש אשר נרצח במלחמה העקובה מדם עם משפחת עבדל קאדר מטייבה. עייאט, בן אחותו של יחיא חרירי, נשפט ל-17 שנות מאסר יחד עם כמה מבני משפחתו אחרי שסוכן סמוי מג'לג'וליה, בשר מבשרם, הפליל אותם בשורה של פיצוצים, ניסיונות חיסול, סחיטות, סחר בסמים ואמל"ח.
מיד אחרי הקראת גזר הדין של החבורה האימתנית על ידי השופט ג'ורג' קרא, שבעצמו נזקק לאבטחה קבועה מאז, שובץ עייאט לכלא באר שבע, הרחק ממוקדי הכוח של משפחתו בבתי הסוהר שבמרכז וצפון הארץ, אבל שם התברר שגם מנהיגים כוחניים של משפחות פשע הם אנשים בשר ודם.
"בשלב מסויים איאד התחיל להתלונן על חולשות וכאבים בחזה אבל בשב"ס לא התייחסו אליו ברצינות, חשבו שהוא עושה הצגות כדי לשפר תנאים ולעבור לבית סוהר במרכז הארץ", מספר אחד מפרקליטיו, עו"ד משה יוחאי, מה שמפנה לנדבך מעניין נוסף בסוציולוגיה של חיי הכלא: משחקי החתול ועכבר בין סוהרים לאסירים, אלה תמיד חושדים שאלה רוצים לרמות אותם, בכל זאת מדובר במקבץ ענק של אלפי גנבים ונוכלים למינהם.
אחד המקומות בהם המשחק הזה מאוד שכיח הוא המרפאה, ושם זה גם שיא הציניות. מצד אחד הכסת"ח המושלם, מרפאות מתוקננות היטב עם קירות מבהיקים, מזגנים מקפיאים וציוד רפואי אופטימלי, רופא כללי ורופאים מקצועיים, חובשים מדופלמים ועובדים סוציאלים, מצד שני קשה מאוד לשכנע את הצוות שאתה באמת לא מרגיש טוב, אתה צריך להיות חצי מת כדי שיפנו אותך לבית חולים.
"איאד היה מתקשר למשפחה שלו בבית ומבקש שיעזרו לו כי הוא לא מרגיש טוב, והם היו מתקשרים לכל עורכי הדין שלהם", מספר עו"ד יוחאי. "היינו מתחננים להנהלת כלא באר שבע שיטפלו בו, שהוא לא מרגיש טוב, שהוא מסתגר בתא עם מיחושים בחזה, שייקחו אותו לבית חולים, והם היו שולחים אליו חובש עם כל מיני כדורים מצחיקים. הוא היה בוכה בפני בביקורים, 'לא מתייחסים אלי, כואב לי בחזה, יש לי סחרחורות, והם חושבים שאני מסתלבט עליהם'. הוא היה שואל אותי, 'תגיד זה בגלל שאני ערבי לא מתייחסים אלי?'. אחרי חודשים של טרטורים ואיומים בעתירות הועבר איאד לכלא השרון, אבל שם הוא נפטר מהתקף לב אחרי חודשיים בחודש פברואר2011, הוא היה בן 32 בלבד".
המשפחה נערכת כעת לתביעה נגד שב"ס בטענה שמותו נגרם כתוצאה מרשלנות. "חקלאי שמחזיק לול מפחד שימות לו עוף אחד הרבה יותר מאשר שב"ס דואגים לאסירים", מלין בהתבטאות נדירה כמאל עייאט, אחיו של איאד. "למה החקלאי, אם יחלה לו עוף אחד הוא ירוץ אחריו בכל הלול כדי שלא ידביק את האחרים, אבל בשב"ס, נראה לי שהם שמחים כאשר אסיר מת, אני ראיתי אנשים נגמרים בבתי הסוהר ואף אחד לא התעניין בהם".
כמאל עייאט, שבעצמו ריצה תקופת מאסר קצרה על הפעלה של שוטר בשירות ארגון הפשע של המשפחה, מסיים בפתגם מהמיתולוגיה המוסלמית אשר מבטא את הזכות של העבריין למחילה. "אלוהים עצמו אומר שאם בני אדם לא יחטאו הוא יפרק את העולם ויבנה אותו מחדש, כדי שיוכל לממש את השליחות שלו – לסלוח ולמחול".
