חברות נוסח עולם הפשע

שמואל סימן טוב. דיבו

כבר בקיץ 2004 החל מרק שפירו לתכנן כיצד ישדוד את חלפן הכספים הירושלמי שמואל (דיבו) סימן טוב (57), לאחר ששמע כי הוא מחזיק סכומי כסף גדולים במזומן. שפירו סבר כי המנוח הוא פדופיל המפתה צעירים וצעירות וקונה מהם שירותי מין. ב-9 באוגוסט 2004 החליט שפירו להוציא לפועל את תוכניתו, אבל השוד המתוכנן הפך עד מהרה לרצח בדם קר.

שפירו נייגש למנוח סמוך לכיכר ציון, שוחח איתו ומשם הלך איתו לחדרו של המנוח ברחוב שערי פינה שבשכונת מאה שערים. שפירו נשא עימו שקית ניילון ובה סכין מטבח וכפפות ניילון. לאחר שנכנסו לחדר, דיבו התפשט ובזמן זה לבש שפירו את הכפפות, הוציא את הסכין, התנפל על החלפן והחל לדקור אותו. דיבו עוד ניסה להתגונן, נאבק, צעק לעזרה, אבל מעל 130 דקירות בכל חלקי גופו הכריעו אותו. חלק מהדקירות, יסתבר מאוחר יותר בנתיחה, חדר עד ללבו של חלפן הכספים, לריאותיו ולכבד שלו.

לאחר שהקורבן הוכרע, טפירו חיפש כסף בבגדיו ובחדרו, אך לא מצא. בינתיים, השכנים אשר שמעו צעקות דפקו בדלת, אך הרוצח ענה שהכל בסדר והם עזבו. או אז נטל שפירו את בגדי המנוח המוכתמים בדם, יצא דרך החלון וברח אל ביתו של חברו, ממנו ביקש לעזור להעלים את הסכין והבגדים. החבר סירב. דיבו הגוסס עוד הספיק לקרוא לעזרה מחלון חדרו, ושכנים הזעיקו את כוחות ההצלה, אולם הוא מת מפצעיו תוך זמן קצר.

חקירת המשטרה לא התקדמה והתיק שכב במשרדי אגף החקירות של משטרת ירושלים כמה שנים, עד שסוכן משטרתי בשם יניב כהן, בעל עבר בעבירות סמים, סיפק את קצה החוט. הסוכן סיפר למפעיל שלו, כי היה מעורב בעסקת סמים עם שניים אחרים ובתיאום עמם נטל על עצמו את האחריות לאשמה, כאשר השניים אשר שוחררו הבטיחו שידאגו להכניס לו כספים לצרכי קנטינה בכלא. אחד מהשניים היה שפירו.

כהן התקשר לשפירו מהכלא, וזה הסביר לו בסערת רגשות כי הוא לחוץ ואינו יכול לעמוד בהתחייבותו, שכן היה מעורב בשוד ו"פירוק" של אדם פדופיל באזור חרדי. כהן הוסיף שהנאשם אמר לו: "קרה בלאגן. מישהו התפרק. שוד נשדד. קרה איזה טעות" .

מפעיל הסוכנים בדק את המידע הזה ואז עלתה האפשרות כי סיפורו של הסוכן נוגע לרצח הלא מפוענח של דיבו. ב-18 באוקטובר הקליט הסוכן בתיאום עם חוקרי הרצח שיחה בינו לבין שפירו, שבה האחרון קשר את עצמו לדיבו ולרצח. ב-5 בדצמבר 2011 נעצר שפירו, והחקירה הובילה לכתב האישום ובו סיפור הרצח המזעזע.

חלפן ופדופיל?

 בתגובה לכתב האישום אישר שפירו כי הכיר את דיבו באופן שטחי, וכי חשב שמדובר בפדופיל שאונס ילדים, מפתה צעירים וצעירות וקונה מהם שירותי מין, בתמורה לכסף ולמשקאות אלכוהוליים, ולכן החליט לגנוב את כספו. הסכין, טען שפירו, היתה להגנה עצמית למקרה שמעשה הגניבה יסתבך.

עוד הוא טען, כי לאחר שיחה קצרה דיבו התפשט וניסה לאנוס אותו. לטענתו, הוא הניח את השקית על השולחן ודיבו שהגיח מאחוריו, תפס את הסכין, הצמידה לחזהו ואיים שאם לא יבצע בו אקט מיני, הוא יפגע בו. שפירו טען עוד, כי ניסה לזוז וסירב, ואז דקר אותו דיבו בחזהו. בשלב הזה, כך לטענת שפירו, התפתח מאבק כשמטרתו להיחלץ ממנו חי. תוך המאבק הצליח להוציא מידי דיבו את הסכין ודקר אותו בלי לשים לב ומבלי להתכוון לפגוע בחלק זה או אחר של גופו.

מאוחר יותר, בישיבת ההוכחות הראשונה במשפט ביקש הסנגור של שפירו להוסיף לגרסתו, כי דיבו הכריח אותו לבצע בו מין אוראלי, וניסה גם לאנוס אותו. התוספת, אמר הסנגור, היא בשל קושי של שפירו לחשוף את מה שהמנוח ביצע בו.

בהחלטת השופטים, יעקב צבן, מרים מזרחי ורפי כרמל להרשיע את שפירו, צוין כי דיבו "ידע את כינויו והכיר את פניו ויכול לזהותו, ועל כן לא יכול היה להותירו יותר בחיים, גמר אומר בו במקום לקטול, וכאמור הדקירות הרבות הן תוצאה של מאבק שנאבק המנוח על חייו… מי שדוקר כל כך הרבה דקירות, גם אם הוא כועס וזועם, מודע לאפשרות מוות ובוודאי יכול וצריך לצפות אותו".