שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפי כרמל, הרשיע ארבעה שוטרים במשמר הגבול בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והתעללות בחסר ישע.תחילה, סיפור הפרשה. במהלך שנת 2009 שירתו אסף קונה, בנימין מבורך, בוזיאר פרחאן ודור יעקבי במחסום אלג'יב. קונה, היה מפקד הצוות ואילו מבורך היה מפקד המחסום.
אל המחסום הגיע בחור פלסטינאי ונתבקש על ידי קונה להציג תעודה מזהה. משלא היתה באמתחתו תעודה כאמור, הכניס קונה את המתלונן אל הג'יפ המשטרתי שהיה במקום, הושיב אותו בחלק האחורי ולאחר מכן הכניס אל הג'יפ כלב שנהג לשהות במחסום באופן תדיר, במטרה להפחיד את המתלונן ולאלצו למסור את מספר תעודת הזהות שלו ו/או להציג תעודה מזהה.
בעת שהמתלונן היה בג'יפ, מבורך שאל אותו היכן תעודת הזהות שלו והורה לו בערבית להציג אותה, תוך שהוסיף כי יורה לכלב לנשוך אותו. בתגובה החל המתלונן לבכות. במהלך האירוע היכה יעקבי בבטנו של המתלונן דרך הדלת האחורית של הג'יפ ואילו פרחאן שפך עליו, ממקום מושבו בכיסא הנהג של הג'יפ, מים מבקבוק פלסטיק שהיה בידו. מבורך היכה אף הוא את המתלונן. בהמשך שפך פרחאן על המתלונן מים מן הבקבוק, במספר הזדמנויות נוספות, ולאחר מכן אף זרק לעברו את הבקבוק תוך שהוא צועק עליו לבל יבכה "כמו שרמוטה".
במהלך האירוע כולו בכה המתלונן וטען כי אין ברשותו תעודת זהות. פרחאן, מסתבר, צילם את האירוע כולו במצלמת הטלפון הסלולארי שלו.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון שהביא לשינויים ספציפיים בכתב האישום. לפי ההסכם, הנאשמים הודו במיוחס להם ונקבע כי הצילום מהטלפון של פרחאן יוצג בפני השופט כרמל אשר יכריע באשר לעבירת ההתעללות.
וכך תיאר השופט את שראה בדיסק: "צפייה מעלה כי דלתו האחורית של הג'יפ נפתחה, הכלב נכנס פנימה וישב בסמוך למתלונן , שהיה ישוב בג'יפ. בין המתלונן לבין השוטרים, מתנהלים חילופי דברים כאלה ואחרים, כפי המפורט בדיסק ובתמליל. המתלונן נצפה בעיקר כשהוא בוכה. מי מהשוטרים מבקש ממנו תעודת זהות או שואל היכן תעודת זהות, המתלונן משיב כי אין בידיו תעודת זהות, המתלונן סופג מכה ומישהו שופך עליו מים. השאלות והלחץ באשר לתעודת הזהות נמשכים, על המתלונן נשפכים מים פעם נוספת והוא ממשיך לבכות. הכלב, יש לציין, מוצא כארבעים שניות לאחר שהוכנס לג'יפ. לקראת הסוף מושלך על המתלונן בקבוק מפלסטיק הפוגע בפניו. אחד השוטרים שואל את המתלונן אם הוא רוצה "כלא". האירוע מסתיים לאחר כשלוש דקות מתחילתו".
תובעי המחלקה לחקירות שוטרים טענו כי די בצפייה בדיסק כדי להבין שמדובר בהתעללות שבוצעה בצוותא. בין היתר נטען, כי הארבעה היו סביב המתלונן, ולכן אין צורך להידרש לדקויות מה בדיוק עשה כל אחד מהם. "הכנסת הכלב לחלקו האחורי של הג'יפ בו ישב המתלונן, היא לכשעצמה עבירת התעללות. רואים את פחדו של המתלונן", טענו התובעים.
מנגד טענו הסנגורים כי אין מדובר בחסר ישע אלא באדם שסירב להזדהות. הם הוסיפו וטענו כי בין חקירה לגיטימית לבין התעללות בחסר ישע המרחק גדול.
"המתלונן נמצא בידיהם של הנאשמים אשר שימשו כשוטרי מג"ב, בעלי סמכות, היה נתון לחסדיהם. כאילו לא די בכך, מצא המתלונן עצמו ישוב בחלקו האחורי של הג'יפ, תא קטן וצפוף, כשלמרגלותיו כלב, שלא ניתן להגדירו כמאיים ומפחיד במיוחד, אך גם לא כידידותי לסביבה", ציין השופט.
בהמשך הוא הוסיף: "האלימות אשר הופעלה כלפי הפלסטינאי הייתה בחלקו הנמוך של מדרג האלימות: מכת היד הייתה קלה, המים הרטיבו אותו אך לא היה בכך לגרום לכאב, הכלב היה סמוך אליו כארבעים שניות בלבד, כאשר לא הייתה כל אינטראקציה בין הכלב לבין הבחור הפלסטינאי. האם מדובר בעבירת תקיפה או שהקו נחצה והנאשמים בצעו מעשה התעללות בחסר ישע?".
השופט שהתלבט הרשיע לבסוף את הנאשמים בעבירה של התעללות בחסר ישע: "התעללות נמדדת לא רק על פי משך הזמן בו אירע המעשה, אלא גם על פי 'איכותו' וטיבו. מדובר בהתנהגות קשה ואכזרית, בלתי אנושית: לא די לו לפלסטינאי שהנאשמים, ארבעה שוטרים, עושים בו כרצונם, אלא הוא נדחק לפינה, כאשר הכלב שהו כנס היה צמוד לרגליו. לא בכדי הוכנס הכלב לג'יפ, אלא על מנת להטיל מורא ופחד… מדובר בהתנהגות הטומנת בחובה הטלת אימה והשפלה… לא מדובר באירוע בו האלימות היא המוטיב המרכז י והפן המכריע, אלא שליטתם המוחלטת של הנאשמים בפלסטינאי , יכולתם לעשות בו ככל שיעלה בדעתם בלא יכולת מצידו להתנגד ולשנות את גורלו. המעשים נועדו להשפילו ולפגוע בו, גם מבחינה נפשית".
את קונה ייצג עו"ד סבוראי. את מבורך ייצג עו"ד אברהם שי. את פרחאן ייצג עו"ד וואסים דכוואר. את יעקבי ייצגו עוה"ד אורן משה ויגאל כהן.
