 |
| תא המתנה בכניסה לאבו כביר. צילום אייל תואג מכתבה שלנו לבלייזר |
שופט בית משפט השלום בתל אביב, עידו דרויאן, סירב לקבל הסדר טיעון שנחתם עם סוהרים שתקפו עציר בבית המעצר אבו כביר. הסוהרים, מיכאל בן דוד ושלומי סביליה, הועמדו לדין על תקיפה בנסיבות מחמירות, אך בכתב אישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר הטיעון הם הואשמו בעבירת תקיפה בלבד ונקבע שייגזר עליהם מאסר על תנאי.
לפי כתב האישום, אסיר שהיה עצור בתא בבית המעצר אבו כביר התלונן בקול במשך שעות על פצע בידו ודרש להגיע למרפאת בית המעצר. הסוהרים התעצבנו מהצעקות ונכנסו לתאו, בן דוד סטר בפניו ובעט בו פעמיים, בעוד שסיביליה צופה בנעשה. לאחר שהוצא העציר מהתא בדרך למרפאה היכה אותו גם סיביליה בעורפו ובגבו מספר רב של פעמים, ואף היכה בו עם מכשיר הקשרו. כשנשכב העציר על רצפת המסדרון, סיביליה בעט בו בגבו בנוכחות בן דוד.
ב-5 בספטמבר 2012, הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסדר הטיעון אליו הגיעו, שעל פיו הסוהרים הודו במיוחס להם. בהסכמת הצדדים אף הוגש תקליטור ובו קטעים מהאירוע כפי שנקלטו על ידי מצלמות הטלוויזיה במעגל סגור של בית המעצר. בהתאם להסדר דרשה התביעה עונש מאסר על תנאי וקנס לכל אחד מהנאשמים, ושני הסוהרים הורשעו לאחר שהוזהרו כי בית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון ויכול לא לקבל אותו.
לאחר שהתביעה סיימה את טיעוניה פנה השופט דרויאן לצדדים והודיע כי יקשה עליו לכבד את הסדר הטיעון, "כאשר כתב האישום מתאר אלימות חמורה והעונש המומלץ הינו קל מאוד ואף אינו כולל מרכיב של פיצוי". הצדדים ביקשו שהות לשקול עמדתם ובדיון שהתקיים ב-31 בינואר נמסר לבית המשפט עדכון על מצבם של השניים. נמסר כי שני הסוהרים פוטרו משב"ס ללא פיצוי והוחלט שכל אחד מהם יפצה את העציר ב-500 שקל. כמו כן צוין שהסוהר לשעבר בן דוד עובד כיום כסדרן מוצרים בסופרמרקט, ואילו הסוהר סביליה פתח פיצרייה.
 |
| מה קורה מאחרי הסורגים. הכניסה לאבו כביר |
השופט דרויאן לא הסתפק בפרטים החדשים. הוא הודיע כי הוא אינו מכבד את הסדר הטיעון מאחר שמהבחינה הראייתית היו לפרקליטות כל הראיות להוכחת האשמה של תקיפה חמורה, והיא לא עשתה בהן שימוש ראוי לטובת האינטרס הציבורי:
"בידי התביעה יש תקליטור ובו מתועדים מעשיהם המחפירים של הנאשמים, החל מהכאת המתלונן בתא, דרך גרירתו האלימה אל מחוץ לתא, ומרגע זה הולכתו במסדרונות בית המעצר תוך הכאתו ודחיפתו המתמידים, החוזרים והנשנים… שני הסוהרים, מצוידים במלוא הסמכות והכוח שנתנה להם משרתם, תקפו את המתלונן שוב ושוב, באופן מכאיב ומבזה, במשך דקות ארוכות, בתא ולאורך המסדרונות, לנגד עיניהם של אחרים – סוהרים ועצירים.
"עבודתם של סוהרי שב"ס קשה היא מאוד. יודע אני זאת היטב, ממראה עיניי לאורך שנים. לא פעם נתקלים הם בעצירים סרבנים או אלימים, המסכנים את שלום הסוהרים או עצירים אחרים, באופן המחייב את הסוהרים להפעיל כוח הכרחי. ודאי שאין לבוא בטרוניה כנגד סוהר המוצא עצמו במצב קשה מעין זה, או משתמש בכוח להשליט סדר. אולם, המקרה דנן אינו מתקרב בנסיבותיו למקרים מעין אלו, וכל כולו אינו אלא 'הוצאת עצבים' של הסוהרים על המתלונן הנתון לחסדיהם. עם התנהגות כזו אין להשלים, וחובה ברורה היא להציב גבול ברור, בל יעבור, למותר ולאסור. הצבת גבול שכזו היא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, כשמדובר במדינה דמוקרטית, הערה לחובותיה לשמור על שלומם וכבודם של אלו הנתונים במשמורתה".
השופט דרויאן גזר על שני הסוהרים חודשיים מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס לקופת המדינה בסך 1000 שקל ופיצוי כספי של 2,000 שקל לעציר שהוכה.
תיק בית משפט 36913-11-11
