שופט בית המשפט העליון יצחק עמית קבע כי מיליוני שקלים תפוסים, שהוקפאו בצו חילוט זמני מנאשם בעבירות שוחד והלבנת הון, יכולים לשמש כבטוחה וכתחליף להפקדת ערבות כספית על ידי נאשם, במידה ואין לו הכספים הדרושים לצורך שחרורו ממעצר.
המדובר ביוסי לייבוביץ, לשעבר מנהל מרכז הבקרה ב"מי אביבים". לייבוביץ, שהוסגר ביולי 2016 מפנמה, הוא הנאשם המרכזי בפרשת השוחד בתאגיד המנהל את תשתיות המים של תל אביב. לפי כתב האישום, לייבוביץ ועובדים אחרים בתאגיד ביקשו וקיבלו שוחד בתמורה להקלות שהוענקו לקבלנים; גנבו כספים מתאגיד המים וערכו רישומים כוזבים. בנוסף, נטען כי לייבוביץ ביצע הלבנת הון בהיקף של 5.5 מיליון שקל.
כבר לפני כשנה קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לשחרר את לייבוביץ למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, אך בשל מידע מודיעיני חסוי של שב"ס על כוונתו לכאורה להימלט, נקבע כי על לייבוביץ להפקיד ערבות של 2 מיליון שקל. זאת נוסף על ערבויות צד ג' של מפקחים בסך חצי מיליון שקל כל אחד. על תנאי זה הגישה הסנגורית עו"ד מירי פרידמן עררים ובקשות לעיון חוזר.
עו"ד פרידמן טענה כי התנאים שנקבעו הינם מס שפתיים – בעוד שהערבות הגבוהה הנדרשת, מסכלת למעשה כל אפשרות שלייבוביץ ישתחרר ממעצר. ליבוביץ טוען כי הוא נותר חסר אמצעים לאחר שהמדינה הקפיאה את כל רכושו בשווי כ-7 מיליון שקלים כאשר הוא נעצר, והסכום כולל נדל"ן, חפצי אמנות ומזומן בסך מיליון שקל.
הפרקליטות ובתי המשפט נוהגים לדחות בקשות לשימוש ברכוש תפוס כבטוחה לשחרור ממעצר, בטענה כי מדובר בכספי עבירה לכאורה שאין לנאשם זכות שימוש בהם. השופט עמית חרג מהקו וקבע כי "יש לבחון את האפשרות לקחת בחשבון את הנכסים והכספים של העורר שחולטו או הוקפאו". משמעות הדבר היא כי חתימת ערבים עשויה להספיק לשחרור, ללא הפקדה כספית נוספת, לאור הכספים שכבר מצויים בידי המדינה וניתנים לחילוט אם יתממש תרחיש ה"הימלטות" עליו מתריע המידע המודיעיני.
"החשש להימלטותו של לייבוביץ אינו חשש של מה בכך, והוא נובע מהתנהלותו לפני מעצרו ולאחר מעצרו", כתב השופט עמית. "העורר יצא מן הארץ ולא שב כדי להתייצב לחקירתו (בשנת 2015 – ז"ק). הוא נסע לרומניה, המשיך למולדובה ומשם לקובה תוך שהוא מטשטש את עקבותיו, מחליף דרכונים ועובר בין מדינות. העורר פתח עסק בפנמה וכאשר נדרש לחזור לארץ, הוא טען כי עקב מצבו הבריאותי נבצר ממנו לטוס, מה שנתברר כשקר מוחלט, לאחר שנעצר בפנמה בעת ירידתו מהמטוס".
מנגד, הוסיף השופט עמית, לייבוביץ "נמצא במעצר מזה 20 חודשים, והמשפט טרם התחיל. נוכח היקפו של החומר ומספר המעורבים והעדים, הערכה כי יידרשו כשנתיים לסיום המשפט אינה מופרזת. על רקע זה יש לקחת בחשבון… את הקושי האינהרנטי לנהל הגנה בתיק זה, שהראיות בו מבוססות על תילי תילים של מסמכים וחשבונות".
במשך שנה סירבו כאמור מספר ערכאות לבקשות להוריד את תנאי הערבות לצורך שחרור בסך 2 מיליון שקל. השופט עמית קבע (28.3) כי על בית המשפט המחוזי לדון בדבר שנית ולהתחשב במשך הזמן שעבר מאז נקבעו תנאי השחרור, כאשר על בית המשפט לחזור ולהתאים את הערבויות למצבו הכלכלי של העצור. "קיימת מעין חזקה כי ככל שחולף הזמן מבלי שהעצור המציא את הערובה, אין ביכולתו לעמוד בערובה, והיא ככל הנראה אינה ריאלית מבחינתו", כתב השופט. "אם וככל שבית המשפט השתכנע כי אין ביכולתו של העצור לגייס את הסכום הנדרש, יבחן בית המשפט אם קיימת דרך אחרת להבטיח את מטרת המעצר, שלא על דרך של מעצר מאחורי סורג ובריח".
