בית המשפט המחוזי בבאר שבע (9.12.18) זיכה את מקסים מיליאבסקי, אחד מארבעה נאשמים בכ-180 אישומים של עושק קשישים, והרשיע את דמיטרי קדיוליץ', נאשם אחר באותו תיק. נאשם שלישי, לוי סימחוב, הגיע להסדר טיעון ונדון לשישה חודשי עבודות שירות, ואילו נאשם נוסף, דמיטרי אנטונוב, הגיע להסדר טיעון ונדון ל-6.5 שנות מאסר. לארבעה יוחסו עבירות של קשירת קשר, ו-182 עבירות של סחיטה באיומים.
מיליאבסקי וקדיוליץ' הכחישו את המיוחס להם, ניהלו משפט, ומכתב האישום שהוגש בפרואר 2016 עולה כי קשרו קשר עם עבריינים מליטא למטרת סחיטת כספים מקשישים דוברי רוסית המתגוררים בישראל. לפי האישום, מ-יוני 2015 עד ינואר 2016, נהגו העבריינים מליטא להתקשר לקשישים, ולהתחזות לרופאים או עורכי דין.
הקשישים, מכל רחבי הארץ, שמעו מהמתחזים מליטא שקרוב משפחתם שנותר שם נפגע בתאונה או הסתבך, ואוימו כי אם לא יעבירו להם כספים, הקרוב ייפגע. ב-85 מקרים השיטה עבדה והניבה לנאשמים מעל מיליון שקלים, כספים שבין היתר נחסכו לצרכי קבורתם. 97 קשישים סירבו להיכנע לסחיטה.
עו"ד רננה לוי מהפרקליטות טענה כי מיליאבסקי וקדיוליץ' היו מעורבים במעשים, כל אחד לפי חלקו, והתבססה על עדותו של אנטונוב, שהפך עד מדינה נגד חבריו. אלא שהסנגורים עוה"ד אורי בן נתן ואלה ויינברנד (מיליאבסקי) ועו"ד בני גריקו, הצליחו לשכנע את השופט אהרון משניות כי עדותו שווה כקליפת השום מאחר שניתנה בתשאולים בלבד, ולא בחקירות, מה עוד שחזר בו לאחר מכן והוכרז כעד עוין.
השופט משניות קבע מיד כי "מדובר בעדות של שותף לעבירה, אשר דורשת חיזוק ראייתי", והפריד בין הנאשמים. לגבי קדיוליץ', פסק, הצליחה התביעה להוכיח די ראיות להוכחת אשמתו, ולכן הרשיע אותו.
בעניין מיליאבסקי, לא הסתיר השופט את דעתו על מחדלי המשטרה, שתרמו לספק הסביר במקרה שלו. למשל, בשיחות המוקלטות בין הנאשם לבין אנטונוב, שכאמור הפך עד מדינה וחזר בו, נשמעים דברים מקצועיים המתייחסים לסלנג מקצועי בענף הבנייה. חוקרי המשטרה, באופן מגוחך, התייחסו ל"רובע" וכו' כמילות קוד, וכלל לא ידעו כי מיליאבסקי הוא אכן קבלן בנייה, ואנטונוב שימש קבלן משנה שלו.
"למעלה מן הצורך אציין שוב בהקשר זה", הדגיש השופט, "כי מעדויות חוקרי המשטרה עולה קיומו של מחדל חקירתי בכך שהחוקרים נמנעו מלבדוק כראוי את טענות שני הנאשמים כי ניהלו חברת קבלניות…לא נערכה בדיקה מול רשם החברות…לא נחקרו אנשי מקצוע שאמורים לספק שירותים לחברות…חוקרי המשטרה הניחו כי המנוחים המקצועיים מתחם הבנייה הם שמות קוד לעבירות מרמה…".
השופט דחה את טענות התביעה לגבי הקשר בין מיליאבסקי לעבריינים מליטא, והסביר כי דוחות האיכונים והתקשורת של השיחות שהוקלטו בהאזנות, חסרים, וגם מעקב אחרי הכסף לא הוביל לשום מקום.
מאחר שכבר פסק כי עדותו של עד המדינה נזקקת לתמיכה ראייתית, הבהיר השופט משניות כי לא מצא כאלה במקרה של מיליאבסקי. "…כל החיזוקים הראייתיים שביקשה המאשימה להביא כתימוכין לטענותיה נגד הנאשם, אינם אלא משענת קנה רצוץ, מפני שמדובר בראיות נסיבתיות, שהנאשם הציע להן הסבר חלופי, סביר לא פחות, ואולי אף יותר, מההסבר המפליל שהציעה המאשימה.
"המסקנה העולה היא כי לא עלה בידי המאשימה להרים את הנטל הראייתי המוגבר ביחס לגרסת התשאולים המפלילים, ולכן לא ניתן להעדיף גרסה זו על פני הגרסאות המאוחרות יותר, בהן חוזר בו העד מהפללתו את הנאשם. התוצאה היא, איפוא, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמתו. לכן החלטתי לזכות אותו מחמת הספק מכל העבירות שיוחסו לו".
