בחודש אוקטובר הוגש לבית משפט השלום בתל אביב כתב אישום נגד נתן רובין (27) מבני ברק, על אירוע דקירות שהתרחש בסוף אוגוסט.
על פי העובדות, על רקע סכסוך קודם עם הקורבן, הנאשם הגיע בשעות הבוקר המוקדמות לרחבת בניין מגורים בהרצליה רכוב על קטנוע וצפר שוב ושוב.
בהמשך לכך, נטען, סמוך ל-13:46 הבחין הנאשם ביעד שלו ברחבת הבניין, ואז הוא התנפל עליו ודקר אותו מספר רב של פעמים בפלג גופו העליון – בחזה, בבטן, בגב ובאמה באמצעות סכין גדולה.
אביו של הנדקר, שהבחין במתרחש, ניסה להגן על בנו והרחיק אותו מהנאשם, כתוצאה מכך נחתך גם האב בידו.
מיד לאחר התקיפה, נטען, הנאשם נמלט מהמקום רגלית כשהוא מותיר מאחור את הקטנוע עם המפתחות במתג ההתנעה.
כתוצאה מהדקירות, נפגע העבירה התמוטט ופונה בדחיפות לבילינסון, שם טופל בחדר הטראומה כשהוא סובל מפציעות חודרות מרובות.
בגין מעשים אלו, הוגש נגד הנאשם רובין כתב אישום בעבירות של פציעה כשעבריין מזוין וכן בהחזקת סכין שלא כדין.
התשתית הראייתית נגדו התבססה על שילוב של עדויות מצד עדי ראייה ישירים, וממצאים פורנזיים שנאספו בזירה.
בלב הראיות עומדות עדויות בני משפחת הנדקר אשר מכירים את הנאשם היכרות מוקדמת:
אביו של הנדקר העיד, כי ראה במו עיניו את הנאשם דוקר את בנו;
אחיותיו של הנפגע זיהו את הנאשם כמי שנמלט מהמקום מיד לאחר האירוע.
עדויות אלו נתמכות בתיעוד ממצלמות אבטחה בהן נראה אדם נמלט כשהוא אוחז בסכין גדולה.
כמו כן נמצא בסמוך לזירה קטנוע הרשום על שמו של הנאשם רובין, עם מפתחות במתג ההתנעה.
עוד צורפו לחומר הראיות מסמכים רפואיים המאשרים את פציעות הדקירה.
הנאשם רובין הכחיש את המיוחס לו וטען כי הקטנוע נגנב ממנו, אך לא סיפק הסבר מדוע לא דיווח על הגניבה למשטרה בזמן אמת.
עוד הוא טען, שהוא לא מכיר את משפחת הקורבן.
הפרקליטות בקשה להורות על מעצרו של רובין עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
הסניגור, עו"ד עמיחי ימין, טען כי התשתית הראייתית בתיק רופפת והצביע על מחדלי חקירה רבים.
למשל, סתירות בעדויות של בני משפחת הקורבן לגבי זיהוי הדוקר, אי-גביית עדות מהקורבן עצמו, אבל בעיקר – התעלמות המשטרה ממידע שנמר לה ישירות על מעורבות של אדם אחר באירוע.
בהקשר הזה עו"ד ימין חשף במצלמת הגוף של השוטר הראשי בזירה דברים שמסרה לו עדת ראייה בשטח, על כך שהאחראי לדקירה הוא אדם אחר, ואף נקבה בשמו המפורש תוך שהיא מעידה על סכסוך שלו עם נפגע הדקירה.
לטענת הסניגור, לא רק שהמשטרה לא בדקה את המידע הזה, ולא גבתה מהאשה שמסרה אותה כל גרסה רשמית, היא אף הסתירה את התיעוד המצולם שבו העדה נשמעת מוסרת את גרסתה.
עו"ד ימין הדגיש, כי בדיוק כמו שהוא התעקש לבחון את כל תוצרי מצלמת הגוף של השוטר, שצורפו לחומר הראיות, גם נציגי מחלקת התביעות שהגישו את כתב האישום יכלו לעשות זאת, אבל הם לא עשו זאת והעדיפו למקד את החשד בנאשם שבידיהם.
השופט בנימין הירשל דורון קיבל את מרבית טענות ההגנה בהקשר הזה, ומתח ביקורת חריפה על החקירה המשטרתית, שאותה הגדיר כ"מגמתית", "חובבנית" ולעיתים "גובלת ברשלנות".
השופט דורון קבע כי קיימים "בקיעים" משמעותיים בראיות לכאורה, תוך דגש על כך שלא נמצאו ראיות פורנזיות (כגון דנ"א או טביעות אצבע) הקושרות את הנאשם לאופנוע שנמצא בזירה, וכי המשטרה לא מיצתה כיווני חקירה רלוונטיים שהוצגו בפניה בזמן אמת.
על הסרטון שאותו הביא הסניגור ימין אמר השופט דורון כי הוא מעורר "קושי של ממש".
לנוכח הקשיים הראייתיים החליט בית המשפט לא להיעתר לבקשת המעצר המלא והורה על שחרורו של הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת שאושרה.
השחרור הותנה בפיקוח הדוק של שלושה ערבים שאושרו על ידי בית המשפט, הפקדת ערבויות כספיות, צו עיכוב יציאה מהארץ ואיסור מוחלט על יצירת קשר עם הנפגע או התקרבות אליו.
